מחקר: התוצר עולה יותר בעיתות צמיחה מאשר פוחת במשברים

בשנים 2009-1991 מחזורי המיתון בישראל דומים במאפייניהם למחזורי מיתון במדינות המפותחות. בשנים אלה תקופת מיתון ממוצעת בישראל נמשכה כ-5 רביעים, ותקופת צמיחה כ-15 רביעים – לעומת 4 רביעי מיתון ו- 22 רביעי צמיחה במדינות המפותחות. לעומת זאת, בשנים 1990-1960 מחזורי המיתון בישראל ארוכים ושכיחים הרבה יותר ממחזורי המיתון במדינות המפותחות. בשנים אלה, תקופת מיתון וצמיחה ממוצעת בישראל נמשכה כ-10 רביעים. מכאן שבמשק הישראלי כ-39 אחוזים מהתקופה שנחקרה (השנים 2009-1960) היו תקופות מיתון, לעומת כ- 10 אחוזים בלבד, בממוצע, במשקים המפותחים.

בחינת מחזורי העסקים בישראל מעלה שעד שנות ה- 90 מאפייניהם דומים למחזורים של המדינות המתפתחות יותר מאשר לאלה של המדינות המפותחות. מחזורי המיתון במדינות מתפתחות לרוב ארוכים יותר ומזוהים עם תנודות תכופות במגמת הצמיחה. בתחילת שנות ה-90 הושלם המעבר של המשק הישראלי ממשק מתפתח למפותח, תהליך שהחל ב'תוכנית הייצוב' של 1985; מאז מאפייני תקופות הצמיחה והמיתון בישראל דומים יותר לאלו של המדינות המפותחות.

מאפייני מחזורי המיתון בישראל ביחס לזעזועים מקרו-כלכליים בשנים 2009-1991 דומים לממצאי קרן המטבע הבין-לאומית לגבי מדינות OECD. בשנים אלה, מחזורי מיתון המזוהים עם משברים פיננסיים היו ארוכים ועמוקים יותר, ותהליך ההתאוששות מהם התאפיין כאיטי ביחס למחזורי מיתון אחרים. בניגוד לכך בשנים 1990-1960 המיתונים המזוהים עם משברים פיננסיים אינם שונים במאפייניהם ממיתונים אחרים. אובדן התוצר לנפש במהלכם הוא אף נמוך מאשר בתקופות מיתון אחרות, הם אינם ארוכים יותר, וגם תהליך ההתאוששות של המשק מהם אינו חריג. ההסבר לשוני בין שתי התקופות מצוי במעורבות מוגבלת של הציבור בשוק ההון ובמעורבות הממשלתית בפעילות העסקית, אשר אפיינו את הכלכלה הישראלית קודם לתוכנית הייצוב והגבילו משמעותית את השפעת הזעזועים בשווקים הפיננסיים על רווחת הציבור. לעומת זאת, התקופה שהחלה בתחילת שנות ה-90 עד היום מאופיינת בתהליך של ביזור הנכסים שבידי הציבור, שכלול שוק ההון וירידת משקלה של הממשלה בפעילות העסקית. יצוין כי על פי תוצאות המחקר, גם בעידן הנוכחי פגיעותו של התוצר למיתונים במדינות העולם, המשפיעים על הביקוש ליצוא של המשק, גבוהה מפגיעותו למשברים פיננסיים.