אחותו של אורי, אפרת, היא אשת תיאטרון המספרת את סיפורו. אפרת מנסה לפענח את סוד אישיותו של אחיה הנערץ – גבר ישראלי חזק, נחוש ומצליח, שטיפל במסירות אין-קץ בה ובאחיו הקטן, יותם, לאחר מותם הטרגי של הוריהם בתאונת דרכים. בעקבות בחינה מחודשת של חיי אחיה הבכור, אפרת מגלה צדדים חדשים גם באישיותה שלה.
זהו סיפורו של תא משפחתי קטן, רוחש כאבים וסערות נפשיות, שנותר מרוסק ומבולבל בעקבות טרגדיות וטלטלות. כל אחד ממרכיביו שבוי בתפקיד המשפחתי שנועד לו, מתוך נאמנות מוחלטת לקודים החברתיים המקובלים.
"לב מתעורר" הוא רומן שעוסק בצורך של בני אדם בתפקידים משפחתיים, ובמחיר שגובָה מהם ההיצמדות האוטומטית לתפקידים אלה. הרומן בוחן את השאלות הגדולות שמעסיקות כל אדם באמצע חייו: האם הוא אמיץ דיו כדי לחולל שינויים ולהגשים חלומות? האם הוא מסוגל להשתנות, או שמא השינוי בלתי נמנע? והאם אנחנו בכלל מכירים את הקרובים לנו ומסוגלים להמשיך לאהוב אותם, גם כשנדמה לנו שהם עוברים שינויים מרחיקי לכת?
"לב מתעורר" הוא ספרה הארבעה-עשר של גיל הראבן, כלת פרס ספיר לשנת 2002("שאהבה נפשי", הוצאת "כתר"). ספרה הקודם, "השקרים האחרונים של הגוף", ראה אור בהוצאת "אחוזת בית".
גיל הראבן נולדה ב-1959 בתל אביב, גדלה בירושלים ומתגוררת בה גם היום. ספרה הראשון יצא לאור ב-1986. היה זה ספר הילדים "אגדה חדשה", שקדם לו מחזמר שהועלה בהצלחה על הבמה, ואף זכה בפרס הרי הרשון. ב-1992 התפרסם "תקווה אם נתעקש", ספר תיעודי על העלייה החדשה מרוסיה, ושנה לאחר מכן יצא לאור ספר הפרוזה הראשון של הראבן למבוגרים – קובץ הסיפורים "ארוחת צהריים עם אמא". כעבור כשנה ראה אור הרומן הראשון שלה, "הסיפור האמיתי".
בשנת 2002 זכה הרומן פרי עטה "שאהבה נפשי" בפרס ספיר. בשנת 2009 הוא יצא לאור באנגלית בארצות הברית, ושנה לאחר מכן הוא זכה בפרס הספר המתורגם הטוב ביותר מטעם ארגון "שלושה אחוזים". בשנת 2009 התפרסם גם סיפור קצר של הראבן ב"ניו-יורקר". סיפורים קצרים נוספים פרי עטה התפרסמו באנתולוגיות ובכתבי עת באנגלית, ברוסית, בצ'כית ובאיטלקית. "לב מתעורר" הוא ספרה הארבעה-עשר.
יצירתה של הראבן רחבה ומגוונת. בלמעלה מ-20 שנות כתיבה, היא לא היססה לחקור נושאים מגוונים ולכתוב בז'אנרים שונים. "הדרך לגן עדן" הוא קובץ סיפורי מד"ב; "שפת קיר" (שהוצא לאור בשיתוף עליזה אולמרט) הוא אלבום תצלומים שעניינו אמנות גרפיטי ישראלית; הרומן "האיש הנכון" משתייך במידה רבה לז'אנר ספרי המתח; וכל אלה מצטרפים לכתיבה עיתונאית ותיעודית ענפה. הראבן כתבה טורים ב"חדשות", ב"מעריב", ב"ג'רוזלם ריפורט" וב"ליידי גלובס", לצד ביקורות ספרים ומסות בכתבי-עת (בהם "פנים", "תיקון" ו"לילית"), וכן מחזות וספרי ילדים. רבים מהרומנים שפירסמה היו לרבי מכר.
בנוסף לכתיבה, הראבן לימדה במכללת "עלמא", ב"אסכולות" של האוניברסיטה הפתוחה, בבית הספר לקולנוע "מעלה", במשכנות שאננים, בבית שמואל ובבית הסופר בירושלים. בשנת 2006 היתה מרצה-אורחת באוניברסיטת אילינוי. כיום היא משמשת בין היתר כחברה יועצת באקדמיה ללשון העברית.
