מאמר השטנה כנגד בוגרי הנוע"ל בחנתון רצוף לכל אורכו ורוחבו שקרים והכפשות. זה נראה כמו טוקבק אחד ארוך ומקלל. העובדות בחנתון מדברות בעד עצמן – אבל לא נכתבה עליהן מילה במאמרה של חברת הקיבוץ סילביה אוליסיה . גרעיני הנוע"ל עלו לחנתון לפני כמעט 8 שנים (פברואר 2010) על מנת לחזק ולשקם את הקיבוץ – לבקשת התנועה הקיבוצית

כלים
קיבוץ חנתון שהוקם בשנת 1984 על ידי: התק"ם (שתרם מקרקעותיו וליווה את ראשוני המתיישבים במשק), הסוכנות היהודית (שהעמידה לטובת הקיבוץ את הבתים ואמצעי הייצור) והתנועה המסורתית (שהיתה אמונה על הגורם האנושי) נכשל בקליטת חברים חדשים לשורותיו במשך כל שנות קיומו. בשיאו הגיע חנתון ל-35 חברים, בסוף שנות ה-80, בסוף שנות ה-90 כבר כלל הקיבוץ 7 משפחות בלבד!

ב-1997 כתב צבי רובינשטיין, מועמד בחנתון (לא מהנוע"ל!) את הדברים הבאים ליו"ר הסוכנות היהודית דאז, אברום בורג: "הקיבוץ הקיים 13 שנים מונה שבע משפחות חברים. בתקופה זו עזבו את הקיבוץ בין 80 ל-100 משפחות שהיו בתהליכי קליטה. לפי מה שנאמר לי החברים בקיבוץ אינם מעוניינים לתת חברות לנקלטים חדשים כוון שאז כל הרכוש שניתן על ידי הסוכנות והשווה מיליונים מתחלק בין שבע המשפחות. מדוע שבמקום המסוגל לאכלס כ-50 משפחות באיזור שרובו מכיל אוכלוסייה ערבית, הסוכנות מאפשרת מצב כזה?" ובהמשך: "מדוע לשבע משפחות שרשומות כאגודה יש את הכח החוקי והגיבוי של הסוכנות והתק"ם לנצל את המשפחות שבאות להקלט ולזרוק אותם לפני קבלת חברות?"

באותה שנה התפרסמה גם כתבה בעיתון "כל העמק והגליל" שכותרתה "הכסף מתגלגל ברחובות – מצעד המועמדים בחנתון".

בשל הביקורת הציבורית החריפה שלחה התנועה הקיבוצית, אותנו, גרעיני הנוער העובד והלומד לקיבוץ. אין ממש בטענותיה של סילביה כי "לא שאלו אותם..." כי "אנחנו פלשנו לבתים..."; התקבלנו לקיבוץ כמועמדים במסגרת התקנון והחוק, על ידי האסיפה הכללית ומזכירות הקיבוץ, דבר המתועד באינספור פרוטוקולים: 19 למרץ 2003, 28 לאוקטובר 2003, 6 לנובמבר 2003, 16 למרץ 2004, 20 לאפריל 2004, 3 לאוגוסט 2004, 17 לאוגוסט 2004, 24 לאוגוסט 2004 ועוד!

ב-2004 עלו 17 בנות הגרעין (הבנים סיימו אז את הפרק הצבאי בנח"ל) להצבעה בקיבוץ – ההצבעה נערכה על כל אחת ואחת לחוד – מועמדת – מועמדת - מועמדת. לא כקבוצה! כולן נדחו!

ב-2006 מינה רשם האגודות חוקר לקיבוץ שקבע: "הקיבוץ נכשל כישלון טוטאלי בתחום הקליטה במשך כל שנות קיומו. את הכשלון בקליטה ניתן ליחס לחברי הקיבוץ אשר שלטו ושולטים עדיין בתחום הקליטה באמצעות האסיפה הכללית" ובהמשך "די אם נציין את פרשת אי קבלתם לחברות של 17 מבנות גרעין הנוע"ל, שהובאו לקיבוץ ביוזמת התק"ם, על מנת להראות כי התק"ם עשה ועושה מאמצים לקליטת חברים בקיבוץ". (מתוך מסקנות דו"ח החוקר זרח יהב, 18 ליולי 2006).

בעקבות המשבר הדמוגרפי החריף – שנגרם בשל סירובם של חברי הקיבוץ לקלוט – נקלע הקיבוץ גם למשבר כלכלי, על כך כתב החוקר מטעם הרשם: "למרות המשבר הכלכלי העמוק ולמרות שכל חבר מייצר הפסד שנתי ממוצע לקיבוץ של כ-85 אלף ₪, הוצאות המחייה הממוצעות של החברים גדולות ב-40% מהוצאות המחייה הממוצעות של כלל הקיבוצים".

כשהגענו לחנתון פגש אותנו, במסגרת האסיפה הכללית, הרב צבי ברגר – מנהל אזור הצפון של התנועה המסורתית. הוא אמר לנו ולחברי הקיבוץ שמקורות התנועה המסורתית מעבר לים יבשו, שלתנועה המסורתית אין גרעיני התיישבות להעלות לחנתון וכי חובה היא לקלוט את גרעיני הנוע"ל כי אחרת הקיבוץ יקרוס. לכן נשארנו.

מיום הגעתנו לקחנו אחריות על פעילות ילדי הקיבוץ וההרחבה הקהילתית, יזמנו טקסים ומועדים, חגים ופעילויות תרבות לקהילה שנותרה בחנתון. מיום הגעתנו לקיבוץ שילמנו על כל שהתבקשנו - בלי יוצא מן הכלל! ההסכם היה שחברי הגרעין יהיו "מועמדים בעצמאות כלכלית", מכייון שהקיבוץ לא יכול להחזיק את המועמדים – הם ידאגו להשתכר בעצמם וישלמו לקיבוץ את חשבונותיהם. הקיבוץ יעמיד לטובת מועמדיו דירות מגורים. בהסכם זה עמדנו לאורך כל השנים הללו.

מעולם לא אמרנו בתקשורת ובשום מקום אחר מילה רעה אחת על החברים הותיקים, ידענו שנצטרך לדאוג להם ולהבטיח את זכויותיהם הפנסיוניות.

על מנת לעקוף את אסיפת החברים סרבנית הקליטה – בשנת 2006 הלאים רשם האגודות את הקיבוץ ושם לו כמנהל עתיר סמכויות את עו"ד שגיא מירום ("מפרק-מפעיל"). למרות הסכם עם מזכיר התנועה הקיבוצית כי "כל חברי הנוע"ל היושבים בחנתון מזה שנים יתקבלו כיחידים ע"י המפרק, עו"ד שגיא מירום לחברות בקיבוץ" החליט רשם האגודות למכור את קרקעות ונכסי הקיבוץ לגורמי חוץ ויזמי נדל"ן חתיכה אחר חתיכה.

על מנת להשלים את פרויקט המכירה, לחסל את ההתיישבות השיתופית מיסודה של התק"ם ולהעביר גם את קרקעותיה החקלאיות לגורמים נדלנ"ים סביב חנתון – הוציא רשם האגודות צווי פינוי לחברי הנוע"ל המועמדים מזה 8 שנים לחברות בקיבוץ!

מי שמנסה להסית את תשומת הלב של הקורא מהסיפור האמיתי ומציג מצג שווא של ריב בין צעירים וותיקים או דתיים וחילוניים, פשוט מקים מסך עשן בין הקורא לבין העובדות האמיתיות. בחנתון ישנו מאבק בין האפשרות הקיבוצית, בין התיישבות ערכית-ציונית-חלוצית, בין ערכים – לנדל"ן.

צודקת סילביה שאין שיוויון כוחות בחנתון – אנחנו מתמודדים בחנתון עם גורמים חזקים מאיתנו, עשירים מאיתנו ומקושרים מאיתנו – חברות קבלן, עורכי דין של נדל"ן, רשם האגודות, גורמים במועצה האזורית ועוד.

התנועה הקיבוצית תומכת במאבקנו בחנתון משום שהשיטה אותה מקדמים הגורמים סביב חנתון מסוכנת לכל הקיבוצים בארץ. במקום בו ניתן לשקם קיבוץ, "חוטפים" גורמי מדינה ונדל"ן המשתפים ביניהם פעולה את נתח הקרקע על מנת להתעשר ממנו. אם תקדים חנתון יעבור הוא עלול להפוך לדגם ולדרך המלך בהתיישבות כולה.

עמדת תנועת הנוע"ל היא: "עיניהם של אלפי חניכים מתנועות הנוער נשואות בדאגה למתרחש בקיבוץ חנתון. אם גורמי מדינה יגרשו, אחרי כל השנים הללו, את החבורה ששמרה הלכה למעשה על קיומו של הקיבוץ יהיה זה יום עצוב וקשה במיוחד לחברה בישראל. בחנתון ישנה אלטרנטיבה - המשך קיומו וצמיחתו של קיבוץ-מחנכים שיתופי של בוגרי הנוע"ל על יד היישוב הקהילתי והקהילה המסורתית. תכנית פשרה שכזו גובשה במשך השנתיים האחרונות על ידי מומחים מתחום ההתיישבות ואנשי מקצוע – אלא שאף גורם לא מוכן, כרגע, לדבר איתנו על זה".

הכותב הוא גיל פלוטקין, מזכיר גרעין הנוער העובד והלומד בקיבוץ חנתון

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS