כשבועיים לאחר שנשיאת בית-המשפט העליון קבעה, כי בית-המשפט המחוזי, בירושלים, הוא שידון בתביעתו של עו"ד חיים שטנגר נגד השופטת סיון, הגיש שטנגר באמצעות בא-כוחו, עו"ד סן פרחי, היום (יום ד'), בקשה לבית-המשפט המחוזי, בירושלים לקבוע כי הוא ביצע מסירה כדין של התביעה לשופטת סיון וכי עליה להגיש כתב-הגנה מטעמה לתביעה שהגיש הוא נגדה, עד ולא יאוחר מתאריך 10.11.2010 וכי אם לא תעשה היא כן, יהיה הוא זכאי לקבל פסק-דין נגדה בהיעדר הגנה.
בתאריך 13.9.2010 המציא עו"ד שטנגר לשופטת סיון את כתב-ההגנה. הפקידה הראשית בבית-המשפט, חנה כהן, הודיעה לפקיד המסירה, כי השופטת עסוקה בדיונים, וכי היא מקבלת עבורה את כתב-התביעה, ההזמנה לדין ומכתב שצורף למסמכים אלה והיא תעביר מסמכים אלה לשופטת, בשלב מאוחר יותר, כדי שהיא תחתום עליהם לכשתתפנה.
שטנגר מציין בבקשתו, כי מאוחר יותר, באותו יום, התקשרה אותה חנה כהן, טלפונית לבא-כוחו, עו"ד סן פרחי והודיעה לו כי השופטת סיון מסרבת לחתום על אישור קבלת כתב התביעה, וכי עליו לבוא לבית-המשפט, כדי ליטול חזרה את כתב-התביעה ולהעביר את התביעה לפרקליטות המייצגת את השופטת בעניין זה.
בעקבות זאת פנה שטנגר לפני כחודש ימים למחוזי בירושלים, בבקשה לקבוע כי בוצעה מסירה כדין של התביעה לשופטת סיון וציין, כי כדי לא לפגוע בצנעת חייה של שופטת זו בוצעה המסירה במקום עבודתה בבית-המשפט ולא בכתובתה הפרטית. השופט, דוד מינץ, מבית-המשפט המחוזי בירושלים קבע בתגובה לבקשה זו, כי מסירה התביעה לשופטת תיחשב כמסירה כדין, אם יוצג אישור מסירה חתום של מזכירות בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן של השופטת סיון, או שהמסירה תבוצע באמצעות פרקליטות המחוז, כדי להכיר במסירה התביעה, כמסירה כדין.
מבירור הדברים בבקשתו החוזרת של שטנגר עולה, כי למרות שבתאריך 10.10.2010 נלקח דבר הדואר הרשום ובו התביעה, בידי בית-המשפט לענייני משפחה, ברמת-גן מסניף הדור רש"י בעיר זו, הוחזרה התביעה למשרדו, בדואר חוזר, בלווי מזכר מהמזכירה הראשית של בית-משפט זה, לפיו עליו לבצע מסירה של כתב-התביעה לפרקליטות המדינה.
עו"ד פרחי טוען בשם שטנגר, בבקשה החוזרת, כי בסירובה של השופטת סיון, לאשר קבלת כתב התביעה, מתנהלת היא בניגוד להוראות תקנות סדרי הדין ולהלכה הפסוקה ופועלת בניגוד לקביעתו של השופט, דוד מינץ, ממחוזי ירושלים, שעה שהיא לא הייתה רשאית לסרב לאשר קבלת התביעה, מכל נימוק שהוא ובמיוחד לאור מעמדה הציבורי כסגנית נשיא וכשופטת של בית משפט בישראל, החייבת לפי תקנות הדיון לאשר קבלת כתב תביעה שנמסר לידיה, בהמצאה כדין.
שטנגר טוען בבקשתו למחוזי, כי השופטת סיון פועלת, במצב דברים זה, תוך הפרת חובת תום לב דיוני, המחייב כל בעל דין לנהוג בהגינות כלפי יריבו וכלפי המערכת השיפוטית והיא הייתה חיבת לאשר קבלת התביעה ולא לנהוג כפי שנהגה ונוהגת היא כלפיו.
עו"ד טוען פרחי, כי התביעה נגד השופטת סיון, הוגשה שלא במסגרת תפקידה השיפוטי, כשופטת ואין היא זכאית לייצוגה בפני בית-המשפט, בידי פרקליטות המחוז. אם סבורה השופטת סיון, כי היא זכאית לייצוגה בידי פרקליטות המחוז, טוען שטנגר בבקשתו החוזר, תתכבד היא ותעביר את התביעה לפרקליטות המחוז, כך שעו"ד שטנגר יוכל לטעון בפני בית-המשפט נגד ייצוגה של השופטת סיון, בידי פרקליטות המחוז.
טרם ניתנה החלטתו של השופט, דוד מינץ, מבית-המשפט המחוזי בירושלים, לבקשה חוזרת זו.
