עיבודים מחודשים לשירים ידועים יכולים לקחת מזמור ישן ולהפוך אותו לעדכני מאי פעם. גם במקרה של תליון ה"חי" המסורתי, המזוהה כל כך עם היהדות והישראליות המזרחית, העיצוב מחדש הוא יותר מאשר "מתיחת פנים". איתי מלכה, בוגר מכללת שנקר במחלקה לעיצוב תכשיטים לקח את אחד האייקונים היהודים והישראלים המזוהים כל כך, סמל ה"חי" המסורתי ועיצב אותו מחדש כמוצר עכשווי שנפתח לקהלים חדשים שלא היו מעיזים לתלות את סימן ההיכר הטעון הזה על צווארם.
עשרות וריאציות יוצאות דופן של אותיות הח"י בגופנים ובחומרים שונים (כולל עיצובים רבים מזהב 14 קראט), מעניקים חיים חדשים לאותו סמל מסורתי ובכך סוללים את הדרך למוצר מסחרי שיוצא מגבולות המכללה אל העולם האמיתי. "הקולקצייה נולדה בקורס שלמדתי בשנקר בשנה שעברה", מספר מלכה. "יצרתי מספר דגמים וזיהינו שיש כאן פוטנציאל מסחרי גדול. עבדתי במשך שנה על מחקר שוק, נדדתי בין מקומות שונים שמוכרים את הסמל, אמדתי את גודלו של השוק עד שהגעתי לאותו זיקוק עסקי שהרים את הקולקציה למקום שבו היא נמצאת כעת".
מאחורי הקולקציה יוצאת הדופן אך המסורתית של מלכה, עומדת חשיבה יצירתית ועצמאית של אמן ישראלי שבוחר לקחת את הישראליות, להתמודד עם טאבו ולהפיח בו חיים. "בעצם אנחנו מדברים כאן על ישראליות יותר מכל דבר אחר. הח"י הוא סמל שורשי גם בתרבות היהודית וגם בתרבות הישראלית. הוא חלק מהנוף שלנו והוא נושא את המטען הלא קל הזה של הקונפליקט האשכנזי-מזרחי. אני חושב שהפרשנות החדשה שלי לאותו סמל הוא בעצם גשר תרבותי. הוא בעצם חוזה שלום שחושבים על זה".
עבור מלכה, זוהי איננה הפעם הראשונה שעבודתו המקורית מכה גלים בשנקר ומחוץ לה: בשנה שעברה זכתה מזוזה שעיצב להיקבע בבית החולים רות רפופורט לילדים בחיפה, על ידי הרב הראשי לישראל ישראל מאיר לאו. המזוזה נבחרה בתום תהליך מיון דו-שלבי, בו השתתפו נציגי משפחת רפפורט יחד עם משרד האדריכלים ומספר מעצבים מובילים.
