אוףףף... איזו הקלה! סוף סוף אפשר להוריד את האפוד ולנשום קצת לרווחה. האמת היא שחששתי לפני ש"הקרב" הזה החל. בכל זאת מדובר באובמה הגדול ולא באיזה "חנון". הוא מפחיד, וצריך הרבה אומץ כדי ללכת אתו מכות. יש לנו מזל שיש לנו את ביבי. הוא לא מפחד. אולי מאיווט קצת, אבל לא מאובמה. בסוף הוא היכה אותו שוק על ירך. דוד שלנו גבר שוב על גוליית, וזאת ללמדך ש"נצח ישראל לא ישקר". אמנם "השיר לא תם הוא רק מתחיל", אבל חייבים להודות שזו התחלה לא רעה בכלל

כלים

אולי אפילו מדובר בנס גדול שהיה פה: "נס אי ההקפאה". זה לא "הנס" היחיד שחג האורים הביא לנו הפעם. לפניו היה עוד "נס" לא פחות מרשים: "נס כיבוי השריפה". אותי זה לא מפתיע, כי ככה זה כש"נצח ישראל" בכבודו ובעצמו מתייצב לימינך. כשזה קורה, ולנו זה תמיד קורה, אנו לא זקוקים לאיש, לא לאובמה ולא לאיש אחר זולתו. שלא כשאר בני התמותה, אנחנו יכולים לרקוד טנגו לבד עם עצמנו. ואם לא בא לנו לרקוד לבד, תמיד נוכל להיעזר באלי ישי או באיווט ליברמן.

אז זהו. עתה משהתפטרנו מהצרה הזאת ששמה אובמה, היידה חברים, לעבודה! הזמן קצר והמלאכה מרובה. שלושה חודשים של "אי ההקפאה" זה לא הרבה זמן וחייבים לנצל כל רגע. צריך להקים מאחזים על כל הר טרשים קרח, צריך לבנות וילות תלת מפלסיות מול מחנות הפליטים, צריך "לעטוף" את ירושלים מכל עבריה שחלילה לא תצטנן, ושהיא תוכל לשוב להיות "עיר שחוברה לה יחדיו", מנבלוס ועד חברון, מיהודה ועד שומרון. על ירושלים, סלע קיומנו, חייבים לשמור מכל משמר כי אין עיר בעולם שרגישה כמוה לרוח פרצים.

אובמה יכול לכעוס עד מחר, אבו מאזן יכול לעשות "ברוגז" כמה שירצה, העולם יכול לזעום עד צאת נשמתו, אנחנו נבנה עוד ועוד, ונצעק במקהלה: "ל א מ פ ח ד י ם..!!! ל א מ פ ח ד י ם !!!" ונשיר בדבקות ראויה: "כל העולם כולו, גשר צר מאד, והעיקר, והעיקר לא לפחד כלל......".

זה לא אומר שצריך להיות שאננים. שאננות היא אם כל חטאת, ולכן עיין לציון צריכה להיות תמיד צופייה. אובמה לא אמר עוד את המילה האחרונה. סביר להניח ששוב ינסה להשכין שלום אם רק ניתן לו להתאושש מהמכה הקשה שהוא ספג. עובדה, בעודו מדמם מהמהלומה, שליחיו כבר תרים את הארץ. רוס ומיטשל לא נמים ולא נחים, ושני הערמומיים האלה עוד עלולים למצוא את הנוסחה הגואלת שתביא קץ לסכסוך הדמים בינינו לבין הפלשתים. אסור לתת לדבר הזה לקרות. צריך להיות תמיד מוכנים עם תשובה הולמת.

אם הם יאמרו שאבו מאזן מוכן להכיר במדינת ישראל, נדרוש שהוא יכיר בה כ"מדינת הלאום היהודי". אם יסכים לכך, נדרוש שהוא יכיר בה כ"מדינת הלאום היהודי הציוני". אם גם לכך הוא יסכים, נדרוש ממנו שיצהיר שהוא דוגל בציונות ובמורשת ז'בוטינסקי. אם חלילה הוא גם יסכים גם לדרישה הלגיטימית הזאת, אנחנו נבקש שהוא יוכיח זאת במעשים ולא רק בדיבורים. איך יוכיח זאת? פשוט מאד: הוא צריך להסכים לשמש כשליח עלייה מטעם "הסוכנות היהודית". בטוח שלכך הוא לא יסכים. "הסוכנות היהודית" הרי, זה כבר לא מה שהיה פעם.

בינתיים הזמן יחלוף, וכידוע לכל בר בי רב, הזמן פועל לטובתנו. צריך רק למשוך אותו קצת ובסוף הכל יסתדר מאליו. אם רק השם ירצה, בעוד חמש שנים איש לא יזכור שהיה פעם איש ששמו אובמה. בשנים הללו, אחמדינאג'ד יכול להיהרג ב"תאונת דרכים" לא מפוענחת ו"השאח הפרסי" ישוב שוב לשלוט באיראן.

יש גם סיכוי לא קטן שארדואן יחזור בתשובה ויתגייר כהלכה, ושנסראללה ישא אישה יהודייה כדת משה וישראל ויעלה את ירושלים על ראש שמחתו. גם אסד לא ירצה להישאר מאחור והוא, מרצונו החופשי, יוותר על רמת הגולן תמורת "תלוש זוגי חד פעמי לשכשוך רגליים במי הכינרת". כשכל זה יקרה, כל הפלסטינאים יגלו שהם בעצם מזרע ישראל משבט שמעון או משבט נפתלי. או אז לא תהיה שום בעיה שהם יעלו ארצה מתוקף "חוק השבות", ובא גואל לישראל.

נותרה אז רק שאלה אחת קטנה: מה יהיה אז עלינו, אנחנו שכבר נמצאים פה?

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS