שרת המשפטים איילת שקד הציגה את חוק השקיפות במליאת הכנסת: "אצלכם דמוקרטיה היא שלטון הצדק, ורק אתם כמובן יודעים להגדיר מהו צדק. צדק הוא עוד מושג שנדמה לכם שרשום על שמכם בטאבו"

איילת שקדדברי השרה: "אחרי שעות רבות של דיונים ציבוריים בעניין חוק השקיפות, אינסוף מאמרים, טורי מערכת והרבה מאוד זעקות שבר עולות ויורדות מצד הספסלים שבצד הזה של האולם, אחרי שחשבתי שכל מה שיכול היה להיאמר בנושא הזה כבר נאמר - התחוורה אצלי לאחרונה תובנה חדשה בנושא. אתם, המתנגדים לחוק השקיפות, לא באמת יודעים למה אתם מתנגדים לחוק.

כל מי שמביט בכם מהצד מבחין מיד שכבר מזמן עברתם משלב ההתנגדות לחוק בשל אידאולוגיה - לשלב ההתנגדות לחוק בשל פרנויה. ובשלב הזה שאתם נמצאים בו כעת, שלב הפרנויה, אני מרגישה שהטיעונים שלכם מבולבלים ולא מסודרים. חלק מכם הרי חושב שהצעת החוק נוראה ואסור להכניס אות אחת ממנה לספר החוקים; אבל באותה שעה ממש - חלק אחר מכם חושב שנכון היה להרחיב את החוק ולהחיל את הנורמות שלו על גופים נוספים.

אלה כמו אלה מייללים בסוג של "רפלקס פוליטי" על "מות הדמוקרטיה" ו-"הסכנה לשלטון החוק"; אבל האמת צריכה להיאמר - הטענות שלכם סותרות חזיתית אחת את השנייה. אני מבקשת לנצל את הזמן שיש לי כדי לעשות לכם קצת סדר בראש. לייצר עבורכם מעט הגיון בשיגעון, ולסדר על המדף את הפרנויות השונות שלכם - אחת אחת. אני פשוט רוצה לעזור לכם לבנות את הטיעון שלכם כנגד החוק בצורה טובה יותר משאתם בונים אותו.

בסופו של דבר אפשר לתמצת את ההתנגדויות שעלו ביחס לחוק השקיפות תחת שלוש כותרות:

1.פגיעה בזכות יסוד מוגנת;

2.פגיעה בהליך הדמוקרטי התקין ובזכויות המיעוט;

3.ופגיעה בחופש ההתאגדות והעיסוק;

בואו נעבור עניין עניין ונבחן את הפגיעה שהצעת החוק הזו מייצרת בו.

נתחיל מהטענה שלכם שיש לכאורה בחוק הזה פגיעה בזכות יסוד מוגנת – אחרי הרבה מאוד בדיקות שעשיתי גיליתי שיש זכות יסוד אחת בלבד שנפגעת כאן. אני מדברת כמובן על זכות הקניין.

שנים שהשמאל מדבר איתנו על חשיבות השקיפות: שקיפות בחטיבה להתיישבות, שקיפות בתקציבים, שקיפות בתחום הלוביסטים, שקיפות בוועדות שרים. עם הזמן נראה לי שפשוט התחלתם להאמין שערך השקיפות הוא ערך ששייך לכם.

אחרי שנים שהשמאל הפך את השקיפות "קרדום לחפור בו" וכלי מנהלי לעשות בו שימוש פוליטי כנגד הימין - התחלתם לחשוב שהשקיפות זו נחלה שירשתם; התחלתם לנהוג בשקיפות "מנהג בעלים". כאילו השקיפות היא נכס שהיה רשום בטאבו על שם אבא שלכם. כאילו אתם "בנים ממשיכים". אתם בשמאל הרי מזדעקים על עצם השימוש של הצעת החוק בביטוי "שקיפות" כאילו לקחו מכם משהו ששייך לכם. כאילו מדובר בנכס המשפחתי שלכם.

בתור שרת משפטים אני אחראית, כמו שכולכם בוודאי יודעים, גם על כל תחום הטאבו במדינת ישראל. כך שהחלטתי להריץ בדיקה קטנה אצלי במשרד. רציתי לבדוק אם השמאל באמת מחזיק בזכות קניין על השקיפות...

ומה הסתבר רבותיי? הסתבר שאין לכם במפלגות השמאל אף זכות רשומה על השקיפות. השקיפות לא שייכת לכם ולא ירושה שלכם. ומסתבר שתצטרכו לקבל את זה שלפעמים הנושא החשוב הזה מקודם על ידי חברים ממפלגות השמאל ולפעמים על ידי חברים ממפלגות הימין. טוהר המידות, שקיפות ומנהל תקין אינם עניינים שמקודמים על ידי צד אחד בלבד באולם הזה. אלה ערכים שכולנו צריכים לשאוף אליהם. גם אם לעיתים זה פחות נעים לכם.

עוד אחת מהטענות כנגד החוק היא שיש בו פגיעה בהליך הדמוקרטי התקין ובזכויות המיעוט;

כנראה שאני ואתם חבריי בשמאל לא תופסים את ההליך הדמוקרטי באופן דומה. אני תמיד האמנתי שבבסיס ההליך הדמוקרטי עומדת הכרעת הבוחר הישראלי. אבל מיום ליום אני יותר ויותר מבינה שלכם יש תפיסה אחרת של המושג דמוקרטיה.

לפני חודש התפרסמה כתבה בעיתון ידיעות אחרונות על אלון ליאל. בכתבה הזו מתועדת שיחה בין ליאל לבין פעילים של "שוברים שתיקה". ליאל, המשתדל להוציא את דיבתה הרעה של ישראל נשאל על ידי אחד הפעילים כך: "את הלגיטימציה שלנו אנחנו מקבלים מהציבור הישראלי, לא? אנחנו לא הולכים ראש בראש עם החברה הישראלית?".

"איזה לגיטימציה יש לך?", ענה לו ליאל. "יש לך לגיטימציה של שני אחוז, אתה מבין. אבל איזה שני אחוז? של האנשים הכי מוסריים, הכי נבונים, שמסוגלים לראות 20 שנה קדימה, שלא שטופי מוח של הפרופגנדה הימנית המשיחית". עד כאן ליאל.

וזו רבותיי, התמצית של העניין. מכיוון שאתם תופסים את עצמכם כצודקים, גם כאשר אתם מייצגים שני אחוז בחברה הישראלית, מכיוון שאתם מאמינים שחוץ מכם כולם שטופים בשטיפת מוח דתית, מכיוון שאתם לא מאמינים במושג "רצון הבוחר" ואתם משוכנעים שרק אתם יודעים לספק לציבור את מה שהוא באמת צריך – אתם מוכנים לדלג על הכרעת הרוב.

ואת הכל אתם תעשו בדרך של כפייה על הציבור הישראלי.

הישרים שבכם כמו שלי יחימוביץ' מודים מדי פעם, כמו בסוגיית מינויו של דיין, בכיעור שיש במעשים האלה שלא מסוגלים לקבל את הכרעת הרוב. אבל רובכם מנתקים בין דמוקרטיה לשלטון הרוב. אצלכם דמוקרטיה היא שלטון הצדק. ורק אתם כמובן יודעים להגדיר מהו צדק. צדק הוא עוד מושג שנדמה לכם שרשום על שמכם בטאבו. אתם חושבים שהדמוקרטיה הישראלית כה שברירית שיום יום אתם מנסים להציל אותה מידיו של הציבור הישראלי שהוא הוא אבן היסוד שלה.

ואז אתם טוענים כנגד החוק היא שיש בו פגיעה בחופש ההתאגדות והעיסוק;

התחושה הבלתי נמנעת היא שאתם פשוט מחפשים תירוצים. הרי החוק הזה כל כך פשוט וכל כך מוצדק. החוק הזה הוא תוצאה של חשיבה ישרה ושכל ישר ואתם בשמאל מתאמצים לחפש מתחת לאדמה כדי למצוא סיבות להיאבק בו.

החטא הקדמון של אותן העמותות שכה מזדעקות נגד החוק הזה הוא בדיוק החטא שאתם בשמאל נמנעים מלהודות בו ביחס אליהן. וזה בדיוק מה שהחוק הזה חושף. העמותות האלה, שכבר חודשים לא מפסיקות לצעוק ולזעוק, לא באו לקדם את האינטרס הישראלי. העמותות האלה כלל לא מונעות מתפיסת טוב ישראלית. הן לא באו לקדם תפיסת טוב ישראלי ימני ולא תפיסת טוב ישראלי שמאלי. העמותות האלה משרתות איטנרסים זרים. הן ממומנות מכספי משלמי המסים במדינות זרות ולכל שירי הממשלות המממנות אותן הן כינור.

אתם בעמותות אומנם מספרים לנו כי הפעילויות והפרסומים שלכם אינם מבטאים את עמדת התורמים שלכם, ולכן צריך לשמור על העצמאות שלכם ולא לחשוף פרטים הקשורים בגופים שמממנים אתכם. אבל קו ההגנה הזה מגוחך לחלוטין. ולא שיש איזה צורך לאתגר אותו, אבל לצורך העניין נבחן דוגמא אחת קטנה ומייצגת:

הארגון הכנסייתי ההולנדי ICCO ביקש להעביר ל"שוברים שתיקה" אחרי מבצע "עופרת יצוקה" תרומה של 42,000 יורו. אבל לתורמים היה תנאי. התנאי להעברת הכספים היה מסירה של לא פחות מ 90 עדויות מפלילות כנגד חיילי צה"ל.

למי שמתקשה לעשות את החשבון אומר לכם שזה יוצא 466 יורו על כל ראש של חייל ישראלי. בהמרה לשקלים לפי שער יציג זה יוצא פחות או יותר 2000 שקלים שנכנסו לקופת "שוברים שתיקה" על כל עדות מפלילה כנגד חייל צה"ל. זה מה ששווה חייל צה"ל בעיני שוברים שתיקה. על העברות הכספים האלה מי שמתנגד לחוק מבקש להגן. זה חופש ההתאגדות שבשמו אתם מדברים היום. אלה תחומי העיסוק אותם אתם מעוניינים לקדם.

יהודי חכם אמר פעם שחושך לא מגרשים באמצעות מקל; חושך מגרשים באמצעות אור. המידע שנחשף לציבור בשבועות האחרונים מאז תחקיר "עובדה" מבהיר לנו כמה חושך מופץ על ידי עמותות שמבקשות להוציא את דיבתנו הרעה.

אנחנו נאבק בחושך הזה לא במקלות. אנחנו נאבק בו באמצעות אור. אנחנו נוסיף אור ונקפיד תמיד להיאבק על תקומת ישראל בכלים מוסריים. אבל אנחנו גם נסיט את הווילון וניתן לאור השמש להיכנס לתוך הבית. ברנדייס אמר שאין מחטא יותר מאור השמש. וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים לעשות כאן. לחטא את הציבוריות הישראלית. חוק השקיפות הוא הבחירה שלנו להוסיף אור למערכת הציבורית. להגביר את המידע הנגיש לציבור.

חוק השקיפות הוא דרישה להפסיק ולהתחבא. הוא חובת התייצבות בפני הציבור.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS