ח״כ עמיר פרץ נשא הערב דברים בהרמת כוסית שנערכה הערב בפינה הירוקה בת״א. באירוע השתתפו יותר מ-500 חברות וחברי מפלגת העבודה מכל רחבי הארץ. בפתיחת דבריו אמר ח״כ פרץ כי הוא מאמין בחפותו של יו״ר המפלגה הרצוג, וכי הוא מתכוון להעניק לו את כל המרחב הנחוץ כדי להוכיח זאת.

עמיר פרץ (תמונת אילוסטרצייה)
עמיר פרץ (תמונת אילוסטרצייה)

נאומו המלא של פרץ:

מכובדי יו"ר המפלגה, יצחק הרצוג, אני מודה לך שלמרות הסערות המטרולוגיות והפוליטיות ,הגעת הנה לברך את החברים הרבים שהגיעו מכל רחבי הארץ, אין זו תקופה פשוטה לכל אדם ובוודאי לא לאיש פוליטי כ"כ בכיר, בשיחה שקיימנו לפני מס' ימים אמרת לי כי אתה מאמין בחפותך ואני מאמין לך ולכן בכל הקשור אליי אתן לך את כל המרחב הנדרש כדי שתוכיח את צדקתך ותסיר את העננה הזו מחינו הציבוריים.

אני מביט אל החברים הרבים כאן ומוכרח להודות כי המראה מרגש אותי מאוד. חברים רבים ושותפים לדרך בצמתים רבים בחיי, כל צומת עם חשיבות ומשמעות.

הליכה ארוכה במעלה ההר של החיים, ובכל פעם אתה משיק לפסגה אחרת עם תחושת סיפוק עצומה ,אך במסע הזה יש גם רגעים קשים וכואבים שבזכותכם הפכו לרגעים מכוננים ומחשלים.

על זה אני רוצה להביע את הערכתי הכנה לכולכם- תודה לכם.

בשנת 74 נפצעתי קשה בצה"ל,בעזרת אנשים שסבבו אותי, הצלחתי לעבור שיקום ארוך וקשה שכלל שנתיים בבית חולים. בשנה בה הייתי מרותק למיטה, המחשבה שהובילה אותי היא שזו זכות גדולה לכאוב עבור המדינה שלי. כאב שטומן בחובו תכלית ומשמעות אדירה. כאב שמזכיר לך יום יום שהמדינה היא חלק ממך, תודעתית, נפשית, ופיזית.

אך הזכות הזו יוצרת גם חובות:

החובה להיאבק כך שפחות צעירים ישלמו בנפשם ובגופם.

החובה להילחם על חברה שוויונית בה אדם יכול להתפרנס בכבוד ולהזדקן בכבוד.

החובה להבטיח חברה הבנויה על ערבות הדדית ודאגה לחלש.

החובה להגן על זכויות המיעוטים הגרים בתוכינו.

החובה להגן על צדק ומוסר.

החובה לשמש כדוגמא אישית ומצפן לדרך.

אנו נמצאים ברגעים דרמטיים. הספינה ששמה מדינת ישראל עומדת בפני רגעי הכרעה. הרוחות מתחזקות והאסטרטגיה לדומם מנועים ולתת לגלים לסחוף אותנו לגורלנו מאיימת לנפץ את הספינה אל הסלעים.

מדיניות אפס המעשה נכשלה בכל התחומים. בתחום החברתי, בתחום הכלכלי, בתחום המדיני ובתחום הביטחוני. זו מדיניות המבוססת על שיווק אשליות: אשליית מיטוט החמאס, אשליית דיור בר-השגה, אשליית שכר הוגן ועוד רבות אחרות.

במקום לעבוד בשביל האזרחים, הליכוד בראשות נתניהו עסוק בשיווק של הסחות דעת יומם ולילה. פעם זה חוק לאום ריק מתוכן ופעם זהו חוק השעייה הזוי והכל על מנת לבנות חומות של שנאה ופחד בתוך הציבור. לאזרחי ישראל מגיעה תקווה לעתיד טוב יותר.

לא בכדי ההמנון הלאומי שלנו נקרא התקווה, המדינה הזו קמה כנגד כל הסיכויים בזכות אותה תקווה.

היום ההנהגה בישראל מתקיימת על טהרת השלילה, שואבת את כח החיים שלה מטיפוח תחושה של רדיפה מתמדת ופסימיות ובנימין נתניהו ממשיך לאמר לאזרחי מדינת ישראל שוב ושוב –אם לא תבחרו בי יהיה כאן רע יותר ולעם מגיעה מנהיגות שתאמר אם תבחרו בי יהיה כאן טוב יותר.

אנחנו רוצים להפיל את חומות הפחד והשנאה ולפרוץ אל מרחבי התקווה ולכן אנחנו כאן לאמר לאזרחי ישראל שמגיע להם יותר, שהם מוכרחים להאמין בעתיד אחר.

עתיד בו השיח על ערכי צה"ל והרמטכ"ל מתנהל בחרדת קודש ומתוך הבנה כי עוצמתנו הצבאית נשענת על יכולתנו להתעלות מוסרית על אוייבנו.

עתיד בו הצמיחה הכלכלית היא מנת חלקם של כל אזרחי המדינה ומתקיימת חלוקת עושר לאומי אחרת, צודקת ושיוונית, עתיד בו ישראל משכילה להפוך את תעשיית ההייטק לתעשייה המורכבת לא רק ממרכזי פיתוח מתקדמים, אלא גם ממרכזי ייצור ששומרים על המוחות הצעירים והמבריקים בבית.

עתיד בו כל חולה ידע כי גם אם הוא חסר אמצעים הוא יקבל את הטיפול המגיע לו . עתיד בו קשיש לא יתלבט בהחלטה המצמררת בין אוכל לתרופות. עתיד בו הזוגות הצעירים לא יגורו אצל הוריהם ויוכלו לרכוש דירה ולהקים את משפחתם.

עתיד ללא עבדים מודרניים, בו אין חברות כח אדם ,המנצלות את זכויותיו של העובד החלש ביותר. עתיד בו התעשייה הישראלית והחקלאות הישראלית זוכים למעמדם הראוי כחלק מרכזי בבניית הארץ.

עתיד בו מערכת המשפט ממשיכה לשפוט באומץ ללא מורא ומגנה על הציבור מפני שלטון כוחוני ודורסני. עתיד בו התקשורת מתפקדת כשומרת הסף, ללא חשש מהחרב המתהפכת על צווארה. עתיד בו אזרחי ישראל, ערבים ויהודים, דרוזים וצ'רקסים, בדויים ונוצרים, לא ישפטו על פי מוצאם ודתם אלא על פי אישיותם, יכולותיהם ותרומתם.

לאחרונה נאמר בקול רם וברור כי ״לנצח נאכל חרב״. זו אמירה תבוסתנית ופחדנית שמפקירה ביודעין את עתיד הדורות הבאים. הנצח של נתניהו כבר כאן - אזרחי ישראל אוכלים חרב ברחובות, בקניונים, ובתחנות האוטובוס. וזוהי רק נורת האזהרה למציאות המדינית הדו-לאומית שאליה מובילים אותנו.

אנשי הימין מתייחסים בציניות לצורך הקיומי בשלום. ולמרות זאת שנים כבר לא שמעתי מ"הגיבורים הגדולים" הצעה אחת לפתרון, שום תוכנית עבודה, שלא נדבר על אופק חזון, רק דברי רהב עטופים ברטוריקה עמוסת פטריוטיות מזויפת- לצערי חבורה של טוקבקיסטים מנהלת את המדינה.

קבוצות לאומניות וקיצוניות מטיפות לנו על אהבת הארץ הזאת. בחוצפתן הן לקחו בעלות על היהדות, עיוותו אותה והתאימו אותה לצרכים הפוליטיים שלהם תוך כדי שהם מתעלמים מציווי יסוד כמו ״ואהבת לרעך כמוך״, ״בקש שלום ורדפהו״ או ״ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו״, ועוד רבים כאלה שהם התגלמות המוסריות, הטוהר והאמת בדת היהודית ובדתות כולן.

לפני כמעט ארבעים שנה, ב77' השלטון סבל מיוהרה, השלטון לא ראה את אנשי העם שזעקו לשינוי. והשלטון שילם, מהפך בא על ישראל. עברו ארבעים שנה והשלטון שוב יהיר, שוב לא רואה את העם, מתעלם ומאחז עיניים, וריח המהפך כבר היה באוויר, עודנו איתנו ואנו נממש אותו בבוא העת.

נאמר לביבי וחבריו : "סכסכנים הרסתם, שחצנים דרסתם, מפחידים נמאסתם.- שיטת הפחד ומשול הסתיימה".

למרות התמונה שמנסים לצייר לנו, כאילו שיש כאן רוב פאנטי שלא משאיר סיכוי לשינוי לא כך, הדבר. הפער בין הגושים לא גדול כפי שמתארים אותו. מדובר על פער של חמישה-שישה מנדטים - בין 150 ל-200 אלף מצביעים.

כל יום אני שומע עוד ועוד אנשים, שמבינים כי המנהיגות היום מובילה את ישראל לשום מקום, מהם יבוא המהפך. חברות וחברים תנועת העבודה ומפלגת העבודה לדורותיה הקימו את מדינת ישראל תוך כדי קבלת החלטות אמיצות. אילו אז הייתה מנהיגות אחוזת חרדות וחששות ומסרבת לכל פשרות , לא הייתה קמה מדינת ישראל.

מפלגת העבודה היא השדרה המרכזית והאלטרנטיבה היחידה לשלטון ואנו צריכים להפוך אותה למפלגה הגדולה בישראל בדרך להחלפת השלטון. מכאן אנחנו יוצאים למסע אל ליבו של הציבור, מכאן אנו יוצאים לקרב ההסברה החשוב ביותר למדינה הזאת, הסברה של החזון שלנו, לא ממגדלי השין, אלא בגובה העיניים, באופן יום יומי ושיטתי.

המסע שלנו לצדק חברתי מחייב אותנו לבנות את הגשר בין אפיקים, אפקה ואופקים, ובין דימונה, נצרת ודליה. הוא מחייב אותנו להיפתח ולקרוא לאוכלוסיות חדשות להצטרף אלינו לא רק כמצביעים, אלא כשותפים לחזון משותף. נהפוך את השלום למוצר עממי ששייך לכולם. עלינו להתמודד באומץ, להרים את הראש, להגיד בקול רם שאנחנו מאמינים בשלום, להגיד בקול רם שאנו מאמינים שיום יבוא בו אבות יפסיקו לקבור את הבנים שלהם.

עלינו לומר בקול ברור ונחרץ שאנחנו מאמינים בצדק חברתי, אנו מאמינים שיום יבוא בו לא יישארו כל כך הרבה משפחות ללא ארוחת חג. כן אנחנו מאמינים. איננו צריכים לחשוש מהפופולאריות של המסרים הגזעניים, הפושטים בארץ כאש בשדה קוצים, תחת הממשלה הזו-אנחנו צריכים לעמוד מולם!

בן גוריון, אשכול,רבין וגם בגין היו מנהיגים שהובילו לדרך שבה האמינו, הם התעלמו משאלות של פופולאריות ,הם קיימו את המסר "מנהיגים צריכים לתת לעם את מה שהוא צריך ולא את מה שהוא רוצה" והבחירה היא ברורה, או הנהגת המדינה ע"י הימין בראשות הליכוד או הנהגת המדינה ע"י גוש מרכז שמאל בראשות העבודה.

אנחנו לא ליכוד ב' ולא ליכוד ג' ואסור לנו לפעול עפ"י הסקר של היום ולא להשתנות על בסיס הסקר של אתמול, יש לנו דרך, יש לנו ערכים ואיתם נלך. ולכן אנחנו לא הולכים ולא נלך לממשלתו של נתניהו, אין סיבה להצטרף לממשלת הפחד והשנאה של נתניהו, אסור להתפתות, כי ביבי כמו ביבי בהתחלה מבטיח ואח"כ בורח.

הציבור מצפה שנאמר את האמת שלנו, גם אם הוא לא מסכים איתה, הציבור מצפה לראות ענווה ודוגמא אישית ואז ילכו אחרינו ולכן ממקום של מפלגה גדולה ובטוחה בעצמה נמשיך ונחזק את המחנה הציוני עם קבוצות פרלמטנריות וחוץ פרלמנטריות נוספות במאמץ לבנות את האלטרנטיבה לשלטון.

אני איש העם הזה, צמחתי בתוכו, הצלחתי בזכותו. יש לנו עם חזק, שיודע לגלות סולידריות מדהימה ברגעי משבר. העם לא טיפש, הוא מפוקח ומודע, לעם הזה מגיעות תשובות אמיתיות, ולא רק משחקי מילים מניפולטיביים.

אני אומר באופן הנחרץ ביותר - יש רוב לאנשים עם תקווה במדינה הזאת, עלינו רק להעיר אותה מחדש ולהפוך אותה לדבר המרכזי בחיינו.

עלינו לעבור בית בית, יישוב יישוב, למקומות הכי קשים והכי מורכבים, לפתוח להם את דלתות המפלגה מחדש, ולהציע להם שותפות אמת במפלגת העבודה, שנעשה זאת נביא בשורה למדינת ישראל.

כולנו כאן צריכים לשלב ידיים כדי לעמוד במשימה עצומה זו ,כי המאבק בשלטון הימין בראשות נתניהו ,הוא המאבק להפלת חומות השנאה והפחד ויציאה אל מרחבים של תקווה וביסוסה של מדינה יהודית ודמוקרטית למען עתידה של מדינת ישראל.

ילדינו ונכדינו ראויים לא רק לחיים עצמם, אלא לחיים טובים, מאושרים, חיים שזוהי זכות לחיות אותם במדינת ישראל. אפשר, וצריך, וחייב שיהיה פה הטוב יותר, ואני אמשיך להקדיש את חיי שכך יהיה. תודה.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS