המטה למאבק בגזענות מפרסם גילוי דעת מיוחד, המובא כאן בשלמותו, בו הוא מבקש להתריע על תופעה קשה, המתגלה שוב במלוא עוזה בעקבות פרשת מרגלית צנעני. ללא קשר לראיות שיש נגדה בשלב זה, השימוש במזרחיות ע"י אנשי התקשורת כדבר המקושר עם העולם הפשע באופן אוטומטי מנציח סטראוטיפים גזענים ויוצר שנאה. הפרשה המתבררת בימים האחרונים, מאפשרת ונותנת לגיטימציה לשחרור חרצובות לשונותיהם של גזענים חשוכים המתיימרים לייצג ולשמור על פניה של החברה הישראלית "נקייה" ומטוהרת מכל שמץ של מזרחיות

כלים

פרשת מרגלית צנעני כאילו נותנת "הכשר" לרבים לעלות על רכבת הגזענות, שנאת המזרחים והנשים, ולדבר כביכול בשם "החברה הישראלית המתוקנת".

ההתנפלות הזאת מגיעה לאחר תקופה רבה של רדיפת המוזיקה המזרחית (פופ מזרחי) ונציגיה בתרבות הפופולארית וסימונם כתופעות שליליות ובלתי מקובלות בשיח הישראלי, ולא כחלק אינטגרלי מהתרבות הישראלית המקובלת, כפי שרבים טוענים.

האפליה וההדרה של המזרחים נמשכת ומתקיימת, בחברה בישראל מתעקשים לא לדבר עליה ולהתכחש לקיומה וכעת היא מתפרצת בעוצמה. המטה למאבק בגזענות מבקש לסמן את המאבק בתופעת שנאת המזרחים כמאבק מרכזי של החברה בישראל, להלן מספר תופעות שאנו מבקשים לציין בהקשר זה:

הסינדרלה התימנית מסוכנת?

עיתון הארץ פרסם ביום שישי האחרון מאמר בעכבר העיר פרי עטו של איתמר הנדלמן סמית (איתמר בן כנען), תחת הכותרת "שמור אותי ממרגול: הסינדרלה התימניה מסוכנת. לכולנו" במאמר נכתב "החיבור החזק בין המוזיקה המזרחית (האלימה), לריאליטי (הרדוד) ולעולם התחתון (העברייני) מגולם כולו בדמותה של מרגלית צנעני", "מרגול תמיד נראתה לי כמו הערסית הכי שלוכית במדינה".

הוא התוודה על פחד ו "הרתיעה האסתטית" מדמותה של מרגול שהחלה עוד בילדותו. לדבריו, אין להיות מופתעים מהפרשה שכן "תופעת המוסיקה המזרחית העכשווית היא אלימה בעצם קיומה" ו"מרגול והתרבות שהיא מייצגת הן סוג של פשע. פשע אלים. פשע תרבותי-חברתי-כלכלי-פוליטי".

פרשת מרגול ואיל מגד

רשימתו של איל מגד "מגה מודל לחיקוי", שפורסמה ב"מעריב" ובאתר nrg ב-18.08 בתגובה לפרשת מרגלית צנעני, שוברת שיא בגזענות האנטי-מזרחית. "פרשת מרגול אינה החברה הישראלית 'לטוב ולרע', אלא רק לרע," כותב מגד ומיד מסביר: "מה שמכונה 'ישראל היפה', בטל בשישים בהשוואה לים-תיכוניות המככבת בדרמה המרגולית".

מגד יוצא באופן ברור נגד מזרחיותה של צנעני ומקשר אותה להזדמנויות כלכליות עברייניות. עוד קובע מגד "עם שלא רק שלא יסיר את חוצנו מהתופעות הדוחות האלה, אלא אף יהפוך את גיבוריה הים-תיכוניים רודפי הבצע של הדרמה הטלוויזיונית… למודל שאותו ישאפו לחקות."

מרגלית צנעני ומחאת האוהלים

לפני מעצרה התבטאה מרגול בתקשורת על המחאה החברתית, באומרה שמאבקים מסוג זה קיבלו חיבוק ולגיטימציה חברתית ותקשורתית מאחר ומוביליה הם אשכנזים.

נתן זהבי יצא כנגד טענה זו ובחר להשתמש במילה 'פרחה' : "מרגול, את כמו אחרונת הפרחות. שוב העלית את הנושא העדתי לדיון - כי לא היית שם ולא ראית שיש במחאה יותר בני עדות המזרח מעדות אשכנז, וכואב להם. לך לא כואב! עם החוזה שיש לך בקשת למה שיכאב לך? " גם בדבריו של זהבי נעשה הקישור שבין הפן המזרחי של צנעני לבין כסף.

מרגלית צנעני ומזרחיותה מואשמים בהרס של התרבות וערכיה של החברה הישראלית. צנעני היא אכן אישה מזרחית מצליחה, וסביר שהיא מרוויחה כיאה למעמדה. נזכיר, שהשליטה במוסדות התקשורת ובמנגנוני הכוח בחברה הישראלית מאוישים בידי גברים, רובם אשכנזים ,והם בעלי כוח ההשפעה הממשי והאמיתי על גורל אזרחי ישראל, ואילו כנגדם לא נשמעות טענות מסוג זה.

המטה מבקש להשתמש בנקודת שפל זו של החברה בישראל ויחסה למזרחיות כנקודת מפנה שתאפשר התמודדות אמיצה עם הגזענות האנטי מזרחית, שלוחת הרסן במיוחד כשמדובר בנשים מזרחיות, החיה בה כבר שנים רבות ומוכחשת בכל אותן שנים.

המאמר הוא גילוי דעת מיוחד שפורסם ע"י המטה למאבק בגזענות

הארגונים השותפים במטה: המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל, מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל, מרכז תמורה, הקשת הדמוקרטית המזרחית, אג'נדה, עמותת סיכוי, מעגלים – חלקאת, יוזמות קרן אברהם, תנועת אחותי למען נשים בישראל, עמותת משפחות מעורבות, עמותת ג'דאר, רופאים לזכויות אדם, פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, טבקה – משפט וצדק לעולי אתיופיה, מהפך – תע'ייר , קו לעובד, פורה, מורשתנו, בית ספר לשלום בנווה שלום, קואליציית נשים לשלום, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל , חיראק – המרכז לקידום השכלה גבוהה בחברה הערבית ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, מען, הקשת בערד, מוקד סיוע לעובדים זרים ופעילים/ות עצמאיים/ות.