צילום

"זווית אישית" - גלריית נמל יפו מארחת תערוכת צילומים קבוצתית חדשה: שמונה צלמים ישראליים מוערכים ומובילים חברו יחד לתערוכה קולקטיבית, בפרויקטים ייחודים של צילום עכשווי שיצרו במיוחד לתערוכה. כל אחד ואחת מהאמנים בחרו להציג זווית אישית, דרך סדרת תמונות המשקפת שפה וסגנון צילומי מובחן שייחודי לו, במטרה לשתף רעיונות, מחשבות ותפיסות עולם. הצילומים המוצגים חושפים עולם דימויים רווי ביופי ואסתטיקה, חלקם היפר ריאליסטים, השואבים השראה מעולם הפנטזיה, וצילומים שמציגים נשיות, טבע פראי וניכור.

לאחר שנים ארוכות של צילום, מגשים לנדסברג חלום ישן ומציג לראשונה תערוכה מצילומיו. בתערוכה תוצג סדרת תמונות מרהיבות שצילם לנדסברג בעשור האחרון במדינות ובתרבויות שונות ברחבי העולם. הצילומים מציגים אסתטיקה, ויופי ויזואלי מובהק ועשיר, דרך דיאלוג עם המקום והאנשים ותוך רחשי כבוד לנשואי הצילום

תערוכות חדשות במוזיאון אשדוד( בין התאריכים 9 בינואר- 14 במאי), במוצ"ש ה-9 לינואר 2015 ייפתחו במוזיאון אשדוד לאמנות שלוש תערוכות חדשות

בשבוע שעבר נפתחה התערוכה "דוד המלך ואני" של האמנים מנשה קדישמן, חנה סהר ודוד הנדלר, שלושתם בני דורות שונים, הפועלים במדיומים שונים. קדישמן, שפועל בפיסול, בציור וברישום וסהר, שפועלת לרוב בצילום, בחרו ליצור עבודות משותפות ולהציגן בצד כמה עבודות קטנות ממדים של דוד הנדלר, רשם וצייר, ששניהם אספנים של יצירותיו.

AJAMI +, Ariela Shavid

أريئي ّ لا شفيد , +عجمي‎‎

בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב, 4.8.12 - 12.7.12

פתיחה חגיגית, יום ה', 12.7.2012, בשעה 19:30

תערוכתה של האמנית אריאלה שביד "עג'מי +" תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, בתל- אביב בין התאריכים ה-12.7.2012 ל-4.8.2012.

ביסוד תערוכתה של שביד עומדים שני נושאים מרכזיים, האחד: חפצים ופסולת בניין שאספה על חוף הים ביפו, בקרבת ביתה, אותם צילמה בסטודיו שלה על רקע קטיפה שחורה והשני: חפצים נטושים שהותירו מאחוריהם ערביי יפו, שנמלטו מבתיהם ב-1948. חפצים אלו אספה שביד מבתיהם של תושבים המתגוררים ביפו וצילמה אותם על רקע בד אדום.

בתערוכה יוצגו 11 צילומים בגדלים של 100x70 ס"מ ו-2 צילומים בגודל 100x140 ס"מ.

אוצר התערוכה: צבי טריגר

  

מה מסתתר מאחורי המושג "רכוש נטוש"? איזו היסטוריה אישית ופוליטית חבויה בתוך גרוטאות שנזרקו?

ולאן נעלמים כלי הבית שלנו אחרי שאנחנו מפסיקים להשתמש בהם?

האמנית אריאלה שביד אספה במשך שנים חפצים שמצאו את דרכם ל"הר הזבל" של יפו, ובסדרה של צילומי סטודיו מוקפדים ומהודרים

היא חוקרת באמצעות אובייקטים אלה את העבר המסוכסך של יפו.

התערוכה "עג'מי+" משיבה לחפצים הנטושים את הדרת הכבוד שנגזלה מהם ומעלה באוב את רקמת החיים העדינה של המשפחות היהודיות

והערביות שחיו ביפו בעבר.

אריאלה שביד מתגוררת ביפו כ-40 שנה. דרך דיאלוג צילומי אותו היא מנהלת עם חפצים שהושלכו ל"הר הזבל" ביפו ועם פסולת בניין וחפצים שננטשו ע"י ערביי יפו שנמלטו מבתיהם ב-1948 היא תרה בין שכבות הזמן אחר הקשר בין החפץ לאדם, חוקרת אחר זהות המקום וגבולותיו.

מתוך קטלוג התערוכה "עג'מי +", כותבת אריאלה שביד:

"..מספר שנים אחרי שעברנו לגור ברחוב הדולפין התחילו להגיע המשאיות. הן היו גדושות

בפסולת בניין ורוקנו את תכולתן בחלק הרדוד של חוף הים שבו היינו שוחים. לאט, לאט

מילאו את הים. הים התרחק מן הבתים, לשחות אי אפשר היה. פתאום. אולי בעצם לא כל־כך פתאום נהיה הר. קראנו לו הר הזבל. ואז, אחרי שלושים שנים של הצטברות, החלו לנסוע משאיות בכיוון הפוך לאלו שבאו בשנות השמונים. גם הן היו גדושות גרוטאות, אלא שהן נשאו אותן לכיוון הפוך. הסתבר שהעירייה שמעה לתחינות התושבים ואחרי עשורים רבים של מפגשים, סיורים וועדות הוחלט להפוך את המזבלה לפארק ולחוף רחצה. כשנתיים העפילו

המשאיות מצד הפארק, לפארק מצדו השני, לגבעת יפו, למזבלה אחרת כנראה. האדמה הלכה ונחשפה, חפצים שהיו תחובים ומהודקים מתחת לרגלינו נתגלו לאוויר העולם, והחלו לקיים דיאלוג עם מי שהבחינו שמבחין בהם".... "הדחפורים התחילו להפוך את הר הזבל לגן פורח, ואני התפעמתי אבל גם הרגשתי דחף לקחת חלק משאריות העבר העלובות ולהעניק להן הדרת כבוד אחרונה. כך נולדה התערוכה הזו. המסע בעקבות הגרוטאות שבהר הזבל הדגיש לי גם את העובדה שאי אפשר לגור ביפו ולא להתייחס להיותה עיר ערבית"....

"העבודה הפגישה אותי למעשה עם משפחות יהודיות וערביות שגרו ביפו למעלה ממאה

שנים. למדתי לזהות חפצים שננטשו בעקבות מלחמת העצמאות. גיליתי שכשמתבוננים

בחפצים ניתן להסיק שהמשפחות הערביות שגרו כאן עזבו בבת אחת. בחרתי לצלם חפצים

יומיומיים, לאו דווקא את האקזוטיים. ביניהם פיילה ששימשה לכביסה ולרחיצת תינוקות,

פתיליות, אוסף בולים של ילד, וכברת אלומיניום פשוטה. לא התאפקתי מלצלם מכתש

נחושת שננטש על ידי בעליו הערבים. מכתש כזה היה לאביזר קישוטי בהרבה בתים יהודים בישראל ".

"כשהייתי בשלבי סיום של העבודה על התערוכה הבנתי משהו. בתור ילדה שמעתי פעמים רבות את המושג "רכוש נטוש". צירוף המילים הזה היה באוויר. אבל רק היום אני מרגישה לראשונה שאני מבינה את משמעותן ומה עומד מאחוריהן".

מתוך קטלוג התערוכה, כותב צבי טריגר:

"יש בערים פינות כאלה, מכוערות בצורה כל־כך מטופשת, שכמעט תמיד אתה שם לבדך",

כתב סלין ב"מסע אל קצה הלילה"; הר הזבל לשעבר, "מדרון יפו" בשמו החדש, היה כנראה

אחת מהפינות האלה: מכוער ומשרה בדידות. ה"מדרון" הזה שהיום הוא פארק, ויש כאלה

שהוא משרה עליהם בדידות לא פחות מאשר הפינות המכוערות של סלין, התחיל את חייו

כמזבלה של פסולת בניין. הוא זה שנתן לאריאלה שביד את הדברים והיא זו שהוציאה אותם

מהקשרם האשפתי והעמידה אותם לפני מצלמתה, לצילומי דיוקנאות חגיגיים ואפלים".

אריאלה שביד

אריאלה שביד היא אמנית ותיקה בשדה האמנות הישראלי ותושבת יפו מזה שנים רבות. שביד זכתה להכרה, כבר בראשית דרכה, הן כצלמת אופנה והן בזכות צילומי הדיוקנאות שלה, בהם תיעדה אמנים ישראלים מרכזיים (כמו יוסף זריצקי, אריה ארוך, לאה ניקל ואחרים).

במשך השנים הוצגו דיוקנאות אלה פעמים רבות במגוון הקשרים והם ממשיכים להופיע עד היום בקטלוגים שונים לאמנות ובעיתונות. בשנות ה-90, אחרי שהשלימה מסלול הדרכה במכון אדלר, בחרה שביד להעמיק את התפתחותה גם בכיוון הפסיכולוגי-חברתי, כיוון שהייתה לו, בדיעבד, השפעה מכרעת על האמנות שלה. לכן רכשה תואר בעבודה סוציאלית ואף עבדה בתחום. השילוב בין התחומים היצירה האמנותית בצד העצמת המודעות החברתית הניב מספר פרויקטים קהילתיים מרגשים, ביניהם סדנאות צילום משותפות לילדים מבתי ספר דתיים וחילוניים; סדנת צילום משותפת לנשים עולות חדשות וילידות הארץ; ופרויקט צילום למשפחות עם ילדים בסיכון. גולת הכותרת של אותה תקופה, בה התגבשה זהותה האמנותית-אתית של שביד, הייתה תערוכת היחיד שלה במוזיאון ישראל 'היופי הוא הבטחה לאושר' (1996).

עבודתה של אריאלה שביד אינה מקובעת בטכניקה אחת ובאופן ביטוי אחיד. היא נועזת בגישתה ומתנסה באופני ביטוי שונים. בתערוכתה 'מכתב למערכת' עיבדה צילומי עיתונות עם דיוקנאות עצמיים לכדי אמירה פוליטית נוקבת. בתערוכתה 'האדום האדום' (בשיתוף עם האמנית ריבי ברגר) הציגה עבודות תלת מממדיות וסרט וידיאו.

בימים אלו היא עובדת על סדרה של צילומים עירוניים עליהם היא מציירת בצבעי אקריל ובמקביל מכינה ספר של טקסטים וצילומים אינטימיים.

באופן טבעי משקפת תערוכה זו גם את המשך חיפושה של שביד אחר ביטוי אמנותי להכרה הפוליטית-נפשית-חברתית של האמנית.

תערוכות יחיד

2012 יולי 2012 תערוכת יחיד "עג'מי +", בית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב.

2011 ספטמבר. תערוכה בשיתוף האמנית ריבי ברגר, גלריה N&N נלי אמן, תל אב "המתוקהמתוק הזה.

2007 גלריית אום אל פאחם, "מכתב למערכת".

2006 חלון אמנות נוגה היקרה, יפו, "מכתב למערכת".

1996 מוזיאון ישראל, ירושלים, "היופי הוא הבטחה לאושר".

1996 תערוכה מטעם משרד החוץ, איסטנבול, "היופי הוא הבטחה לאושר".

1996 גלריה PASSAGE DE RETS, פריז, "היופי הוא הבטחה לאושר".

מבחר תערוכות קבוצתיות

2009 תערוכה קבוצתית, בשיתוף עם ריבי ברגר, מרכז עמיעד יפו, "ליגה 2009"

2007 המוזיאון הפתוח לצילום, תל-חי, "מבעד לחפץ"

2007 גלריה מנשר, תל אביב, "מעשה מדינה"

2007 בית האמנים , תל-אביב, "גן פתוח"

2005 גלריה הסדנה לאמנות, יבנה, "קבר רחל בראי הדורות"

2004 EXIT ART GALLERY , ניו-יורק

2004 CURRENT VISIONS, ניו- יורק

INSIDE ISRAEL: CONTEMPORARY PHOTOGRAPHY" "

2000 מוזיאון העיר חיפה, "בין ההר לים"

2000-2001 בית האמנים ,תל-אביב בשיתוף עם "אמנות לעם", "חולון- בת ים"

1998 מוזיאון תל אביב לאמנות, במבט ישיר.

לתערוכה הופק קטלוג דיגיטלי צרוב על דיסק, המכיל טקסטים מאת אריאלה שביד ושני ילדיה: עמליה ועידו רוזנבלום והאוצר: צבי טריגר.

התערוכה התאפשרה אודות לסיועם של: קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, תל אביב, והמחלקה לאמנויות, אגף התרבות והאמנויות, עירית תל אביב-יפו.

התערוכה "עג'מי +" תוצג בבית האמנים ע"ש זריצקי, רח' אלחריזי 9, תל אביב,

טל': 03-5246685, בין התאריכים: 12.7.12- 4.8.12

שעות הביקור:

ימים ב'-ה': 10:00-13:00, 17:00-19:00, יום ו': 10:00-13:00, שבת 11:00-14:00

  

פרטים נוספים על התערוכה ניתן למצוא באתר קריסטל אמנות ותקשורת:

http://tinyurl.com/7wzumhw

  

22 לאפריל – 20 למאי ב"גלריה המרכזית" בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב: 20 אמנים מטיחים בדרכם את "דעתם" על פרצופה של המדינה. מייצגים חזקים ובלתי מתפשרים לצד ציורים וצילומים של מיטב האמנים הישראלים העכשווים. 64 עבודות לכבוד 64 שנים למדינה

עיריית תל אביב-יפו הוציאה לקראת ט"ו בשבט ספר מיוחד הנקרא "השורשים שלי- העצים המיוחדים של תל אביב". תערוכת הצילומים "השורשים שלי- העצים המיוחדים של תל אביב-יפו" -  תוצג במתחם התחנה לאורך כל השבוע הקרוב- 25-16/2/2012

לקראת פורים, בו כל ההורים יהיו עסוקים בלרוץ אחרי הילדים, לצלם ולתעד אותם מחופשים למען הסבא והסבתא, אספנו טיפים בעזרת יעל אלעד, צלמת המתמחה בצילום תינוקות ניו בורן וילדים - מה לעשות על מנת להוציא צילומים מוצלחים של הילדים מחופשים

תערוכה חדשה נפתחה בגלריה העירונית כפר סבא, בה לוקחים חלק 7 אמנים מובילים שמציגים מבחר עבודות וידאו ארט, פיסול, צילום וציור. התערוכה עוסקת בבחינת המשמעויות השונות של המושג "בימה"

"תווי יער- הספרייה", הנו פרויקט מתמשך בן 17 שנים, בו אספה האמנית האקולוגית והצלמת שי זכאי, עלים וחומרים אורגניים ממקומות בהן זיהתה מפגעים סביבתיים או אדישות סביבתית במסעה לאורך 19 מדינות בעולם, ביניהן - קוריאה, יפן, קזחסטאן, תורכיה, גרמניה, ארה"ב, ועוד. בספריית העלים של שי זכאי, ניתן לעלעל, תרתי משמע, ביחסי אדם-טבע באמצעות הצומח