במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנשלח בתגובה לפנייתו של הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר לנתניהו בשבוע שעבר, טוען מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון: "פנייתו של הראשון לציון אליך אינה נובעת מדאגה כנה למתגיירים בצה"ל. מטרתו האמיתית - לנגח את היהדות הרפורמית. אין צורך בחוק הגיור כדי להבטיח הכרה בגיורי צה"ל"

כלים

עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון פנתה היום (רביעי) בצהריים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ודרשה ממנו לדחות את פנייתו של הרב שלמה עמאר אליו מהשבוע שעבר. הרב הראשי הספרדי פנה לנתניהו בניסיון לדרבן אותו לפעול להעברת "חוק הגיור", חוק שראש הממשלה מנע את עלייתו להצבעה במליאת הכנסת בחודש יולי שעבר. עמאר טען כי נחיצותו של החוק גדלה לאור הסערה האחרונה סביב הגיורים בצה"ל.

מנכ"ל עמותת חדו"ש, הרב עו"ד אורי רגב, טוען במכתב לנתניהו כי פנייתו של הרב עמאר לא נובעת מדאגה כנה לעתיד המתגיירים בצה"ל. הרב הראשי הספרדי, טוען רגב, מעוניין בחוק הגיור משום שזה יספק לממסד הרבני האורתודוכסי תחמושת ותוספת כח למאבקו ביהדות הלא-אורתודוכסית שצומחת בישראל. "אין לעמאר כלל צורך בחוק כדי להסדיר את מעמדם של הגרים בצבא", טוען רגב, ומוסיף כי הקשר שעושה הראשון לציון בין הדברים מלאכותי, ונעשה "תוך ניצול מצוקת העולים". רגב מסביר שאם עמאר מוכן לאמץ גישה מקילה לגיור, כל שהוא צריך לעשות זה להודיע פומבית שגיורי צה"ל מקובלים עליו ותואמים את ההלכה. "אם אינו עושה זאת", כותב רגב, עמאר "אינו באמת נאור ומקל כפי שטוענים" או שהוא חושש מ"עליהום" מצד רבנים חרדיים.

רגב מזכיר במכתבו את איומיו הבוטים של הרב עמאר מלפני מספר שבועות. אז, בראיון רדיו, קרא הרב למפלגות החרדיות לצאת מהממשלה ולפרק את הקואליציה אם חוק הגיור לא יעבור. "אני מקווה כי אף אתה מבין שמדובר כאן במחרחר ריב ומדון, המהווה סכנה ממשית למימוש ערכי חופש הדת והמצפון בישראל כמו גם לאינטרסים האסטרטגיים של המדינה, ששומר נפשו ירחק ממנו", כותב רגב. הוא גם דוחה את טענת עמאר כי החוק "הוקפא בלחץ הרפורמים", ומציין את העובדה שבניגוד לעמאר ראש הממשלה יודע היטב כי חוק הגיור עורר זעם אצל רוב יהודי ארה"ב ומנהיגים מכל הזרמים. רגב מזהיר כי במלחמתו של עמאר ביהדות הרפורמית הוא מוכן לשרוף את גשריה וקשריה של ישראל עם רוב העם היהודי בתפוצות.

"אני תקווה שתדחה על הסף את פנייתו של הרב עמאר", כותב רגב. הוא מדגיש כי הגיע הזמן שהמדינה תסיר את סמכויות השליטה שניתנו לרב עמאר, לדיינים ולרבני ערים על כלל הציבור היהודי בארץ. אך מנגד מציין רגב כי גם אין צידוק לכפות על הרבנים החרדיים דעה הלכתית אחרת משלהם, משום ש"ניסיון לעשות זאת, בין בדרך של פסיקת בג"ץ או חקיקה של הכנסת, הוא בגדר כפיה אנטי-דתית שאינה טובה מכפיה דתית פסולה". לדעתו יש לאפשר להם לפסוק כרצונם וכאוות נפשם עבור מי שמקבל את סמכותם מרצונו החופשי. רגב סבור כי אם לציבור היתה ניתנת הבחירה, מספר המקבלים את מרותו של עמאר והרבנות הראשית היתה מזערית, "והתבטאויותיו יקבלו את המשקל הראוי להן – משקל נוצה".

"רובו המכריע של הציבור בישראל רוצה במימוש הבטחת מגילת העצמאות ל'חופש דת ומצפון'", כותב רגב. "הגיעה השעה לממש הבטחה זו". הוא מוסיף כי למשבר הגיור ולסירוב רבנים להשיא גרים מענה אחד: הכרה של המדינה בגיורי כל הזרמים המרכזיים ביהדות, והענקת זכות האזרח הבסיסית לנישואים באמצעות נישואים אזרחיים או נישואים דתיים באמצעות רבני כל הזרמים. "רוב הציבור תומך בכך", כותב רגב, "ועינינו נשואות אליך להיות קשוב לרצונו של הציבור ולעקרונות המקובלים במשפחת הדמוקרטיות המערביות".