הורים יקרים, בעוד מספר ימים יצעדו ילדיכם לעבר חטיבת הביניים. שינוי משמעותי בחייהם יתרחש במעבר חד וללא הכנה. אתם לא תהיו שם לאחוז את ידם ביד רועדת ומתרגשת, סבתא וסבא לא יקנו להם קלמר מלא כל טוב לקראת המעמד החגיגי ואפילו המצלמות שלכם לא ינציחו את הרגע. זה לא מתאים, הם כבר גדולים. הם לא עולים לכיתה א', הם עולים לחטיבה

כלים

כן, הם כבר גדולים. הם סיימו בטקס חגיגי במיוחד את בית הספר היסודי ולכאורה כל המיומנויות והכישורים הנדרשים למעבר משמעותי זה כבר מצויים בידיהם. המעבר לחטיבת הביניים הוא מעבר רגיש במיוחד. מעבר זה פוגש את הילדים בשלבים שונים של התבגרותם.

הם מרוצים ולא מרוצים מעצמם, הם אוהבים ולא אוהבים את גופם, הם אחרי ועם המעמד שגיבשו לעצמם בבית הספר היסודי, הם עם או בלי החברים שהם רצו שיהיו להם, הם יודעים מצוין את מקומם ברשימת "המקובלים" ו"הלא מקובלים" והם עוברים משלב שבו הם היו הבוגרים והנערצים, שעיני כל היו נשואות אליהם, להיות הקטנים.

הקטנים, הנבחנים, החוששים, הפוחדים, ההולכים בחבורות כחלק מעדר, עושים מה שכולם עושים כדי להיות שייכים וכדי לבלוט בצורה הנכונה ולא לבלוט בצורה המכאיבה. יש להם קודים של נכון ולא נכון, וכמו לפני שש שנים בדיוק, לעיתים רבות כואבת להם הבטן מחשש ומהתרגשות ואתם לא שם איתם.

לא תוכלו להיות איתם פיזית ולתת להם יד מוחשית, נוגעת, מלטפת ומרגיעה כי זה לא מתאים, אך תוכלו להיות איתם באופן שבו רצוי ונכון להיות עם מתבגרים, ובעיקר בזמנים דרמטיים של שינויים ומעברים.

עצרו. דברו איתם, התבוננו בהם, קחו בחשבון את המעבר אותו הם עומדים לעבור, תנו לו מקום. אל תיקחו אותו כמובן מאליו. זהו מעבר קשה. לא תמיד הם יעזו לדבר אתכם על החרדות שלהם. לא תמיד הם יהיו מודעים בעצמם לעוצמת השינוי העומד להתרחש. לעיתים הם יביעו את מצוקתם בדרך אחרת ,אולי פיזית - כאבי בטן,כאבי ראש.

תהיו אתם ערניים. למרות גילם, למרות הפה שלפעמים מטעה במה שיוצא ממנו, למרות היכולות הספורטיביות שלהם והחברתיות והאמנותיות, למרות היכולות הלימודיות שלהם ולמרות מצבם החברתי ואולי בגלל כל אלו, אם הם קיימים וגם אם הם חסרים, עלולים למצוא עצמם המתבגרים שלכם לבד וללא כתובת.

אנחנו כמובן לא אמורים להפחיד את הילדים ולייצר עבורם את החרדה שלא קיימת, אך אנחנו אמורים להיות שם בשבילם לפחות כמו שהיינו רוצים שמישהו יהיה בשבילנו בזמן של מעבר ושינוי. המעבר לחטיבת הביניים הינו מעבר משמעותי. הוא לעיתים כואב. יש בו פרידה, יש בו התחלה חדשה. יש בו סגנון אחר ושונה של מפגש עם בית הספר, עם דמות המחנך, עם המורים המקצועיים, עם המשימות והמטלות, עם מושג האחריות ועם ההתמודדות החברתית שברובה מתחילה גם היא מההתחלה.

הורים יקרים, מקומכם ההורי הנוכח הוא חשוב ומשמעותי. אל תיתנו לקול המתבגר להרחיק אתכם ולהטעות אתכם. ידכם החמה ולבכם האוהב חשובים ונדרשים במיוחד כי במעבר הזה זה אמנם נראה לא לגיטימי, אך הם זקוקים לכם כמו - ואולי אפילו יותר – מאשר במעבר ההוא לכיתה א'. שינויים ומעברים הם זמנים המחייבים יד מושטת, חיבוק חם, תמיכה ותשומת לב רבה למתרחש.

צאלה מיינרט, ראש תחום והורות ומשפחה, מנחה בכירה ומאמנת הורים במרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS

עדכונים אחרונים