"לקח לנו שנה לאסוף מיליון משתמשים. אנשים זיהו את האפשרויות שהמשחק מציע והצטרפו אליו. האנשים שהתחברו לאתר הם כמו דבורים – הם מוכנים שיזהו אותם על פי התג שהם יקבלו."
קראולי, בן 34, סיפר כי אחת ההפתעות שלו היא הגידול בפעילות הבינלאומית של האתר. "זה בערך ארבעים אחוז מכל הפעילות שלנו," סיפר. "היינו כל כך עסוקים בדברים אחרים, כך שאין לנו אפילו זמן להסתכל על הנתונים של כל מדינה. אנחנו עובדים על הפיכת המשחק לבינלאומי לקראת סוף השנה הזו ותחילת שנה הבאה, ואנחנו חושבים איך להפוך את המוצר למתאים לכל מקום. לצערי, אתם מקבלים עדיין תגים של ניו יורק. אנחנו רוצים לעשות תגים מקומיים – גם לישראל - ועוד דברים מעניינים ברמה המקומית."
"בעניין הפרטיות - האלמוניות שלנו צפויה להיעלם. אם האנשים לא היו מאמינים ברעיון והיו חרדים לפרטיותם, הם לא היו מתחברים אלינו. בכל מקרה, אני לא חושב שהמכשיר צריך לעקוב אחרי, אני יכול לתכנת אותו ולשתף את העולם במידע שאני רוצה או לא רוצה לשתף."
"אנחנו מודעים לזה שלא כולם מתחברים למשחק הזה. אנחנו רוצים להקל על אנשים לחלוק חוויות והרבה מזה כרוך ברצון לחלוק. אנחנו לא מסוג האפליקציות שאתה מדליק והן עוקבות אחריך לכל מקום. אנחנו לא נדע איפה אתה נמצא, אלא רק אם אתה מכריז על זה באופן פעיל. אני חושב שזה אחד הדברים שעשינו נכון - דאגנו שאנשים יחלקו את המידע רק כשהם רוצים לחלוק אותו."
"אנחנו כל הזמן מחפשים לבנות דברים שיגרמו לשימוש קל יותר בערים. קחו למשל את פייסבוק, שגרם לאנשים לשתף דברים אונליין, אבל בעיקר בישיבה מול המחשב. אנחנו חשבנו – מה יקרה אם נרחיק אותם מהמסך? מה אם נעשה משהו שיאפשר לכל אחד לצאת ולעדכן ולעשות דברים שלא עשה לפני כן."
"כל עיר שלא הייתי בה לפני, אני רוצה שהטלפון שלי יגיד לי – זה המקום שהחבר שלך כל הזמן מדבר עליו, זה המקום שהניו יורק טיימס ממליץ עליו, שברגע שתעבור ליד סטארבקס, תקבל קופון לקפה. נניח שאני הולך עם חבר ועוד לא אכלתי צהריים, ואז פורסקוור ממליץ על סוג האוכל שאני אוהב במקום שקרוב אלי. אני לא חושב שמישהו עשה את זה לפנינו."
"לגבי קהל המשתמשים – אין ספק שהוא צעיר למדיף מאמצע שנות העשרים עד השלושים. יש גם אמהות צעירות ונערי קולג' ואנחנו לא מגבילים התחברות של ילדים."
"אנחנו לא מודאגים מזה שלאנשים יימאס להיכנס לאתר. בטוויטר או בפייסבוק אתה חי את החיים שלך עם מגפון, ואנשים עושים את זה גם עם בלוגים. אנחנו פשוט מאפשרים לעשות את זה במה שנוגע למיקום, לספירת אנשים ודברים נוספים. כל פיסות המידע האלה מספרות סיפורים מעניינים על החיים שלי."
"שקלנו האם אנשים יוכלו לעשות צ'ק-אין למקומות וירטואליים, כמו תוכניות טלוויזיה או מגזינים, אבל זה לא הרגיש לנו נכון. כבשנו לעצמנו נישה מאוד ייחודית שקשורה למיקום במרחב, ואנחנו רוצים לשמור את פורסקוור כיישום של מקומות."
"איך אנחנו עושים כסף? זו שאלה קלה. אנחנו מציעים לעסקים מקומיים את המידע לגבי - מי הלקוחות הכי טובים שלהם ומי יכולים להיות הלקוחות הכי טובים שלהם. זה מידע משמעותי עבורם, זה כמו גוגל אנליטיקס לפיצריות ובתי קפה. בשבילנו זו הזדמנות לפתח מערכת יחסים עם עסקים מקומיים."
"התחלנו עם מקומות קטנים, משפחתיים ואז התחלנו לערב רשתות כמו גאפ, סטארבקס ועוד. קשה למדוד מה מניע יותר תנועה למקום, כי אנחנו עדיין יחסית קטנים. אבל אם גאפ מציעים חמישים אחוז הנחה למי שעושה צ'ק-אין, אין ספק שזה מעודד כניסות. זה עובד לחנויות קמעונאות, אבל גם לעסקים קטנים, ואם אני מספר על זה לחברים שלי בפייסבוק, זה מייצר עניין – מה זה הבית הקפה הזה שהוא הלך אליו?"
"נשמח לשתף פעולה עם ישראלים. יש קהילת סטארט-אפ גדולה בניו יורק ואנחנו אוהבים לעבוד עם חברות אחרות. בנינו ממשק מאוד פתוח ואם אתם רוצים לבנות יישום פרטי של foursquare – אתם מאוד מוזמנים, כמו למשל פורסקוור לפנויים ופנויות. היוזמות האלה קורות בכל העולם."
"אנחנו שולחים עם העובדים שלנו מדבקות לכל מקום שבו הם עושים צ'ק-אין ואנחנו נרגשים לגלות אותם בכל מיני מקומות, כמו ארגנטינה ויפן."
