תקופה קשה עוברת עלינו. ארבעים ושלוש נשמות צעירות וטהורות שנקלעו לאחד האסונות הכבדים שפקדו אותנו. משפחות כואבות, יתומים, אלמנות ואלמנים, כל אלה משלמים את המחיר הנורא של רשלנות וחוסר מעש במשך שנים, של זלזול והעדר נחישות מנהיגות וחזון

כלים
כל שנשאר לנו הוא להאזין למלל ההאשמות,לגלגול האחריות,לספינים התקשורתיים ולמסמכים הנשלפים על מנת להוכיח שמישהו אחר אשם. לפני למעלה משנה השתתפתי בחתונתה של טופז אבן חן. ביום שישי שעבר ליוויתי יחד עם כל עם ישראל את טופז לדרכה האחרונה. במהלך השבוע ביקרתי וניחמתי את משפחת כהן מרעננה שבתם אפרת בוגרת תיכון "אוסטרובסקי" רעננה, גאוות המשפחה נספתה אף היא באסון האוטובוס.

בכל ביקורי התנחומים מצאתי את עצמי ללא מילים, לא מסוגל לנחם, לא מסוגל לספק הסברים וחושב כל הזמן את שרבים יודעים: שאת האסון הזה ניתן היה למנוע. שיטת הממשל הנוכחית מביאה להנהגה את מי שמצליח לצלוח את הג'ונגל הפוליטי של מדינת ישראל.

על מנת לשרוד בתפקיד ראש הממשלה אתה מוצא עצמך מחלק סמכויות ותחומי אחריות לאנשים שכלל אינם מתאימים לתפקיד המוטל עליהם, או לאנשים ממפלגות סקטוריאליות שרוב זמנם ועיסוקם מוקדש לקידומם של אותם סקטורים ששלחו אותם לכנסת.

אני כולי תקווה, שיגיע היום בו נוכל לשנות, להביא את האנשים הטובים ביותר (וישנם רבים כאלה) לעמדות הנהגה. אותם אנשים יקדמו את מדינת ישראל למקום הראוי לנו וימלאו את שליחותם הציבורית למען כלל אזרחי המדינה.

אני מבטיח שכאיש ציבור וחבר כנסת אעשה הכל על מנת למנוע אסונות כאלה בכל דרך, בין עם פרלמנטארית או ציבורית. למשפחות היקרות, תהי מנוחתם של יקיריכם עדן ומי ייתן ולא תדעו עוד צער.