"קרן היא ישראלית לחלוטין, וההחלטה לגרשה, העומדת כעת למבחן בג"ץ, מדגישה את האבסורד בו עומדים ילדים לעובדים זרים שחשים ישראלים לכל דבר" אומר עורך דינה ד"ר תיאודור שוורצברג, מומחה לזכויות אדם ולזכויות האזרח בישראל.
סיפורה קורע הלב של קרן סנצ'ז החל כבר ביוני 2006, כאשר ניתנה ההחלטה הראשונה של הממשלה לגבי ילדי עובדים זרים. סיפורה של סנצ'ז לא דומה לסיפוריהם של 800 הילדים אותם הוחלט שלא לגרש לאחרונה – קרן לא נולדה בישראל. היא הגיעה לכאן יחד עם הוריה כפעוטה בת שלוש.
אמה של קרן עבדה כעוזרת בית, אך בעלי הבית שהעניקו לאם חדר בביתם, לא הרשו לה לגדל בו את בתה.אביה של קרן, שלא מצא את מקומו בישראל, החליט, כעבור כשבע שנים, לחזור לקולומביה, ולקח את קרן איתו.
אך הילדה התקשתה מאד להשתלב בארצה החדשה, ידעה את השפה הספרדית ברמה נמוכה, לא הכירה את התרבות, והתגעגעה מאד לאמה ולישראל – פה בילתה את כל שנות ילדותה. מצבה הנפשי ההלך והתדרדר, והיא הייתה מעבירה לילות שלמים בבכי כשהיא קוראת לשווא לאמה.
כאשר מצבה הנפשי החמיר החליט האב לחזור לישראל. קרן החלה לפרוח שוב, והשתלבה היטב בבית ספרה החדש, ליידי דיוויס בתל אביב, שם היא זוכה עד היום לפופולאריות רבה.
קרן הפכה לחניכה פעילה ביותר בצופים משם פרשה רק לאחרונה בשל הבגרויות, והיא מתנדבת זה כשנתיים במגן דויד אדום. לדברי עורך דינה, ד"ר תיאודור שוורצברג, מצבה האבסורדי של קרן נובע מפרשנות שגויה של אנשי משרד הפנים להחלטת ממשלה שניתנה בעניין הילדים הזרים בשנת 2006.
ביוני 2006, החליטה הממשלה כי ילדי עובדים זרים שהיו בארץ 6 שנים לפחות והשתלבו במערכת החינוך, זכאים לקבל מעמד חוקי בישראל. לדברי שוורצברג, זכיית ילדים שכאלה במעמד חוקי, משליך גם לגבי מעמדם של הוריהם, ואחיהם, ומעניק גם להם מעמד חוקי בישראל. שוורצברג מוסיף ואומר, שכאשר ילדים אלה מגיעים לגיל 18, הם חייבים בגיוס לצבא, ואז גם כל משפחתם הופכת זכאית למעמד של תושבי קבע.
אך למרות החלטת הממשלה, ועדה מיוחדת של משרד הפנים לא אישרה לקרן סנצ'ז לשהות בישראל, מהנימוק שפרק הזמן בן השנתיים בו שהתה בקולומביה בילדותה, גרם לה לאבד את זכותה להישאר בארץ.
עו"ד תיאודור שוורצברג טוען כי קרן סנצ'ז זכאית למעמד חוקי בישראל ומבסס את דבריו על פרשנות לאותה החלטה שהתקבלה על ידי הממשלה ביוני 2006, הרואה בכל מי ששהה בישראל כילד 6 שנים ברציפות, ושולב במערכת החינוך – ישראלי לכל דבר.
לדבריו, קרן סנצ'ז שהתה בארץ 6 שנים וחצי ברציפות עוד בטרם הגיעה לגיל 10, ועל כן היא עומדת בקריטריון של החוק. הפרקליטות מנגד, בייצגה את עמדת משרד הפנים, טוענת שמניין השנים מתחיל להימנות מעת מתן ההחלטה ב-8/6/2006 ואחורה. אולם החלטת הממשלה לא קובעת שאת מנין השנים יש לספור מיום קבלת ההחלטה אחורה...
קרן סנצ'ז ערערה על דחיית בקשתה ע"י הוועדה המיוחדת במשרד הפנים. ועדת הערר של משרד הפנים דחתה את ערעורה זה של קרן סנצ'ז. ערעור נוסף הוגש בשם קרן סנצ'ז לבית המשפט המחוזי – אך גם שם נדחה הערעור.
לפני כשנתיים הגיש עו"ד תיאודור שוורצברג, המתמחה בדיני אזרחות וזכויות אדם, ערעור על ההחלטה של ביהמ"ש המחוזי - לבית המשפט העליון, על מנת שזה יורה לקבל את קרן סנצ'ז כאזרחית ישראלית לכל דבר. בעתירה זו עדיין לא ניתנה החלטה.
בדיון שנערך בבית המשפט העליון מתחו השופטים גרוניס, ארבל ומלצר ביקורת על משרד הפנים. השופט מלצר הרבה להתווכח עם נציגי פרקליטות המדינה על פרשנותם של ההחלטה.
"השהיית מתן ההחלטה במעמדה של סנצ'ז, אולי מיטיב עימה, מפני שהיא ומשפחתה לא עומדים בפני גירוש, אך עם זאת הדבר מטיל עליה מגבלות רבות" אומר עו"ד תיאודור שוורצברג. לדבריו, למרות שחבריה ללימודים מתכננים את המסע לפולין, קרן לא תוכל כנראה להצטרף אליהם, בשל החשש שלא יותר לה להיכנס חזרה לישראל עם שובה. כמו כן, בשל מעמדה, קרן לא יכולה לממש את חלומה להתגייס לצה"ל. היא לא נקראה ללשכות הגיוס, וגם לא צפויה לפתוח בהליכי גיוס כל עוד מעמדה בארץ לא יוסדר.
