על פי העתירה, שהוגשה בשם העותר, דוד ויסקופף, על בגץ "להוציא תחת ידיו צו על תנאי אשר יורה למשרד הרווחה ליתן טעם מדוע לא ימנע מליתן חסות לקיום הכינוס, מדוע לא יורה לעובדי משרדו להימנע כליל מליטול חלק בכינוס, וכן יאסור על עובדי משרד הרווחה מליטול חלק בכנוס ומלשאת בו דברים."
למרות אין סוף פניות לסימונה שטיינמץ, פקידת הסעד הארצית להורים גרושים, ולמשה כחלון, שר הרווחה לבטל את חסות משרד הרווחה לכנס שכותרתו "הועידה השנתית ה – 9 לענייני נשים, משפט ומשפחה, משמורת והחזקת ילדים, מחקרים עדכניים בינלאומיים והמציאות בשטח", משרד הרווחה קבע כי הכנס ימשך כמתוכנן.
בעתירה נטען כי "במסגרת הכינוס, משרד הרווחה מאציל את עבודת ההשתלמות וההכשרה של פקידות הסעד לארגוני הנשים אשר חולשות על תכני הכנס, ועל הדרך בה יתנהלו פקידות הסעד בשנה הקרובה כאשר תתבקשנה ע"י בית המשפט לכתוב תסקיר."
על פי העתירה, "תלמדנה" העובדות הסוציאליות ו"ילמדו" עורכי הדין, את המשנה המכונה בעגה "פמיניסטית רדיקאלית", היינו: לא משנת שוויון נשים במכלול תחומי החיים בהן אין שוני רלוונטי בינן לבין גברים, אלא שנאת גברים ממש.
בין כל היתר, לפי העתירה, יציג מכון רקמן בחסות משרד הרווחה גישות לפיהן: גברים אינם "בשלים" להיות הורים; אין להתיר לינת לילה בדירת אב לילד שטרם מלאו לו שלוש שנים (או – למצער - שנתיים); הצמדת שם תואר שלילי לתיאור המגדר הגברי" ("גבר אלים", "גבר מסוכן", "גבר חולני", "גבר מטריד מינית", "גבר סרבן גט", "סרבן מזונות", וכיו"ב".
"בין שלל הגישות המגדריות, יוצג פיתוח תזת ה"קונפליקט הגבוה" המהווה עיוות של מחקר רפואי-פסיכיאטרי "עבודה עם משפחות בעלות קונפליקט גבוה בגירושין", כאשר התזה המקורית בספר המחקר האמור הסבירה כי קונפליקט גבוה כאמור נוצר אך ורק על קרקע פוריה של מחלת נפש או – למצער – הפרעת אישיות אקוטית של אחד מבני זוג או של שניהם ומכל מקום, כתוצר של דפוסים פתולוגיים כאלו או אחרים". נטען בעתירה.
מתוך העתירה: "עיוות התיזה האמורה אשר צפוי להיות מוצג בכינוס גורס כי את כל בני הזוג אשר בעניינם מתבקשת הגשת תסקיר סעד – ללא כל יוצא מהכלל – יש לסווג כ"קונפליקט גבוה" בגירושין כאשר ה"אשם" (כלומר: האחריות לצמיחתו של הקונפליקט הגבוה) רובץ על כתפי הגבר (כאשר קיימת התעלמות מהעובדה לפיה פקידת הסעד עורכת התסקיר מעודדת נשים ליצור קונפליקטים כאמור באופן מלאכותי במסווה של העצמת נשים, מחד, ומאידך – באשה עצמה שולטת – שוב, באופן מלאכותי – על רמת הקונפליקט אשר גם אותו אותה אשה יוצרת, בהנחיית פקידת הסעד, באופן מלאכותי) והכל – תוך "דילוג" על שלב האבחון הפתולוגי, כנדרש לצורך קונקרטיזציה של תזת המחקר המדעית המצדיקה שימוש בכלים דרסטיים של קונפליקט גבוה".
"כמו כן, יוצג מטעם ג'ניפר מקינטוש מאוניברסיטת לה-טרוב באוסטרליה, "מחקר" המהווה "פיתוח" של "תיאוריית ההתקשרות", אטצ'מנט, כאשר לפי "פיתוח" זה, הרי שאונת האם מייצרת נוירונים מיוחדים הגורם לפעילות יתר של אונת מח ימנית על חשבון פעילות מופחתת של זו השמאלית של מח האשה. על פי מה שיטען בכנס, תופעה נוירולוגית בעיקרה זו מאפשרת לאם "להיות קשובה" (ערנית יותר, קולטת יותר) לקיום מצבי תעוקה (לחץ ו/או מצוקה) להם קשובה האם ולכן ביכולתה להרגיעם טרם התפתחותם לכדי בכי.
כמו כן, לפי "תזה" אחרת, לפעוט שטרם מלאו לו שלוש שנים, אין תחושת מימד זמן ולכן עלולה להתפתח בתחושתו תעוקה מעצם צפייתו לבוא אביו, אשר הילד איננו מסוגל להבין במימד זמן מתי יגיע, ולכן – לטענת החוקרת האוסטרלית, עדיף להוציא מחיי ילד את דמות אביו ורק אז רצוי שילד יכיר לראשונה את אביו. "תזה" אחרת שצפויה להיות מוצגת באותו כינוס גורסת כי ילד עד גיל 3 פוחד מחושך, ואימו יכולה להרגיעו בעוד מועקתו באיבה מה שלא מסוגל – ביולוגית – האב לבצע".
"ה"תיאוריות" המתוארות בסעיפים לעיל, מוצגות בפני משתתפות הכנס (עו"ס ועו"ד) כ"מחקרים" למרות שזולת מדינת ישראל, אף מדינה אחרת איננה נוהגת לאורם. התיאוריות מוצגות גם כ"מחקרים בינלאומיים והמציאות בשטח", כאשר מדובר במחקר אחד, אזוטרי ביותר על בקרב 130 זוגות, אשר נבחרו מתוך 7% מקרי הקונפליקט הגבוה המסובכים ביותר והמפולח לקבוצות כגיל של 10-20 בכל קבוצה."
" יוצא שמה שמוצג כמחקר המיוחס לקבוצת גיל מסוימת באוסטרליה, מתייחס למחקר בקרב לא יותר מ 20 ילדים. המחקרים מבוססים על מדידת זמני בכי של פעוטות. הוריהם של הקטינים אינם הורים מדגמיים, ולא נבחרו מתוך כלל ההורים המתגרשים באוסטרליה. אלו זוגות שנבחרו בקפידה, כזוגות בסקאלה הכי קיצונית של קונפליקט גבוה, מבלי שנחקרו הסיבות לקונפליקט הגבוה, ומי גרם לייצור הקונפליקט. כמו כן, באוסטרליה בתי המשפט מצאו פתרונות להתעלם ממחקרים אלה לאור העובדה שהחל מ 2006 נהוגה שם חזקת משמורת משותפת דו-בייתית".
"על בסיס תיאוריות מופרכות אלה אלו, גורמות פקידות הסעד לסדרי דין, באמצעות מתן תסקירים מנותקי מציאות, לבתי משפט להוציא תחת ידם מעשים שיפוטיים הגורמים נתקים בין אב לבין יוצאי חלציו, כאשר חלק מניתוקים אלו מלווה בטראומות נפשיות לילדים כגון במקרה של אילוץ לשמור על קשר במה שמכונה בטעות "מרכזי קשר", כאשר את האחריות לקיומה של טראומה זו מטיל הילד בהכרתו או – למצער – בתת הכרתו, על אביו".
"יצוין שהכנס הוא סודי. אין עליו כל מידע וכבר נערכו שמונה כנסים סודיים כאלה, בהם מפקיר משרד הרווחה את החינוך וההשכלה של פקידות הסעד בידי הגורמים הקיצוניים והרדיקליים ביותר שבארגוני הנשים, אשר מסיתים למלחמת מינים ולשימוש בילדים כקלף מיקוח. רק עתה התעשתו האבות הגרושים והבינו שהמכות הנגזרות עליהם (תסקירים שקריים, "התערבות טיפולית" שבית המשפט מעולם לא דרש, התססת נשים להגשת תלונות שווא, מבחני "מסוגלות הורית" לאבות נורמטיביים לחלוטין, שימוש מיותר במומחים ומתאמים, אי חלוקה שווה של הורות, וגולת הכותרת של הניכור ההורי, מרכזי הקשר הנוראים, אשר הפכו למגפת המדינה (20-35% בישראל לעומת 1%-2% בארה"ב. 64 מרכזי קשר בישראל לעומת 67 מרכזי קשר באוסטרליה, ששם האוכלוסייה גדולה פי שלוש), כל אלה מוצאם מאוסטרליה, וכנראה הגיעו אל פקידות הסעד באמצעות כנסי האינדוקטרינציה שבמרכז רקמן, אשר משרד הרווחה פרס עליהם חסותו".
עו"ד ליאור לב, אשר מטפל בסכסוכי משפחה חריפים במיוחד מסביר כי "הדעת איננה סובלת כי משרד ממשלתי, במסווה של כנס מקצועי אובייקטיבי אשר תוצריו משפיעים על 100% מכלל הנזקקים (לדעת המערכת השלטונית) לשירותי רווחה "יעצים" 50% מתוך נזקקים אלו, על פי השתייכותם המגדרית, על חשבון השפלתם על עפר של בני המגדר האחר המהווים גם הם 50% מכלל הנזקקים לאותו שירות. הרי הגדרת הכינוס הינה: "הועידה השנתית ה – 9 לענייני נשים, משפט ומשפחה", הואיל וכנס זה איננו זוכה לייצוג מגדרי גברי, אין לפרוס עליו את חסותו של משרד ממשלתי".
לפי לב, "מדובר בפגיעה, על לא כלום, בזכויותיהם החוקתיות של העותר וחבריו, המהווים את מחצית הנזקקים לאותם שירותי רווחה ובכללן: זכותם ההורית, זכותם לכבוד, זכותם לייחס שיוויוני, זכותם לשם טוב ובזכויות חוקתיות אחרות. חובת ההגינות של הרשות כלפי הפרט כנאמן הציבור חלה לעניין "כל פונקציה שלטונית", והיא מחייבת את המדינה לפעול ביושר, ללא שרירות וללא משוא פנים".
אלי דניאל, דובר הקואליציה למען הילדים והמשפחה התריע כי "היה ובג"ץ יזרוק אותנו מכל המדרגות, כפי שהוא עושה תמיד מפחד ארגוני הנשים, נפעל לפסילת כל פקידת סעד שתשתתף בכנס הסתה מגדרי זה. כל פקידת סעד כזאת, חושפת עצמה לבקשה לפסילה בתיקים הפרטניים שהיא מנהלת. יש כוונה לפרסם מדריך מפורט כיצד להגיש בקשות לפסילת פקידת סעד , וכיצד לחקור אותן חקירה נגדית, על בסיס היחשפותן מרצון לתיאוריות הסתה ושנאת גברים. פקידת סעד המשתתפות בכנסי הסתה נגד גברים מאבדות את הניטראליות".
