במהלך הכנס יציג מנכ"ל משרד הרווחה נתונים חדשים לגבי יישום התכנית הלאומית ברשויות השונות.התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון החלה לפעול בסוף שנת 2008 בעקבות החלטת הממשלה לאמץ את דו"ח ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער בסיכון (ועדת שמיד) ומטרתה לצמצם את היקף מצבי הסיכון בקרב ילדים ובני נוער על פי 13 יעדי תוצאה שנקבעו. בין המצבים שהתוכנית מכוונת להפחית, נמצאים: ההתעללות וההזנחה, ילדים שחיים במשפחות הפוגעות ברווחתם ובבריאותם, ילדים הסובלים מבעיות רגשיות והתנהגותיות, פעוטות הנמצאים בסיכון התפתחותי וילדים ובני-הנוער המנותקים ממסגרות חינוכיות או שהם "נושרים סמויים".
התכנית מיושמת ב-56 יישובים ואגדי יישובים שנבחרו על-פי קריטריונים סוציו-אקונומיים והמקיפים כמחצית מאוכלוסיית הילדים ו "בני הנוער">בני הנוער בישראל. על-פי מיפוי ייחודי שהושלם ביישובים אלה, במסגרתו מופו כלל הילדים ו "בני הנוער">בני הנוער בסיכון בכל אחד ואחד מהיישובים. ביישובים אלה חיים כ-151,000 ילדים ובני נוער בסיכון (כ-16% מכלל הילדים) כשליש מהם בגיל הרך. ממצאי המיפוי, המאפשרים לעמוד גם על מספר הילדים הסובלים מכל אחד ואחד ממצבי הסיכון, מעידים גם שאחוז גבוה מהילדים ו "בני הנוער">בני הנוער בסיכון (כשני שלישים) סובלים מבעיות ביותר מתחום אחד ויותר משליש סובלים מבעיות בשלושה תחומים: המשפחתי, הרגשי-חברתי והלימודי. חשוב לציין שפחות ממחצית (48%) מכלל הילדים שאותרו היו מוכרים לשירות טיפולי בקהילות בהן הם חיים.
על בסיס ממצאי המיפוי גובשה בכל אחד ואחד מהיישובים תוכנית המותאמת לצרכים הייחודיים של הילדים בסיכון באותו יישוב. חלק גדול מהיישובים בתוכנית ניצלו את אפשרויות בחירה שעמדו לרשותם ואת התקציב הבין-משרדי הגמיש ובחרו בתוכניות המכוונות לתת מענה למגוון צרכים בו זמנית: למשל, מתן עזרה מעמיקה יותר לאמהות של פעוטות בסיכון בעזרת טיפול קבוצתי בטיפות החלב, מתן סיוע לצוותים חינוכיים להתמודד עם ילדים בסיכון בגנים ובבתי-ספר באמצעות צוותים בין-מקצועיים הכוללים פסיכולוגים, מטפלים שונים ועובדים סוציאליים, הקמת מסגרות טיפוליות בין-מקצועיות הכוללות סיוע התפתחותי לצד טיפול אינטנסיבי ביחסי הורים ילדים (לגיל הרך) וסיוע בתחום לימודי וחברתי לצד סיוע טיפולי אינטנסיבי לילדים בגיל בית ספר.
בימים אלה כבר פועלות קרוב ל- 250 תוכניות ב – 39 יישובים וכבר ניתן סיוע לילדים ולהורים. כאשר כל התוכניות יפעלו, תאפשר התוכנית לתת סיוע ליותר ממחצית הילדים ו "בני הנוער">בני הנוער שאותרו ובכך להעמיק את הטיפול באותם ילדים שכבר מקבלים טיפול וכן להכניס ילדים חדשים למעגל המטופלים. במקביל, מתחיל לפעול מערך בקרה המכוון לעקוב אחר כל אחד מהילדים ולבחון את השינויים שחלים במצבם ובמצב הוריהם.
