"אף חבית אחת לא יצאה"
הנתון הבולט השבוע לא הגיע מטהרן אלא מוושינגטון. בראיון לאל-ג'זירה ביום שישי פרסה איירין בראון, תת-שרת האוצר האמריקנית לעניינים בינלאומיים, את מאזן הביניים של המבצע שהממשל מכנה "המנודה הכלכלי". לדבריה, מאז תחילת המבצע הוטלו סנקציות על יותר מ-1,500 אנשים וגופים באיראן, וכל ההעברות הכספיות בין הרפובליקה האסלאמית לעולם נעצרו.
"הנשיא טראמפ לא יאפשר לשום ערוץ כספי להגיע לטהרן, כולל מסחר במטבעות קריפטו"
אמרה איירין בראון, תת-שרת האוצר האמריקנית לעניינים בינלאומיים
היא הוסיפה טענה שוושינגטון חוזרת עליה בשבועות האחרונים: אף חבית נפט אחת לא יצאה מאיראן, ובאותו זמן היצוא משאר המפרץ חזר לרמות שקרובות לאלה שלפני המלחמה. במילים אחרות, האמריקנים מתארים מצור מדויק שחונק את טהרן ומשאיר את הברז פתוח לבעלות בריתם במפרץ.
בראון התעקשה להבחין בין המשטר לבין האזרחים. "המערכת הפוליטית היא שפוגעת בעמה ומונעת אפילו מהסיוע ההומניטרי להגיע לאנשים", אמרה, וטענה שטהרן דחתה ערוצים הומניטריים שוושינגטון אישרה. את השלטון באיראן כינתה "המשטר הטרוריסטי", ולדבריה טראמפ ממשיך ללחוץ עליו "כדי להגן על האיראנים". זו הנוסחה המוכרת של "לחץ מרבי", והפעם היא באה עם מספרים.
חמישה "עורקי חיים"
שר האוצר סקוט בסנט הכריז על המבצע ב-24 באוגוסט, בהנחיית הנשיא. בהודעתו מנה חמישה מגזרים שהוא מכנה "עורקי החיים" של איראן מחוץ לגבולותיה: נכסים דיגיטליים, טכנולוגיה, זהב, תעופה וספנות ימית. בסנט לא שלל פגיעה ב"מוסד פיננסי גדול", והבהיר שהמהלך הכלכלי מתנהל במקביל ללחץ הצבאי:
"כוחה של הכלכלה האמריקנית מאפשר לוושינגטון לנהל את המבצע הפיננסי המתמשך הזה במקביל לכוחה הצבאי"
אמר סקוט בסנט, שר האוצר האמריקני
בממשל השוו את רוח המבצע לנחיתה בנורמנדי במלחמת העולם השנייה. הדימוי מגלה עד כמה וושינגטון רואה במבצע חזית נוספת של מלחמה, ולא עוד סבב של סנקציות.
הרשימות מתארכות כמעט מדי שבוע. ב-1 באוקטובר הודיע משרד האוצר על סנקציות על ענפי הרכב, הרכבות, הייצור והמתכות באיראן. ברשימה נכללו שתי יצרניות הרכב הגדולות, איראן ח'ודרו וסאיפא, ושלוש חברות רכבת, וגם ספקים וחברות במדינות אחרות. באותו יום הוטלו סנקציות על רשת פיננסית בשם "A7", שלפי וושינגטון שימשה להעברת כספים הקשורים למכירות נפט ולרכש נשק. ביום חמישי, 8 באוקטובר, נוספו 17 מכליות שפועלות במסגרת "צי הצללים" האיראני, וכן אנשים ורשתות העוסקים בשילוח נפט גולמי, מוצרי נפט ופטרוכימיה. לפי סוכנות רויטרס, המטרה היא לצמצם עוד יותר את הכנסות הנפט של טהרן.
לפי פקיד במשרד האוצר שצוטט בעיתון המצרי אל-אהראם, איראן כבר הפסיקה לטעון ולפרוק מכליות בגלל המצור והסנקציות. עם זאת, היא עדיין מחזיקה כ-20 מיליון חביות נפט בספינות שנמצאות מחוץ לטווח המצור. זה המלאי הצף שטהרן מנסה למכור, ובוושינגטון רודפים אחריו ספינה אחר ספינה. הרשימות כוללות חברות וכלי שיט באיחוד האמירויות, בסין ובהונג קונג, בסינגפור ובשווייץ, כלומר בצמתים שדרכם עבר הנפט האיראני בעשור האחרון.
הקרב על הקריפטו
החזית הדיגיטלית היא אולי הייחודית במבצע הנוכחי. כבר בתחילת הקיץ הטיל משרד האוצר סנקציות על נוביטקס, בורסת הקריפטו הגדולה באיראן, ועל בכירים בה, ביניהם היו"ר והמייסד-השותף אמיר-חוסיין ראד והמנכ"ל הנוכחי סייד עלי ח'ואי. לפי האתר הערבי ארם ניוז, שהסתמך על רויטרס, וושינגטון טענה שנוביטקס טיפלה ביותר ממחצית תזרים הנכסים הדיגיטליים של איראן ב-2025. עוד נטען שהבורסה המשיכה לפעול גם בזמן ניתוקי האינטרנט במדינה, ועיבדה מאות מיליוני דולרים עבור הבנק המרכזי ומשמרות המהפכה.
לצד נוביטקס הוטלו סנקציות על וולקס, השנייה בגודלה (כ-12% מהתזרים), על ביטפין (כמעט 10%) ועל רמזינקס, שלפי האמריקנים עיבדה עסקאות בהיקף של יותר מ-2.45 מיליארד דולר. הממשל הודיע גם על תפיסת נכסי קריפטו בשווי של כמעט מיליארד דולר הקשורים לאיראן. בהודעה של בראון השבוע, שלפיה גם המסחר בקריפטו ייחסם, יש הודאה עקיפה: גם אחרי חודשים של סנקציות, המטבעות הדיגיטליים נשארו ערוץ שבו כסף עדיין זורם לטהרן ויוצא ממנה.
בטהרן: "היזהרו מלהכעיס את העם"
בתוך איראן, התגובה למצור הכלכלי מתנהלת בשתי שפות במקביל: אזהרה ואיום. ב-5 באוקטובר הזהיר ראש הרשות השופטת, גולאם-חוסיין מוחסני-אז'האי, את גופי השלטון מפני התנהלות שעלולה להכעיס את הציבור. עיתון בטהרן הוציא את הדברים בכותרת "היזהרו מלהכעיס את העם!". באותו יום אמר עלי באבאי כרנאמי, ראש הוועדה החברתית בפרלמנט, שהאינפלציה על חלק ממוצרי היסוד נעה בין 150% ל-160%. לדבריו, הגמלאים והפועלים "מתאפקים בכפייה", ובנסיבות רגילות "לא היה ספק שאירועים אחרים היו מתרחשים". זה רמז ברור למחאות שהמשטר חושש מהן. לפי הדיווחים, הדולר הגיע ל-270 אלף טומאן בשוק החופשי.
במקביל, מנגנון הביטחון מגייס את השפה של מלחמה. מפקד כוחות אכיפת החוק, אחמד-רזא ראדאן, הכריז שהמדינה נמצאת ב"מלחמה כלכלית". הוא כינה סוחרים בבזאר "מפעילי משגרים" והורה על מבצעי אכיפה נגד אגירת סחורות. דובר הרשות השופטת, עלי כאזמי, דיווח ב-6 באוקטובר על 71 תיקים משפטיים ועל השבה של כ-26 טריליון טומאן, וגם על 832 תיקים של עבירות מכס ומט"ח בהיקף של 9.5 מיליארד יורו. גוף הפיקוח הכללי דיווח ש-82 מתוך 344 החברות הממשלתיות פושטות רגל או מפסידות.
לפי דיווחים של ארגוני אופוזיציה גולים, שקשה לאמת אותם באופן עצמאי, מקדם המשטר גם הצעת חוק "נגד הסתננות". סעיפים 20 ו-22 בה קובעים מאסר עולם ושלילת זכות לעסוק במקצוע בגין הדלפת מידע, ואוסרים להתראיין לכלי תקשורת של האופוזיציה. באותם דיווחים נכתב על 1,895 כתבי אישום ביטחוניים, ועל תושבי סמנאן שפרצו לבניין הרשות השופטת בעיר אחרי שאיבדו את כספם בפרשת יצרנית הרכב "פרדא מוטורס".
ניתוח: מצור כפול
הפער בין שני הנרטיבים הוא לב הסיפור. וושינגטון מציגה את "המנודה הכלכלי" כמבצע כירורגי נגד המשטר, שאינו מכוון לעם. טהרן מציגה את הקריסה הכלכלית כמלחמה שמנהלים נגדה מבחוץ, ומשתמשת בה כדי להצדיק יד קשה בפנים. בפועל, שני הצדדים מהדקים את הלחץ על אותו ציבור. הסנקציות על איראן ח'ודרו וסאיפא פוגעות באלפי עובדים בפסי הייצור, החסימה של בורסות הקריפטו פוגעת גם במעמד הביניים שניסה להגן על חסכונותיו מהריאל המתמוטט, והאשמת סוחרי הבזאר בהפעלת "משגרים" מסמנת למעשה את שכבת הסוחרים, שהיא אחד מעמודי התווך ההיסטוריים של הרפובליקה האסלאמית, כאויב.
מבחינת המשטר, הסכנה אינה רק בקופה הריקה. ההיסטוריה של איראן מלמדת שמחאות כלכליות, מ-2018 ועד 2019, התחילו בבזאר ובשכונות העוני ולא בקמפוסים. כשראש הרשות השופטת מזהיר בפומבי מפני "זעם העם" ובכיר בפרלמנט מדבר על "אירועים אחרים", זה סימן שהצמרת בטהרן יודעת היכן הסדק. הבחירה להגיב בתיקים פליליים, בחוקי ריגול ובמבצעי משטרה, ולא בהקלות, מלמדת שהמשטר עדיין מעדיף שליטה על פני פיוס.
בוושינגטון מצדם מהמרים שהזמן פועל לטובתם: המלאי הצף של 20 מיליון חביות יתמעט, ערוצי הקריפטו ייסגרו, והלחץ הכלכלי יתורגם לגמישות בשולחן המשא ומתן. אבל ההיסטוריה של "לחץ מרבי" מול טהרן מראה גם את הצד השני. משטר שמרגיש מותקף מכל כיוון נוטה להקשיח עמדות ולא להתגמש, ולהעביר את המחיר לאזרחיו.
השאלה בשבועות הקרובים אינה רק כמה שמות יתווספו לרשימות של משרד האוצר. השאלה היא מה יקרה קודם: האם טהרן תמצא עוד מסלול עקיפה, בזהב, בספינה שמנית את דגלה או בבורסה דיגיטלית חדשה, או שה"התאפקות הכפויה" שתיאר באבאי כרנאמי תיגמר. בינתיים, כל צד מכריז שהוא נלחם בשם העם האיראני, והעם משלם את המחיר.
