"מאחורי המלחמה רואים את הים": ספר חדש למשוררת נילי דגן

חיבורה למצלמה של ממש הוא כמעט מתבקש מאליו. בספרה השני "מאחורי המלחמה רואים את הים" היא משתפת פעולה עם הצלם גדי דגון ביצירת השתקפות כפולה של מושאי שיריה בכך היא ממשיכה דרך שהתוותה בספרה הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים" (אבן חושן 2008) שבו שיתפה פעולה עם מוסיקאים, שחקנים ואמנים פלסטיים בפרוייקט ייחודי שכלל ספר, תקליטור ומיצג אמנותי.

שירתה של נילי דגן חורגת מגבולות עצמה כדי לגעת באמנויות אחרות וכדי להגיע לקהלים רחבים ומגוונים. זוהי שירה מעורבת בנושאיה ובטכניקה שלה, המרחיבה את גבולות החוויה האמנותית שהיא מעניקה לקוראיה.

רואים את הים

אֶת הַשִּׂנְאָה קִבַּלְנוּ בִּירֻשָּׁה

אֶת הַחֶמְלָה בְּתוֹרָשָׁה

אֹמֶץ הַלֵּב מֻשְׁאָל.

מִישֶׁהוּ סִמֵּן גְּבוּל

וּמִישֶׁהוּ אַחֵר יָרָה.

צֶבַע אָדֹם יוֹרֵד עַל שָׂדוֹת חֲרוּשִׁים,

עַנְנֵי עָשָׁן מִסְתַּבְּכִים

לְאֹפֶק חָדָשׁ.

מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלְחָמָה

רוֹאִים אֶת הַיָּם.

"מאחורי המלחמה רואים את הים" מכיל 46 שירים בשישה שערים: שיר הנושא הפותח את הספר "רואים את הים" , (עמ' 5) נכתב בינואר 2009 בימי המלחמה בעזה במבצע "עופרת יצוקה": שירים מלסטובו, (עמ' 7-18) כפר באי לסטובו שבקרואטיה, נכתבו בעקבות מסע בחבלים מוכי המלחמה ביוגוסלביה לשעבר; שישה שירים ללאה(עמ' 21-27) הם תיעוד שירי חשוף מימיה האחרונים של חברה שהלכה לעולמה ממחלה סופנית; גם המחזור אומרים רק מה שמוכרחים, (עמ' 61-66) החותם את הספר, מורכב משירי פרידה מידיד שהלך לעולמו; שירי ביני לביני (עמ' 29-34) קולטים ברזולוציה גבוהה פכים קטנים מחיי היומיום; שירי טרולוסים (עמ'37- 48 ) הם שלל תמונות צבעוניות מעיר תיירות ונמל דרומית בה חייתה המחברת שנים רבות; גלויה מבורנו, (עמ' 51-59) בדומה לשירים מלסטובו גם הם שירים בעקבות נסיעה. אין אלה נופים מוכי מלחמה אולם דבר מה קודר ומאיים מהלך גם בהם.

וכך השירים והקוראים "משייטים בין התרחשויות, אין לדעת לאן נגיע"... כנאמר באחד מהם; בין מלחמה, מה שמאחוריה, ומה שלפניה.

הצילומים המלווים את הספר לקוחים מתוך הפרוייקט של גדי דגון "רחובות רג'יו אמיליה", איטליה. הוצאת "אבן חושן" מוציאה לאור במקביל גם מהדורה מצומצמת בת 180 עותקים מלווה בצילום חתום בידי גדי דגון.

נילי דגן הגיעה אל השירה בגיל 50+ לאחר קוצב לב שהושתל בחזה ושינה את חייה, ומעיסוקיה הקודמים עברה לכתיבה, יצירה ולימודים. למעשה, הכל החל בצפייתה בלוויה של נעמי שמר ששודרה בטלוויזיה, ובה שר דודו אלהרר ארבעה שירים שנעמי ציוותה לו. נילי מצאה עצמה חורזת פזמון לזכרה ושלחה אותו לאלהרר שבחר לקרוא אותו בתוכניתו בגל"צ בשלושים לנעמי שמר.

בעקבות פגישה עם המשורר והעורך עמוס לויתן, החלה לכתוב שירה לירית אמנותית. אהבת השירה החזירה אותה לספסל הלימודים ללימודי ספרות בשלוחת אוניברסיטת בן-גוריון באילת, ופילוסופיה באוניברסיטת ת"א, ולסדנאות שירה בבית אריאלה בהדרכת המשוררים מאיה בז'רנו, רחל חלפי, אורי ברנשטיין ואחרים. מאז פורסמו שיריה במוסף לספרות של ידיעות אחרונות, בכתבי העת "מאזניים", "עיתון 77", "שבו" ו"גג".

ספר השירים הראשון "בכל אדם יש ארבעה בנים" הוא פרוייקט ייחודי אמנותי בארבעה ממדים – שירה, תרגום, מוסיקה וקריאה, בליווי תקליטורים בהפקת דודו אלהרר. הספר ראה אור בעברית ובאנגלית בהוצאת "אבן חושן" (2008), וגם במהדורה ביבליופילית מצומצמת בעיצוב אמן הספר עידו אגסי, שהכין מארז מיוחד, כרך את הספרים בעור, כשביניהם חוצצת מגזרת המתכת "רביעייה" של האמן דוד גרשטיין. היצירה נבחרה להיות מוצגת בין ספרי האמן המיוחדים בשדרת ספרי האמנות של יריד הספרים ה-60 בפרנקפורט (באוקטובר 2008) .

משירי הספר תורגמו לאנגלית על ידי סוזן ואד קודיש, לערבית ע"י המשורר פרופ' נעים עריידי, ולספרדית על ידי קלאודיה אסא. התרגומים הובילו לפרוייקט מוסיקלי "קונצרט שירה בארבעה קולות" הכולל שמונה קטעים אינסטרומנטאליים מקוריים שהלחין והפיק דודו אלהרר ועיבד קן ברג'ס, המשלבים קריאה אמנותית של טקסטים מספר השירים, בביצוע ארבע שחקניות ובארבע שפות.

מעבר להיותה משוררת ויוצרת בזכות עצמה, משקיעה נילי דגן את כישוריה העסקיים והניהוליים במיזמי שירה: ב-2009 שימשה כחברת מערכת בעיתון המקוון "עיין ערך שירה" והגישה מדור סיקורת על משוררים ושירתם. בפסטיבל מטולה ה-12 יזמה "הפקה אינטרנטית" של הפסטיבל בשיתוף עם המנהל האמנותי של הפסטיבל, רפי וייכרט, המשורר והעורך של הוצאת "קשב לשירה". היה זה ניסיון ראשון מסוגו לתעד פסטיבל שירה שלם, חגיגת שירה וצליל בהשתתפות כ-60 משוררים ויוצרים, בגיליון בן 75 עמודים של כתב העת המקוון "עיין ערך שירה" בעריכת שרית שץ.

בימים אלה היא שוקדת על פרוייקט חדש שיזמה עבור איגוד כללי של סופרים בישראל, העוסק בהנצחת זכרו של המשורר והעורך פסח מיילין שהלך לעולמו ביולי 2010 , וכיהן כסגנו של ד"ר חיים נגיד יו"ר האיגוד. לאחרונה השלימה ספר שירי ילדים "ילדה של פעם", בעריכת נורית זרחי, המספר על ילדותה בבית המשפחה החקלאית בכפר סבא, במשק של סבה. את הספר יאייר מישל קישקה והוא יראה אור ב- 2011, ובהכנה ספר ילדים חדש.

בין כתיבת השירה, כתיבה לילדים וייזום פרוייקטים לשירה, היא ממשיכה בשנה שנייה של לימודי מחזאות בבית הספר לכתיבת דרמה שבסמינר לוינסקי, בניהולו של יובל המון, שותפה בהפקה באנסמבל למחזאים צעירים, ושוקדת על כתיבת מחזה.

נולדה ב-1953 למשפחה בעלת משק חקלאי בכפר סבא, שאבותיה עלו ארצה בעלייה הרביעית. אמה ז"ל, ילידת נהלל, הייתה מוסיקאית ומורה לפסנתר. אביה היה איש צבא, שעלה ארצה מליטא לדגניה . את משפחתה הקימה נילי באילת. ב-1986 נישאה שנית בחתונה הראשונה שנערכה בטאבה לפני שהועברה בהסכמי השלום למצריים. במשך כ-25 שנה עבדה לצד בעלה לואיס דגן בניהול עסקי המשפחה באילת שכללו בנייה, נדל"ן ויזמות.

גדי דגון - יליד 1957, מלבורן, אוסטרליה. מהצלמים הבולטים בישראל, אמן ואוטודידקט. בעל מנעד מקצועי נדיר. מצלמי הפרסום המובילים, צלם עתונות ומגזינים, צלם ספורט, צלם אופנה, מאסטר בצילום דיוקנאות – מדינאים, אישי ציבור, ספורטאים ובכירי שוק ההון. מתמחה בצילום אמנויות הבמה: תיאטרון, אופרה ומחול. משמש צלם הבית של להקת בת-שבע (כעשרים שנה), תיאטרון החאן, תיאטרון תמונע ותיאטרון גשר.

זכה בפרסים רבים והשתתף בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות ביניהן:

"העמדת פנים" – מוזיאון רמת-גן, אוצרת נעמי אביב (1990);

"גרפיטי בכיכר רבין" – מוזיאון תל-אביב, אוצר מוטי עומר (1995);

"רוקד עם מצלמה" – גלריית ברוורמן, אוצרת נעמי אביב (2008);

"אני כישלון של ישבן – דיבור אודות אלוהים", – תיאטרון תמונע.

הוציא שלושה ספרי צילום:

"גרפיטי בכיכר רבין", בהוצאת מוזיאון תל-אביב

"אבות ובנות", בהוצאת דניאלה די-נור

"אחד מי יודע", בהוצאת עם עובד.

מאחורי המלחמה רואים את הים

שירים

מאת: נילי דגן