teror (1)שקיעה פסטורלית, פריחה על רקע המפרץ וספסל בודד על החוף. אומרים שתמונה שווה אלף מילים. תערוכת צילומי נפגעי פעולות הטרור שנפתחה השבוע ברמב"ם, היא הביטוי של אלו שלא הצליחו לבטא את כאבם עד היום. 17 נפגעי פעולות טרור מאזור חיפה והצפון השתתפו בסדנת צילום ייחודית ובמסגרתה למדו חברי הקבוצה לתת ביטוי לתחושותיהם באמצעות המצלמה

כלים
סדנת הצילום, שנמשכה שלושה חודשים, התקיימה בהדרכתו של הצלם החיפאי גוסטבו הוכמן, ביוזמת השירות הסוציאלי ברמב"ם אשר תומך ומלווה את הפצועים נפגעי טרור ואת משפחותיהם של הנרצחים במשך שנים, ובמימונה של עמותת "אופריישן אימברייס". היום, יום ד', ה-14.7, ארבע שנים אחרי פרוץ מלחמת לבנון ה-2, נפתחה ברמב"ם תערוכה המציגה 26 צילומים פרי עבודתם של משתתפי הסדנה. גם עבור הצלם גוסטבו הוכמן, מנחה הסדנה, מדובר במסע אישי לא פשוט. ב-4 באוקטובר 2003 הופרה שלוות השבת בחיפה, כשמחבלת מתאבדת פוצצה את עצמה במסעדת "מקסים", גרמה למותם של 21 יהודים וערבים ומחקה את חייהם של משפחות שלמות. הפיגוע שהיה אחד הגדולים שידעה מדינת ישראל, כיכב בכותרות העיתונים בימים שלאחריו. תמונותיהם של אלו שנפגעו ואילו שאינם, זעקו מתוך דפי העיתונים והעבירו כאב גדול מנשוא, כאב שקרוביהם של הנרצחים, חלקם מפצועי הפיגוע, נושאים איתם עד היום.

באותה השבת נכח גוסטבו בזירת הפיגוע כצלם עיתונות. שבע שנים אחרי, גוסטבו סוגר מעגל: הוא חוזר לאנשים שעמדו במוקד הפיגוע, האנשים שצילם ברגע שכל עולמם חרב עליהם ומלמד אותם, בעזרת המצלמה, להתמודד עם הכאב שהשתמר בליבם, כמו תמונה שכולאת את הרגע ומנציחה אותו

סדנת הצילום, היא פעילות אחת מיני רבות עבור משתתפי הפרויקט. לדבריו של גוסטבו, התהליך היה מורכב והעלה לא מעט משקעים בחברי הקבוצה ובו: "הצילום הוא פעולה אינטימית וכשהוא הופך לכלי ביטוי לטראומה, הרגש מציף אותך. היו כאלה שלא יכלו לראות את הפלאשים, כי זה הזכיר להם פיצוצים, היו כאלה שהתחילו לצלם כל דבר ועם הזמן הצילום הפך לנושא משותף שסביבו התלכדנו והפכנו לחברים קרובים. כמי שצילם אותם ברגעים הקשים, גם אני עברתי כאן תהליך רגשי ונפשי חשוב".

"הצילום מאפשר להם לראות אחרת את העולם ואת עצמם. הוא מוסיף, צבע, איזון וזוויות הסתכלות שונות שלא היו שם קודם", מציינת עו"ס פנינה מגדל-להב, מי שליוותה את הסדנה, "ראיתי אנשים שאיבדו את כל בני משפחתם והצליחו לבטא את תחושותיהם בעזרת הצילום. הצילום הוציא מתוכם דברים שהם לא חשבו שיוכלו לצאת החוצה".

"במקום שבו נגמרות המילים, צריך לאפשר לנפגעי טרור למצוא דרכי ביטוי נוספות", מסכמת רוני גאגין, מנהלת מערך השירות הסוציאלי ברמב"ם, "בעצם הצגת התוצאות בתערוכה, אנו מחבקים אותם ומאפשרים להם לסגור מעגל באמצעות העשייה שלהם, להבדיל מהעשייה שלנו עבורם".

בין העבודות שיוצגו בביה"ח בשבועיים הקרובים, צילומיהם של הורים שכולים ונפגעי טרור שנפגעו פיזית ונפשית במלחמת לבנון השניה, שהחודש תצוינה ארבע שנים לפריצתה, ובפיגועי האינתיפאדה השניה במסעדת "מקסים", מסעדת "מצה", ובפיצוצי האוטובוסים בקו 37, בחליסה ובצ'ק פוסט.

מזה כשש שנים פועל ברמב"ם פרויקט התמיכה לליווי וטיפול בנפגעי טרור ובני משפחותיהם, שטופלו בעת הפיגוע בבית החולים. את פעילותו המגוונת של הפרויקט מממנת עמותת "אופריישן אימברייס" עמותה ללא מטרות רווח הפועלת מפוטומק שבמרילנד.

מייסדת העמותה, הרבנית אביבה טסלר, הקימה אותה בכדי לתמוך בנפגעי טרור בארץ והיא פועלת מול גורמים רבים בישראל למען מטרה נעלה זו. במסגרת הפרויקט ברמב"ם מקבלים המשתתפים טיפול פסיכו'-סוציאלי בשיטות שונות, עוברים הדרכות וסדנאות, פעילויות העשרה ומקבלים כלים להתמודדות עם הטראומה והכאב. הפעילות מתקיימת ברובה במועדון ייעודי שהוקם עבור קבוצה זו, המונה כ-150 מטופלים מכל המגזרים. "הסכנה והפוטנציאל בהיפגעות הם זהים ולכן הטיפול הוא זהה", אומרת רוני גאגין, מנהלת מערך השירות הסוציאלי ברמב"ם, "כשרק נוצר הקשר עם העמותה, הסברנו להם שזו התפיסה שלנו. הבנה שזו שותפות גורל חלחלה ובמשך הזמן העמותה מימנה כל פעילות שמצאנו לנכון, לרבות פעילות טיפולית בשפרעם בעקבות הפיגוע שם, כמו גם פעילויות שונות לנפגעי מוסך הרכבת שנפגעו במהלך מלחמת לבנון השניה".

{vsig}taaruha{/vsig}