ספר זה נכתב בעיקר עבור אותם אנשים הנמצאים משני עברי דלתות נעולות. מצד אחד – אלה אשר הדלתות נועלות או פותחות בפניהם את הדרך לחיים ראויים ; מן הצד האחר – אלה המחזיקים במפתחות הדלתות, המעניקים להם כוח ועוצמה לפתוח או לנעול אותן בפני חייהם של אחרים. סיפורו של אבישי כ"ץ, שכיהן כקצין הנדסה ראשי בצה"ל, נושא על כתפיו משא אישי כבד מנשוא בדרך אל ההצלחה במסלול השירות הצבאי, בא לטעת תקווה וכוח באלה שלא זכו כמוהו שייפתחו בפניהם דלתות - אלה אשר בתחילת דרכם עומדים בפני דרך ללא מוצא ונרמסים תחת גלגלי החיים
הוא קורא לאלה המחזיקים בידיהם את מפתחות הדלתות, לגלות רגישות והבנה כלפי הניצבים מעברן השני. כל הנדרש מהם הוא מילה, חיוך, הושטת יד ומעט תשומת לב.
אבישי כ"ץ נמצא במהלך חייו משני צידיהן של הדלתות. בתור ילד, נער ואדם צעיר מצא את עצמו פעמים רבות מול דלתות נעולות. בבגרותו השתדל ככל יכולתו לפתוח אותן בפני אלה שנסיבות חייהם מנעו מהם חיים בעלי תוחלת ועתיד.
"ספרו של אבישי כ"ץ הוא ספר מרתק וקולח השוזר סיפור אישי עשיר ורב תהפוכות ביריעה תקופתית הנפרשת משנות הארבעים של המאה הקודמת דרך גיוסו לצבא בתחילת שנות החמישים ועד להתמנותו לקצין הנדסה ראשי.
"הקריאה בספר, לבד מהעובדה שהיא מעניינת ומרגשת, גם חושפת בפני הקוראים קצין בעל חשיבה מקורית, נונקונפורמיסט שידע לחשוב מחוץ לקופסא. כמו כן עושה הספר צדק עם חיל ההנדסה שכמעט ולא זכה לחשיפה הולמת עד היום. " בני ברבש
"חיילי שוקולד הוא לא סיפור שגרתי של איש צבא, אלא וידוי מרתק של אדם מבוגר העוקב אחרי הנער הדחוי שהיה, שבניגוד למצופה מצא במערכת הצבאית מקום טוב לצמוח בו, ובזכות כישרון טבעי, אך גם, וזה מה שמעניין כל כך בספר, בזכות השריטות, היה לגנרל מבריק, הקשוב מאוד לפקודיו." תמיר ראונר, עורך "עיניים"
אבישי כ"ץ חושף בספר זה לראשונה קשיים ומשברים אישיים שפקדו אותו במהלך שירותו הצבאי. הוא נחלץ מהם לאחר מאבק קשה, בעזרת אשה אוהבת ופסיכולוג חכם.
איש ממקורביו במערכת (חוץ מסגנו) לא ידע על כך דבר. כלפי חוץ הוא שידר שחצנות, תוקפנות ונחישות, אך בתוכו היה חסר ביטחון, מלא ברגשי נחיתות, אכול ספקות וחרדות וטעון במעצורים וחסמים.
הוא נולד ל"חור שחור" – משפחה שאינה משפחה, בית חסר חום ואהבה, אם דורסנית בעלת אישיות חולנית ומפלצתית, אב, אותו הכיר בגיל ארבע, שהיה אדם טוב לב אך חסר סמכות שלא הצליח לפרנס את משפחתו. כ"ץ נזרק לרחוב ובילה את רוב זמנו רחוק מן הבית. ככל שהתבגר, הסתגר, פיתח רגשי נחיתות עמוקים וחוסר ביטחון וצבר בושה וכעסים.
חמש עשרה שנים היה כלוא "בחור השחור", מבלי להבין את השפעת הבית על אישיותו והתפתחותו, עד שמשפט אחד שאמר לו מנהל הגימנסיה בה למד, הכה בו בכל עוצמתו: "מר כ"ץ אתה לא מתאים ללימודים עיוניים, לך תלמד מלאכת כפיים". לאט לאט הפנים שאין לו תוחלת ועתיד בעולם בו הוא חי. שנה וחצי נאבק להמלט מ"החור השחור" עד שהחוק אפשר לו להתגייס לצה"ל בטרם עת.
צה"ל היה בעבורו עיר מקלט, בריחה מנעורים שאבדו, מחוסר תוחלת ודימוי עצמי נמוך. להפתעתו גילה עולם שאהב ושאהב אותו. למזלו זכה במפקדים שעודדו אותו, תמכו בו והובילו אותו לבנות את עתידו בצבא קבע. כבר בגיל 26, בהיותו רב סרן חסר תעודת בגרות, התכוון ללמוד אדריכלות בטכניון ולהתמנות בבוא היום לקצין הנדסה ראשי. טעון שאפתנות ועקשנות ללא גבולות, בתהליך הדרגתי ואיטי, רכש ביטחון והוכיח לעצמו שהוא מסוגל ויש לו יכולות.
אולם בעוד הוא מצליח בדרכו המקצועית, הוא נכשל בתחום הזוגיות ובמערכות יחסים של קרבה ואינטימיות. מודל הזוגיות היחיד שהכיר - מערכת היחסים חסרת האהבה בין הוריו - היה מעוות. כשפגש את רמה – אשה שמעניקה חום, אהבה, רוך והבנה והביאה אותו לקרבה אינטימית לראשונה בחייו – הרגיש שאינו יכול לחוות קרבה זו. תת הכרתו הגן עליו ושמר שינהג לפי הדפוסים שנחרתו בו בילדותו. הוא נקלע למשבר, חייו הפכו למטוטלת רגשית שפירקה אותו לרסיסים. הוא הבין שאינו מסוגל להתמודד בכוחות עצמו ושללא עזרה יאבד את רמה. בזכות ד"ר רודי, פסיכולוג יוצא דופן, ובזכות סבלנותה ואהבתה של רמה נחלץ מן המשבר והצליח לבנות זוגיות נורמלית ובריאה.
"החור השחור" לא נעלם. עד היום הוא מלווה אותו. עצמתו קטנה, תכיפותו שככה, אך מפעם לפעם הוא מכה בו.
אבישי כ"ץ, בתחילת העשור השמיני לחייו, יליד יפו, דור שישי בארץ . הגיע עם משפחתו לפרדס כץ בהיותו בן שבע וחי בה שנים רבות. מזה כארבעים שנה מתגורר ברמת השרון. פרש מצה"ל ב-1983 וכיום הוא אדריכל, בעלים של חברה שעוסקת בניהול פרוייקטים הנדסיים.
חיילי שוקולד
מאת: אבישי כ"ץ
הוצאת כרמל
* * * * * *
338 עמודים, 92 ₪
