בתביעתם טוענים לן ובנטוב כי כלל לא הפרו את תנאי השימוש של פייסבוק, וכי "הנתבעות לא טרחו להתריע בפני התובעים כי הם מפרים לכאורה את תנאי השימוש של האתר, לא טרחו לברר עמם סוגיה זו, וכדי להוסיף חטא על פשע, לא ניהלו דיאלוג ישיר עם התובעים אלא באמצעות התקשורת, אשר עודכנה על ידי הנתבעות על סגירת העמוד עוד בטרם הדבר נודע לתובעים עצמם. אם לא די בכך, הנתבעות אף חסמו את חשבונותיהם הפרטיים של התובעים, ללא כל הצדקה. להוסיף חטא על פשע, הנתבעות פרסמו בתקשורת כאילו התובעים הפרו את תקנון פייסבוק, ונהגו שלא כשורה.
לאחר סגירת העמוד, קמו לו חיקויים רבים, העושים שימוש בקניינם הרוחני של התובעים, אך למרות שהתריעו התובעים בפני הנתבעות על כך, לא טרחו להסיר את התכנים המפרים, ובכך ממשיכות הנתבעות להזיק לתובעים גם נכון למועד כתיבת שורות אלה."
עוד טוענים לן ובנטוב, כי פייסבוק הפכה להיות ערוץ תקשורת מודרני, ויש להחיל עליה את כללי המשפט הציבורי. בהתאם פייסבוק חייבת בשמירה על תום לב מוגבר, מצב שלא התקיים בעניינם.
עוד מציינים התובעים: "פייסבוק הינה המאשים, השופט, והתליין, ואפילו זכות בסיסית לתת לתובעים להשמיע את טענותיהם בטרם גזרה את דינם לא נתנה טרם העונש האכזרי.... התובעים פנו אל מנכ"לית פייסבוק ישראל, גב' עדי סופר-תאני, אך זו סירבה לשוחח עמם וניתקה את השיחה עמם בטריקת הטלפון, ולאחר מכן התעלמה מהודעות ששלחו אליה. אלא שבמקביל להחרמת התובעים, התראיינה מנכ"ל פייסבוק ישראל בתקשורת והעבירה ביקורת על פעילותם. יצוין, כי הנתבעת אינה מפרסמת פרטים ליצירת קשר עמה המאפשרים לשוחח עם גורם אנושי, אלא ניתן רק ליצור קשר עם מענה אוטומטי ובאמצעות טופס יצירת קשר באתר, אשר ספק רב אם הפניות הנעשות באופן זה נבדקות גם כן על ידי גורם אנושי ולא באופן ממוחשב. "
