במכתבם ציינו הח"כים כי "העברת בסיס ההדרכה של צה"ל לדרום היא מהלך שייתן חיזוק משמעותי לפיתוח הנגב הן ביצירת מקומות תעסוקה לאוכלוסיה המתגוררת באזור ולנותני שירותים והן בחיזוק האזור באוכלוסיה צעירה ואיכותית". עוד כתבו כי "מבלי לגרוע מחשיבות ההשלכות של מהלך זה, אנו סבורים כי בתהליך ההקמה עצמו, קיימת הזדמנות אדירה, אולי חד פעמית, לעידוד הצמיחה במפעלי תעשיה ישראלים, שרובם ככולם ממוקמים בגליל ובנגב. אנו חושבים שמימוש הזדמנות זו לטובת תעשייה כחול לבן הכרחית וחשיבותה אינה נופלת ממהלך המעבר עצמו".
'תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ), תשנ"ה – 1995' אינן מתייחסות לסיטואציה בה המכרז הינו מכרז לביצוע עבודה ו/או למתן שירותים. על מכרזים מסוג זה, דוגמת מכרז BOT, תקנות המכרזים אינן חלות, לכאורה. כלומר, על הזוכה במכרז לא מוטלת חובה לתת עדיפות לתוצרת הארץ וכך רק הקבלן המבצע הוא שנהנה מפרויקט מבלי שמוטלת עליו חובה לעשות שימוש במסגרת המכרז בתשומות מתוצרת הארץ, בעוד שלטענת הח"כים, רצוי וראוי היה שייתן פרנסה למפעלים ישראליים המספקים תעסוקה לעובדים ישראלים באזורי עדיפות לאומית ובמיוחד בגליל ובנגב.
הח"כים הציעו במכתבם דרך מהירה ופשוטה לשרשר עבודה למפעלים ישראליים לפיה יוחל מנגנון שיחייב את המציע הזוכה במכרז לתת ליצרנים ישראלים זכות סירוב בנוגע לתשומות/ חומרי גלם, באופן בו הספק הישראלי יוכל להשוות הצעתו להצעת ספק החוץ. זכות כזו תאפשר השתתפות ליצרנים ישראליים.
לטענת הח"כים, מנגנון זכות סירוב מעין זה אינו מייקר את הפרויקט או מעכב את לוחות הזמנים. כל שנידרש הוא מהקבלן הזוכה לפרסם הצעה להגיש בקשות בסכום שהוצע לו על ידי מאן דהו ולאפשר לחברות ישראליות להשוות את הצעתן במידה וירצו לבצע את העבודה. במכתבם הדגישו הח"כים כי משרד הביטחון הוחרג באופן מפורש מתחולתם של הסכמי סחר בינלאומיים, לפיכך גם במישור זה לא צפויות השגות כאלו ואחרות.
