"חיינו ביקומים מקבילים – המבוגרים והילדים. כל יקום ובעיותיו. כל יקום וצרותיו. לא מעמיסים על ילדים בכי, או סיוטי שואה של מבוגרים, וגם לא ההפך. לא הסגרנו כלום. אמרנו: הלשנות לא יֵצאו מאיתנו. הורינו לא ידעו על חיינו דבר, ואנחנו לא ידענו כלום על חייהם."
כתיבתה הייחודית של נאמן פועלת במרחב שנפער בין העולמות – עולם המבוגרים האידיאליסטים ועולם הילדים שחוו על בשרם את הסדקים בשיטה – וממלאת אותו בזיכרונות ילדותה והתבגרותה הנשזרים בסיפורי "הוותיקים", מייסדי הקיבוץ. ונדמה כי על אף המרחק העקרוני והבלתי ניתן לגישור, גם המבוגרים וגם הילדים שותפים לאותו הדחף: לחזור ולספר לעצמם ולסובבים אותם את סיפורי התשתית שעיצבו את שגרת חייהם ואת זהותם.
יעל נאמן (1960) נולדה וגדלה בקיבוץ יחיעם וחיה מגיל 20 בתל-אביב. למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, וכיום היא עורכת ספרים וכותבת. פירסמה את ספר הנוער "יום שלישי הכתום" (עם עובד, 1998), "שמועות על אהבה" (כתום, 2004) וכן סיפורים ושירים בכתב העת "מטעם" בעריכת יצחק לאור. "היינו העתיד" הוא הרומן הראשון שלה.
