היום, ללא כפייה וחוק מחייב וכמעט ללא התערבות הממסד הרבני, יציינו רבים מאתנו את ט"ו בשבט. בשנים האחרונות עמדו על הפרק לא רק הנטיעות המסורתיות שקק"ל הנהיגה בארץ מאז ראשית המאה העשרים, אלא מאות ואולי אלפי סדרי ותיקוני ט"ו בשבט שייערכו בכל רחבי הארץ. חברת המתנ"סים, בתי ספר, מקומות עבודה וקהילות שונות מכל הזרמים והמינים חידשו מנהג עתיק ימים, ומתוך אהבה רבה למסורת היהודית המתחדשת, הוסיפו פרק מרתק לחוויה היהודית המתעצבת בישראל. הנה אט צמח לו חג בתפר שבין הדתי לחילוני
במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנשלח בתגובה לפנייתו של הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר לנתניהו בשבוע שעבר, טוען מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון: "פנייתו של הראשון לציון אליך אינה נובעת מדאגה כנה למתגיירים בצה"ל. מטרתו האמיתית - לנגח את היהדות הרפורמית. אין צורך בחוק הגיור כדי להבטיח הכרה בגיורי צה"ל"
פרשת ויקהל-פיקודי: התקהלות בני ישראל והאש בתוכם. שי בלוססקי, אל"מ במיל' וסטודנט שנה רביעית לרבנות רפורמית, כותב ל- thepulse את פרשת השבוע - בגישה קצת שונה. "התקהלות יזומה כמו זו אשר ארגן משה, יכולה לגרום לאיחוד שורות ואיחוד לבבות בין אנשים מצד אחד, כמו אש המאירה ומחממת את סביבתה. מאידך, התקהלות יכולה לגרום למחלוקת בין אנשים לאור דעות מחשבות וזרמים קיימים שונים, כמו אש המכלה את חומר הבעירה שהיא אוחזת בו" כותב בלוססקי
