על השם, שמקורו בשמה של גלידה טורקית, מספר החצוצרן אלי פרמינגר "אם היינו יודעים שהוא ישמש אותנו כל כך הרבה בטח היינו הולכים על משהו פשוט יותר. עם חמישה עשר נגנים בהרכב, יש לנו צרות יותר גדולות להתמודד איתן, כמו לקבוע חזרות או הסעות...". ה"כנופיה" כוללת: חמישה סקסופונים, שלוש חצוצרות, שני טרומבונים, ארבעה מתופפים וסוזאפון ענק אחד שהם קהילה יוצרת של חמישה עשר מוזיקאים מרקעים שונים.
בשקט בשקט, בלי מפיק, חברת תקליטים או סמסים מהקהל, הפכו הדונדורמים לתופעה שסוחפת אחריה קהל מאמינים הולך וגדל. מההופעה הראשונה בשוק מחנה יהודה בירושלים, הם חרשו את הארץ במסיבות רחוב ספונטניות והופעות מועדונים היסטריות שהן חוויה מקפיצה שמצליחה לעניין את האוזן ולהזיז את האגן באותה נשיפה. הם זכו להערכה והכרה בפסטיבלים ברחבי העולם (פסטיבל הג'אז במונטריאול), פסטיבל ההארד-קור הבלקני 'גוצ'ה' לתזמורת כלי נשיפה בסרביה, ובארץ: בפסטיבל ישראל, פסטיבל ג'אז תל אביב, ולאחרונה בפסטיבל הפסנתר עם שלמה גרוניך. יש להם על המדף כבר שני אלבומים ("מארש דונדורמה" 2005 ו "טעמים חדשים" מ- 2007) שיצאו בהפקה עצמית ועכשיו הם מתכוננים להקלטת שיר ילדים עם ברי סחרוף.
לפרסום השקת האלבום הם עברו תוך שעתיים כמעט בכל פאב בירושלים, כשהם מנגנים 3 דקות ומשאירים אחריהם מבטים מופתעים וידיים אוחזות פלאיירים. כשחגגו יום הולדת ארבע קיימו הופעה שטה על סירה בירקון עם כמה מעריצים מסורים. הקהל, שעוקב אחריהם בדריכות, כבר דורש את 'הצד התימני שבך' או 'עושים שמח', אפילו שאין מילים לשירים.
