לצערי הרב המקרה הוא אינו המקרה הראשון והלוואי שיהיה האחרון. בכל שנה, אנו שומעים על ילדים בעלי צרכים מיוחדים שנפגעים בהסעות. לא כולם מגיעים לתקשורת, לא על כולם שומעים, וגם אם קורה אסון גדול כמו ילד שנשכח בהסעה או ילדה שעוברת התעללות מינית בהסעה, רוב האנשים עוברים לסדר היום. רובם. פרט להורים של כ- 200,000 ילדים עם צרכים מיוחדים, ואני ביניהם, שחיים היום בישראל וזקוקים להסעה למסגרת הגנית או הבית ספרית אליה הם מופנים.
כל הורה ששולח את ילדו למסגרת חינוך מיוחד מוטרד מאד מנושא ההסעות. לא פחות מאשר הוא מוטרד מהמסגרת הבית ספרית אליה הוא שולח את בנו המיוחד הוא מוטרד מההסעות הלוך וחזור אל בית הספר וממנו.
והנה קצת חוקים כדי להבין מי זכאי להסעות:
על פי חוק הסעה בטיחותית לילדים נכים, התשנ"ד - 1994, זכאים ילדים נכים להסעה מביתם לבית הספר שבו הם לומדים ובחזרה. ילדים נכים מוגדרים בחוק כילדים בגילאים 21-3 שמחמת ליקוי בכושרם הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי אינם מסוגלים לנסוע בכוחות עצמם ונזקקים להסעה. האחריות להסעה זו חלה על הרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד.
אפשט את מילות החוק: מדובר בילדים בגילאים 3-21 שאינם עצמאים. אפשר להשוות אותם לתינוק שיושב בסל קל ומעבירים אותו מיד ליד. הוא אינו יכול לדבר ולומר אם העבירו אותו להסעה הלא מתאימה. הוא אינו יכול להחזיק טלפון נייד ולהתקשר להוריו לומר לו שהשאירו אותו באמצע הרחוב. הוא גם לא יכול לדווח לאף אחד אם פגעו בו. כאלה הם הילדים בעלי הצרכים המיוחדים.
זו בדיוק הסיבה שאי אפשר להסתפק בנהג שיסיע את הרכב אלא יש צורך בליווי לילדים אלו, והנה מילות החוק: לפי תקנות הסעה בטיחותית לילדים נכים (כללים ומבחנים לזכאות להסעה ולליווי), כפי שתוקנו בשנת 1998, ילד/ה זכאי/ת לליווי בהסעה על-ידי מלווה, אם הוא/היא אחד/ת מאלה:
א. ילד/ה הזכאי/ת לחינוך מיוחד על פי חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח – 1998, אשר ועדת השמה קבעה כי הוא/היא ילד/ה עם מחלת נפש, אוטיזם, הפרעות התנהגות קשות, פיגור עמוק (סיעודי), פיגור קשה או פיגור בינוני.
ב. ילד/ה עם שיתוק מוחין או עם נכות פיסית קשה.
ג. ילד/ה, אשר ועדת חריגים קבעה כי הוא/היא זכאי/ת לליווי.
גם האחריות על הליווי חלה על הרשות המקומית שבתחום שיפוטה גר הילד.
במילים פשוטות, כדי שלא יקרו מקרים מזעזעים בהם ילד חסר ישע נלקח בסוף יום לימודים מבית ספרו בהסעה, ומונח באמצע רחוב חסר ישע יש צורך במלווה קבוע! המלווה הוא אדם מבוגר אחראי בנוסף לנהג. תפקיד המלווה הוא לקחת בבוקר את הילד מביתו להסעה, לשמור עליו בדרך, ובסוף יום הלימודים להחזיר אותו להוריו. כן, אני חוזרת- מבוגר אחראי ולא מזיק, שיהיה גם בעל רגישות מינימלית לצרכיו של החלש בחברה חסר ההגנה.
המלווה הוא גם הדמות הקבועה היחידה בהסעה מכיון שהנהגים תמיד מתחלפים. לכן לדעתי הדגש בהסעות אלו חייב להיות על המלווה וכדי לוודא שהמלווה טוב, אחראי, אמין ומעל הכל בעל נשמה גדולה צריכים כמה גורמים לדאוג במשותף לכך: מי שמעסיק אותו כלומר הרשות המקומית – צריכה לבדוק שאין מדובר בעבריין מין , פושע וכו' או להבדיל באדם מאד מבוגר שאין בכוחו לבצע את העבודה. כל המלווים שנתקלתי בהם, ומדובר בעשרות, היו מאד מבוגרים. (הסיבה לכך היא פשוטה. שכר המלווים הוא שכר מינימום), בנוסף בית הספר צריך לשים לב שהמלווה אכן מתפקד כמו שצריך ואם לא לדווח על כך גם להורים וגם לרשות ובנוסף על ההורים, להכיר את המלווה, לשוחח איתו, לקחת את מספר הטלפון שלו ולוודא שהם מוסרים את ילדם מידי בוקר לאדם שאפשר לסמוך עליו במאת האחוזים ולא אחוז אחד פחות ושהם יכולים לפתוח את היום החדש במעט רגיעה .
נושא ההסעות הוא נושא מטריד ומלחיץ במיוחד אך בשונה משאר הבעיות של ההורים המיוחדים, אפשר לפתור אותו. לוקח זמן, לפעמים מלחמות עם הרשות המקומית. לפעמים פתרונות יצירתיים הם אלו שנותנים את השקט המיוחל, קרוב משפחה שמוכן להיות מלווה, התאגדות של מספר הורים ומתן תשלום נוסף למלווה שסומכים עליו, או אפילו פשרה בנוגע לבית הספר, שיהיה פחות רחוק אבל בטוח יותר, כל אלה ועוד כדי לאפשר לנו שנה קצת יותר רגועה והרבה יותר בטוחה. הלוואי.
הכותבת, גאולה שינה, הינה מנחה בכירה במרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, מומחית להורים לילדים עם צרכים מיוחדים ואם לבת עם צרכים מיוחדים
