השר גלעד ארדן: " הטלת אחריות על היצרנים והיבואנים למחזר את הפסולת תאפשר לציבור הרחב לקחת חלק פעיל בתהליך המחזור, באמצעות הפרדת הפסולת לפחים שונים. בכוונתי להמשיך ולהוביל את מהפכת הטיפול בפסולת בישראל, עד להגעה ליעד השאפתני של אפס פסולת שעוברת להטמנה".
במדינת ישראל כמות הפסולת גדלה בשיעור של כ-5%-3% בכל שנה. כל תושב מייצר בכל יום, בממוצע, כ-1.6 ק”ג אשפה. בסך הכול מצטברים בישראל כ-5.4 מיליון טון פסולת עירונית בשנה.משקל פסולת האריזות בישראל מוערך בכמיליון טון בשנה. פסולת זו תופסת נפח רב באתרי ההטמנה, דבר הגורם לבזבוז משאבי קרקע יקרים ולפליטה מוגברת של גזי חממה.
הצעת החוק דומה למודל האירופאי, הנוהג לפי עקרון "אחריות יצרן" - בעל המותג של המוצר הארוז ו/או הגורם שיוזם את ייצור המוצר הארוז, נושא בעלות הכרוכה בכך. ברוב מדינות אירופה, שיעור המיחזור וההשבה עולה על 50 אחוזים. התשתיות שהוקמו כדי לטפל בפסולת האריזות מאפשרות לפתח את מיחזור כלל מרכיבי הפסולת.
עיקרי הצעת החוק וכיצד הוא ישפיע על הציבור: סוג האריזות – בהתבסס על הדירקטיבה האירופאית, החוק יחול על אריזות מחומרים שונים וממגוון רחב של מוצרים (ביתיים ותעשייתיים גם יחד), בהבחנה בין אריזה רב פעמית לאריזה חד-פעמית, מתוך כוונה לעודד את השימוש באריזות רב-פעמיות.
היקף המחזור – היצרנים והיבואנים יהיו מחוייבים עד שנת 2014, למחזר 60% מסך משקל האריזות של המוצרים שנמכרו או יובאו בכל שנה. יצרן יהיה חייב לעמוד ביעד מיחזור שנתי לפי סוג החומר - אריזות מזכוכית, נייר וקרטון- 70 אחוזים; מתכת – 65 אחוזים; פלסטיק ועץ- 40 אחוזים (מיכלי המשקה הגדולים הכלולים ביעדי המחזור שנקבעו לגביהם בחוק הפקדון, יכללו גם במסגרת יעדי המחזור של הפלסטיק בחוק זה).
ברשויות יוקמו תשתיות של מיון של פסולת לסוגים שונים, בנגישות גבוהה לציבור - ההפרדה במקור של זרמי פסולת שונים נועדה להגדיל את שיעורי המיחזור ואת איכות תוצרי המיחזור המתקבלים.
אפס פסולת להטמנה - בהתאם למדיניות הכוללת לטיפול בפסולת מוצקה במשרד להגנת הסביבה, כצעד משלים לפעולות אחרות של המשרד, ובמטרה להגיע לשיעורי מיחזור והשבה מקובלים במדינות מפותחות, החל מינואר 2020, תאסר הטמנת פסולת אריזות באתרי הטמנה.
תועלות למשק - התועלת המרכזית הצפויה מהחוק המוצע היא החיסכון הצפוי בעלויות הישירות והעלויות החיצוניות של הטיפול בפסולת במתכונתו הנוכחית. כמו כן, יעודד החוק פיתוח של תעסוקה מקומית בתחום המחזור וההשבה (פוטנציאל הגדלת התעסוקה בהיקף של כ 20,000-50,000 מועסקים בישראל, לפי חישוב של 10-15 משרות על כל 1000 טון פסולת); ייעול וחסכון בתהליכי ייצור בתעשיה - חיסכון במשקל האריזה, מעבר לשימוש בחומרי גלם סביבתיים יותר ועוד; שיפור מעמדה של תעשיית המזון ומוצרי הצריכה הישראליים, על ידי התאמתה לסטנדרטים בינלאומיים.
סימון אריזות - לשם יישום החוק, יצרן יסמן על כל אריזה מידע לגבי ייעוד האריזה למיחזור, השבה או שימוש חוזר, סוג חומר הגלם ומשקל האריזה, תכולת החומרים המסוכנים באריזה וזהות ההתאגדות המוכרת ממנה מקבל היצרן שירותים. כמו כן, תחול על היצרן החובה לרשום ולדווח על היקפי האריזות עליהם הוא אחראי.
קנסות ועיצומים בגין אי עמידה בהוראות החוק - גובה העיצום לגבי אי עמידה ביעדי מיחזור הוא 5,000 ₪ לכל טון שלגביו התקיימה הפרה. לגבי מרבית הוראות החוק נקבע עיצום כספי בסכום של כ- 67,000 ₪. לגבי הפרת איסור על הטמנת פסולת מוצע עיצום כספי בסכום של 202,000 ₪, שכן מדובר בהפרה בעלת השלכות סביבתיות מעשיות.
עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין' בתגובה להצעת חוק האריזות שעברה היום בוועדת שרים לענייני חקיקה: "אנו מברכים על החלטת המשרד להגנת הסביבה לאמץ את הצעת החוק הפרטית שנוסחה על-ידי 'אדם טבע ודין'. הצעת החוק כוללת יעדי איסוף ומחזור של פסולת אריזות מהמתקדמים בעולם. כזכור, תזכיר הצעת החוק שפורסם לפני מספר שבועות לא כלל אחריות יצרן, אך לאור הביקורת שהשמיעה 'אדם טבע ודין' בנושא, הוסיף המשרד להגנת הסביבה סעיף מפורש (14 ו'), אשר מאפשר להטיל את הקנסות על היצרנים, זאת במידה שהתאגיד לא יעמוד ביעדי האיסוף. במהלך הדיונים על הצעת החוק, תפעל 'אדם טבע ודין' על מנת לוודא כי האחריות המשפטית הכוללת, לרבות תשלום הקנסות, תוטל בראש ובראשונה על יצרני האריזות".
