כלים

התערוכה, "נירה לב: היה היתה ילדות", תיפתח באירוע חגיגי בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, ביום ה' 27 בינואר 2011,בשעה 19:30, ותימשך עד לתאריך 4.3.11. בערב הפתיחה, אשר ילווה במוסיקה חיה, תשא דברים הבמאית, אלה אלתרמן. בתערוכה תציג לב ציורים בסגנון נאיבי-אינטואיטיבי, המשקפים את חוויות ילדותה ולוקחים את הצופה למסע של זיכרון בזמן, מסע נוסטלגי ואידילי אל חיפה של שנות ה- 40 וה- 50

5152נירה לב, ילידת חיפה של טרם קום המדינה, נוצרת בזיכרונה את המראות, הטעמים והריחות של תקופת ילדותה. תערוכתה היא געגועים לתקופה שפסה מן העולם, לארץ ישראל הישנה והטובה, עם התום וחדוות היצירה, עם אנשים המסתפקים במועט ושמחים בשמחת הזולת: "בחלומי," אומרת לב, "אני מהלכת בהדר הכרמל ומגיעה לרחוב הילל 3 לבית שבו גדלתי, מחפשת את נירה הקטנה, את ילדותי המאושרת. אני מתבוננת בבתים שמסביב וזוכרת את צהלות השכנות המשוחחות זו עם זו, תוך שהן חובטות בשטיחים, מרפסת מול מרפסת. אני נזכרת ביום הכביסה- החגיגה הגדולה- כאשר ג'מילה הכובסת מולכת על הכביסה הרוחשת בסיר ענק ושירת הפרימוס, ריח העמילן והניקיון גורמים לי לשיכרון חושים". כך מתארת לב בחום ובלא מעט נוסטלגיה את זיכרונותיה מתקופת הילדות שלה בחיפה.

ציוריה של לב כוללים זיכרונות מציאותיים ודמיוניים המתערבבים למערך רגשי, צבעוני וצורני סבוך, הנראה פשוט לצופה המזדמן, אך הוא מורכב ומלווה בייסורי עשייה. עבודותיה של לב מגלמות נוסטלגיה ארץ-ישראלית של זיכרונות ילדות, בין אם מחיפה ובין אם מהקיבוץ (לב נהגה לבקר בחופשות אצל סביה ודודיה בקיבוץ גבעת השלושה). נושאיה הם רבים ומגוונים, וכל אחד מציג מימד אחר המוסיף ומתכתב עם זיכרונותיה האחרים.

סגנונה ילדי, מודרך על ידי אמת פנימית, ולא חשובה לה הפרספקטיבה, היות ולא מעניין אותה לרשום "נכון". באחד מהניסיונות שלה ציירה דג שעף בשמים "ופתאום הבנתי שעל הבד אני יכולה לעשות כל מה שבא לי". היא מקפידה על פרטים ודקויות בציוריה וממלאת אותם בחפצים רבים.

הבית והמשפחה מקבלים פינה חמה ונוסטלגית בציוריה של לב: אמא מכינה קציצות טעימות עם מטחנת הבשר, במטבח מלא כל טוב וירק; התארגנות משפחתית סביב ארון הקרח שנזל על רצפת המטבח המרוצפת שחור-לבן; ארוחה עם גפילטע פיש שמתחילה בהבאת קרפיון חי הביתה, ממשיכה בטבילתו באמבטיה ומסתיימת בהגשת "הגפילטע" לשולחן ערוך ומקושט; חגיגה של משפחה וחברים על גג הבית הפתוח לשמיים, עם הרדיו המנגן ברקע, הקלפים על השולחן, ואמא מגישה פרוסות אבטיח וגזוז.

לב מתייחסת בציוריה גם למורכבות מצבו של "הדור-השני" הנוכח בזיכרונה: מבטם של הילדים הצברים השזופים על ילדי הדור-השני, שנתפסו על ידם כעוף מוזר; האכזבה מסירובה של הדודה הצעירה, ניצולת השואה, שלא מסוגלת לוותר על פיסת בד משי פרחוני אותה קיבלה בחבילה מאורוגוואי, ועוד אירועים הזכורים לה מעברה.

הנושאים אותם היא מציירת "נופלים עלי כמו גשם, הם מציפים אותי", אומרת לב. היא ציירה עד כה מעל 100 ציורים והיא מרגישה כי ממתינים לה לפחות עוד 100 ציורים נוספים, שעליה להספיק לצייר. "הציור נמצא בתוך הבד הוא מחכה שאוציא אותו החוצה. הצבעים מכתיבים את עצמם, הבד מחליט מה יצויר עליו", כך מסכמת לב את תהליך היצירה שלה.

נירה לב, אחת האמניות הנאיביות הבולטות בישראל, נולדה בחיפה בשנת 1940, במשך שש-עשרה שנה עבדה במחלקת התרבות בעיריית חיפה. לב למדה אמנות אצל הציירים, צבי מאירוביץ וזאב ישכיל, ובמכללה האקדמית לחינוך גורדון בחיפה. יצירתה מושפעת מהאמנית, פרידה קאלו. לב השתתפה והציגה בתערוכות קבוצתיות בגלריות ומוזיאונים בישראל, רוסיה וספרד, ומלבד תערוכה זו, הציגה עד היום ארבע תערוכות יחיד, בירושלים ובחיפה.

התערוכה תלווה בקטלוג מרהיב הכולל את הציורים המוצגים בתערוכה. שיח גלריה עם האמנית יתקיים ביום שישי, 11 בפברואר, בשעה 12:00, הכניסה לכל. התערוכה, "נירה לב: היה היתה ילדות", תוצג בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית, רח' דיזנגוף 255, תל-אביב, טל': 5444150 -03, בין התאריכים 27.1.11-4.3.11.

שעות פתיחה:

שני - חמישי 12:00-21:00

שישי וערבי חג 10:00-14:00