ח"כ אריה אלדד, שעמד בראש ועדת המשנה שעסקה בחוק:"החוק מהווה בשורה לאלפי נשים הכמהות לפרי בטן וזקוקות לתרומת ביציות מאישה אחרת כדי להרות. אני מקווה שהחוק ישים קץ לתופעות פסולות של סחר בביציות, לקיחת חלק בפעולות בלתי חוקיות בחו"ל ומצב שבו הנשים הללו מוחזקות כבנות ערובה בידי מתווכים למיניהם, סרסורים ומכרים שהפכו גם אותן לעברייניות".
הצעת החוק עברה בקריאה הראשונה בכנסת ה-17 והיא הוכנה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, ערב יציאתה של אותה כנסת לפגרת הבחירות, על ידי ועדת משנה בראשותו של חבר הכנסת הפרופ' אריה אלדד.
החוק מבוסס על המלצותיה של "ועדת שטיינברג", בראשות פרופ' הרב אברהם שטיינברג, שמונתה בידי משרד הבריאות; ועדת שטיינברג דנה בסוגיות מורכבות בתחומי הרפואה, האתיקה והדת בטרם גובשה הצעת החוק הממשלתית.
החוק מסדיר את הליך תרומת הביציות למטרות הולדה לאישה שהיא בגירה ושטרם מלאו לה 54 שנים שעקב בעיה רפואית אינה יכולה להתעבר או שיש לה בעיה רפואית אחרת שמצדיקה שימוש בביציות של אישה אחרת. בהכנת החוק לקריאה השנייה ולקריאה השלישית החליטה הוועדה להעלות את גיל האישה מ-51 ל-54 לאור העלייה העקבית בתוחלת החיים בעולם המערבי.
החוק אוסר על סחר בביציות ועל תיווך שנעשה בתמורה שנקבעה בהצעת החוק כאסורה; בנוסף נקבע איסור על התניית מתן טיפול רפואי לאישה בהסכמתה לשאיבת ביציות שייועדו למטרת השתלה או למטרת מחקר.
החוק קובע ששאיבת ביציות מתורמת מתנדבת שהיא אינה תורמת מטופלת, תתאפשר לאחר קבלת אישור מוועדת אישורים המורכבת מרופאים, פסיכולוג קליני, עובד סוציאלי, עורך וכן נציג ציבור או איש דת ולאחר שוועדת האישורים וידאה כי הסכמת התורמת ניתנה בדעה צלולה, מתוך רצון חופשי ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי, כלכלי או אחר.הקצאת ביציות למטרת השתלה תאושר על ידי הרופא האחראי שהוא מנהל מחלקה מוכרת שניתן לבצע בה פעולות הכרוכות בהפריה חוץ-גופית או על ידי סגנו תתאפשר רק לאחר קבלת אישור מוועדת האישורים או מוועדת החריגים ובהתקיים תנאים נוספים ובלבד שגם הגבר שבזרעו יופרו הביציות נתן את הסכמתו מראש ובכתב, אלא אם ההפריה תעשה באמצעות זרע שהתקבל מבנק הזרע.
כדי להגן על בריאותה של תורמת מתנדבת קובע החוק שאישור ועדת האישורים יהיה תקף לפעולה אחת בלבד של שאיבת ביציות. על הרופא המטפל לבדוק, בין היתר, שלא בוצעו בתורמת המתנדבת יותר משתי פעולות שאיבה של ביציות בטווח של חצי שנה.
בנוסף, קובע החוק חובה למסור מידע לתורמת לאחר ביצוע פעולה של שאיבת ביציות וכן לקבל ממנה הסכמה בכתב מהן הפעולות שהיא מתירה לבצע בביציות שתרמה, כגון: השתלת הביציות, הקפאת הביציות לשימוש עתידי של התורמת, ביצוע מחקר לפי הוראות החוק או השמדת הביציות – הכל באופן שיאפשר את זיהוין של הביציות בעתיד.
במקרים בהם תורמת תייעד מראש את הביציות שיישאבו מגופה לנתרמת מסויימת; או במקרים של שאיבה, הקצאה או הבשלה של ביציות מתורמת שהיא נשואה או מתורמת שאינה בת דתה של הנתרמת ; או במקרים של הוצאת ביציות מחוץ לישראל לשם השתלה בחו"ל – לכל אלה יידרש אישור מוועדת חריגים ארצית. הוועדה תורכב מרופאים, פסיכולוג, עובד סוציאלי, משפטן ואיש דת בן דתה של התורמת. הצעת החוק מתווה את שיקוליה של ועדת החריגים בטרם תיתן את החלטתה במקרים האמורים.
בחוק מוקדש פרק מיוחד לתרומת ביציות למטרות מחקר ונקבעה בו הגבלה על מספר הביציות שניתן להקצות למחקר – ובלבד שמספר הביציות שיוקצו כאמור לא יעלה על מספר השווה ל-20% ממספר הביציות שנשאבו או על 2 ביציות – לפי הנמוך.
עוד קובע החוק כי יוקם מאגר מידע במשרד הבריאות שיכלול מידע לגבי שאיבת ביציות מתורמת ואישור הקצאת ביציות למטרת השתלה. בנוסף נקבע, שרופא אחראי, יפנה למאגר המידע לצורך בירור קרבת משפחה בין הנתרמת לתורמת ולתורם זרע – ככל שיהיה כזה. על מנהל מאגר המידע הוטל לפנות לקבלת מידע ממרשם האוכלוסין לבירור קרבת משפחה בין הנתרמת לתורמת. במקרה שהפריית הביצית תעשה על ידי תרומת זרע, הותר למנהל בנק הזרע לבדוק גם אם קיימת קרבת משפחה בין התורם לנתרמת ולתורמת.
החוק קובע עוד כי יש לנהל מרשם יילודים שיכלול את פרטי התורמת, הנתרמת והגבר שבזרעו הופרו הביציות וכן את פרטי הילד שנולד מתורמת הביציות. ככל שלא נולד ילד בסופו של תהליך – יימחקו הפרטים הנוגעים לאותה השתלה ממרשם היילודים.
ככלל, מרשם היילודים לא יהיה פתוח לעיון הציבור, אלא במקרים שנקבעו בחוק. כך, הותר בחוק לאדם בגיר או לזוג, לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה להתיר לרשם שמונה לפי חוק אימוץ ילדים ושמנהל את מרשם היילודים, למסור להם תשובה חיובית או שלילית אם מי מהם נולד כתוצאה מתרומת ביציות, ואם נולד מתורמת שאינה בת דתה של הנתרמת; כל זאת ללא כל מידע נוסף שמזהה את התורמת, האם הנושאת או את הגבר שמזרעו הופרו הביציות. ואם בית המשפט שוכנע שנסיבות מיוחדות מצדיקות את מסירת התשובה החיובית או השלילית, והכל תוך מתן משקל להשפעת מסירת התשובה על בריאותו של האדם, יכולתו השכלית והנפשית והתועלת שבמסירת התשובה לאדם לעומת הנזק שיגרם לו מאי מסירת התשובה. בנוסף הותר לבני זוג וכן לרושם נישואין לפנות לרשם כאמור כדי לברר אם קיימת קרבת משפחה בין בני הזוג.
החוק קובע ,שילד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין, אולם אין בכך כדי לפגוע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין ובסמכויותיהם של בתי הדין הדתיים. החוק מאפשר גם לתורמת או למטופלת לחזור בה מהסכמה, בטרם בוצעה השתלת הביציות, מבלי שתישא באחריות פלילית או אזרחית בשל כך.
בנוסף, קובע החוק שיינתן פיצוי, שייקבע על פי החוק, לתורמת מתנדבת בשל שאיבת ביציות שבוצעה בה למטרת השתלה ומחצית הפיצוי לתורמת מטופלת; במקרה של חזרה מהסכמה – יושב הפיצוי למדינה.
כיום אין הוראות המאפשרות תרומת ביציות בידי מי שאינה מטופלת, ועל כן קיימת מצוקה גדולה בקרב נשים הזקוקות לתרומת ביצית כדי לממש את רצונן ואת זכותן הבסיסית והאנושית – להיות אם לילד.
