חבר הכנסת אריה אלדד הגיש היום תלונה משמעתית למ"מ נציב שירות המדינה, אהוד פראוור, נגד עוזרת שר הביטחון הגב' רות בר זאת בעקבות "התנהלותה הבלתי תקינה", כהגדרתו. לטענת אלדד, שביקש לקבל את נתוני הריסות הבתים ביהודה ושומרון, בר מעלימה מידע מהכנסת ואיננה מעבירה מידע לחברי הכנסת, בניגוד לחוק.
"מזה כשנה וחצי אני מנסה לקבל מידע ממשרד הביטחון בנושא אכיפת חוקי התכנון והבנייה ביהודה ובשומרון. במספר ישיבות של ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון לענייני איו"ש ביקשנו (יו"ר ועדת המשנה, ח"כ זאב אלקין ואני) נתונים על צווי הפסקת בניה והריסה שהוצאו כנגד בניה בלתי חוקית שבוצעה בידי ישראלים במאחזים והתנחלויות בהשוואה לנתונים אלו לגבי בניה בלתי חוקית של פלשתינאים בשטחי C. כמו כן ביקשנו נתונים לגבי ביצוע בפועל של הצווים הללו, וגודל האוכלוסייה, הישראלית והפלשתינאית בשטחי C." כותב ח"כ אלדד לנציב שירות המדינה.
"בועדת המשנה נתקלנו בחומה בצורה של המנהל האזרחי ולשכת שר הביטחון שסירבו למסור את הנתונים בטענות שונות: הקושי לאסוף את הנתונים מחד ו"רגישותו" של החומר מאידך. לפיכך פניתי בינואר 2010 למרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ ) כדי שהם יפנו, על פי החוק, לקבל מידע זה. כאן נפתחה מערכת של סחבת מכוונת הנמשכת כבר למעלה משנה שנוהלה בידי הגב' רות בר, ועליה עיקר תלונתי."
אלדד צירף לתלונתו תיעוד של מסכת תכתובות ופניות ארוכה, המתעדים את ניסיונו לקבל את הנתונים שביקש, מינואר 2010 ועד היום, אך לא קיבלם בפועל.
"גם יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין פנה אל שר הביטחון בעניין זה ושוב נענה על ידי הגב' בר תשובה המסלפת את המציאות לחלוטין, ובו שוב - טענות על "הקושי באסוף הנתונים" ו"רגישות הנושא". במכתבה מציינת הגב' בר כי "ביום 4/5/2010 נעניתי ע"י מתפ"ש במענה עם הנתונים, נאמר כי הנתונים "הינם רגישים ביותר" ומוצע לבדוק אפשרות להעבירם במסגרת ועחו"ב.". לפי עדותה עצמה נמצאו הנתונים בידה כבר במאי, אולם כפי שכבר צוין את הצעתה להעביר את הנתונים לועדת החו"ב היא מעבירה רק חמישה חודשים לאחר מכן." כותב אלדד. "את הנתונים היא העבירה בפועל לוועדה – רק אתמול, ב14/2/2011, שנה לאחר קבלת הבקשה."
"בלא קשר לתכתובת זו הסתבר לנו כי בתאריך 2/12/2010 מסרה המדינה בתשובתה לבג"צ חלק מהנתונים הללו. ובתאריך 14/2/2011, בתדרוך של ראש המינהל האזרחי לעיתונאים נמסרו מרבית הפרטים הדרושים ופורסמו בגלי צה"ל (למרות "הרגישות"). ועדיין טוענת הגב' בר כי התשובה הדרושה לי יכולה להיות מוצגת רק בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. החוק בעניין זה ברור. משרד הביטחון, כמו כל משרד ממשלתי, חייב לספק בלא דיחוי חומר הנדרש לעבודת הכנסת. חוק הכנסת פרק י"א סעיף 64 אומר כך במפורש, ומציין כי המידע יועבר "בלא דיחוי".
דרישתה של הגב' בר לברר "מי ביקש את החומר" אינה עולה בקנה אחד עם החוק. היא חייבת לספק את המידע לכנסת כרשות המחוקקת המפקחת על הרשות המבצעת. אין זה מעלה ואין זה מוריד מי מחברי הכנסת מבקש את המידע. אם הוא חסוי – הוא צריך להיות מוגש לוועדה חסויה. כך גם קבע שוב בג"צ לאחרונה בנושא מתקן בטחוני מסווג מאוד.
הסחבת המכוונת שנוקטת הגב' בר אינה יכולה להיות מוסברת בכל דרך שהיא, והטענות על הקושי באיסוף הנתונים הן שקריות כיון שבידי מסמך – שהגיע בדרך לא פורמאלית ונדון בועדת המשנה של החוץ והביטחון – המכיל כדיווח פנימי של יחידת הפיקוח של המנהל האזרחי, את המידע הדרוש. לפיכך ברור כי המידע היה זמין, אך יש רצון לשלול מהכנסת את יכולתה לפקח על משרד הביטחון. היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד אייל ינון פנה בעניין זה לשר הביטחון ומכתבו מתאריך 13/2/2011 צורף בזאת (נספח 5). לפיכך מוגשת בזאת תלונה משמעתית נגד הגב' בר על ידי שר הביטחון על פגיעה בחוק המחייב אותה למסור מידע לכנסת, בלא דיחוי." כותב אלדד.
