כאבי השרירים דומים לתחושת הכאב המתוארת בשפעת. לעיתים התסמינים מחמירים בשעות הלילה ובבוקר. עוצמת הכאב ומיקומו אינם אחידים והוא לא בהכרח מוקל במנוחה. לכך מצטרפת קשת של תסמינים נוספים: הפרעות שינה, נוקשות בוקר, עייפות, הפרעות ריכוז וזיכרון, מעי רגיז, מתח נפשי, דיכדוך ודיכאון. מבחינה תפקודית, הסובלים מן התסמונת מציגים כושר גופני ירוד המתבטא בנטייה מהירה יותר לעייפות בעת ביצוע פעילויות יומיומיות פשוטות.
התסמונת פוגעת מאד באיכות חיי החולה וביכולת התפקוד בחיי היום יום. הטיפול המומלץ בתסמונת הפיברומיאלגיה הוא טיפול רב תחומי וכולל שילוב בין שיטות תרופתיות ושאינן תרופתיות. שיטת הטיפול היעילה ביותר הינה פעילות גופנית, המשולבת עם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי.
אופי הפעילות המומלצת הוא פעילות אירובית מדורגת וסדירה (הליכה, אופניים, שחיה), בעצימות הדרגתית, בשילוב עם אימון כוח (תרגילים כנגד התנגדות או כנגד משקל הגוף). נגה נירנברג, מנהלת המכון הפיזיותרפי של כללית בלין, שיזמה את הקבוצה בחיפה, מסבירה כי על רקע זה הוחלט לפתוח קבוצות תמיכה במתכונת ייחודית ובגישה כוללנית, המתייחסת לכלל ההיבטים של התופעה.
הסדנאות מועברות על ידי צוות רב מקצועי הכולל פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים רפואה משלימה ורופאי כאב וראומטלוגיה. הסדנה מבוססת על 12 מפגשים, בכל אחד מהם מועברת הדרכה משך כ – 45 דקות ולאחר מכן עוד 45 דקות של פעילות גופנית. המטרה היא, מסבירה ציפי קנול, מנהלת השירות הפיזיותרפי של כללית במחוז חיפה וגליל מערבי, להביא לשיפור ברמת התפקוד היומיומי, ומתן כלים להתמודדות עם הכאב. המפגש הקבוצתי ועיבוד הקשיים, בליווי עובדת סוציאלית, מסבירה
עו"ס חיה וינטל- מנהלת השירות הסוציאלי של כללית במחוז, מהווים גם קבוצת תמיכה ומסייעים לחולים בהתמודדות עם הקשים התורמים להתפתחותה, וכן עם המחלה עצמה.
קצת רקע על התופעה: מדובר בתסמונת שכיחה שעל פי ההערכה כ- 3-4% מכלל האוכלוסייה סובלים ממנה. שכיחותה גבוהה באופן משמעותי אצל נשים, לעומת גברים. המסר האופטימי הוא שמדובר בתסמונת כרונית שאינה מתקדמת, אינה גורמת לעיוות המפרקים או לשיתוק ואינה מקצרת את תוחלת החיים. הגורם לפיברומיאלגיה אינו ברור באופן מלא.
כיום משערים שמדובר בהפרעה בתהליך העיבוד והמעבר של כאב ברמה המרכזית של מערכת העצבים, יתכן כי קיים גם מרכיב משפחתי-גנטי התורם להתפתחות המחלה. אירועים שונים המתרחשים במהלך החיים, לרבות זיהומים ויראליים, חבלות שונות ואף טראומות נפשיות עלולים להוביל להתפרצות של תסמונת הפיברומיאלגיה.
בשנים האחרונות, חלה התקדמות משמעותית בהבנת תסמונת הפיברומיאלגיה, בזכות שיטות מתקדמות בחקר מנגנוני עיבוד הכאב במערכת העצבים המרכזית. כמו כן, ישנה התקדמות בפיתוח שיטות טיפול תרופתיות ואחרות.
