ארגון זכויות האדם יש דין מפרסם היום (שני, 10באוקטובר 2011) דו"ח חדש, שכותרתו "רוח גבית: אי-אכיפת צווים שיפוטיים, גרירת רגליים והכשרה בדיעבד של בנייה בלתי חוקית בשטחים".
הדו"ח, שנכתב על ידי זיו שטהל ממחלקת המחקר של יש דין, עוקב אחר התנהלות המדינה ב- 16 עתירות לבג"ץ שהגישו פלסטינים בסיוע הארגון. באמצעות מקרים אלה, מגלה הדו"ח התנהלות חמורה של המדינה, הנמנעת באופן שיטתי מאכיפת החוק על בנייה בלתי חוקית של מתנחלים בגדה המערבית - ובאופן זה מסייעת לה.
צווי הריסה שהוציאו רשויות המדינה עצמן אינם נאכפים
העתירות בהן עוסק הדו"ח הוגשו בשל הימנעותם העקבית של רשויות האכיפה לממש ולאכוף צווי הפסקת עבודות וצווי הריסה שהוציא המנהל האזרחי לבנייה בלתי חוקית בגדה המערבית ומצווי סילוק שהוצאו בעקבות פלישות חקלאיות באדמות בבעלות פלסטינית פרטית.
בעתירות מתוארת פרקטיקה חוזרת ונשנית של עצימת עין מתמשכת של הרשויות ומתן היתר שבשתיקה לעבירות בנייה והשתלטות חקלאית שנועדו להרחבת התנחלויות ומאחזים, לעיתים תוך גזל אדמות פלסטיניות פרטיות ואדמות ציבור.
בתשובותיה המקדמיות לכלל העתירות הודתה המדינה כי אכן מדובר בבנייה בלתי חוקית, ומכיוון שכך בכוונתה לפעול לאכיפת הצווים, בהתאם לסדרי העדיפויות שקבע המינהל האזרחי. אולם בפועל, המדינה נמנעת מאכיפת הצווים ומפינוי המבנים, גם כאשר אלו מצויים בראש רשימת סדר העדיפויות שהמדינה עצמה הצהירה עליו בבית המשפט.
גם בית המשפט העליון התייחס לתופעה בדיון שהתקיים ב-24 בינואר 2011 בעתירה נגד בנייתם של חמישה בתי מגורים בהתנחלות בית אל על אדמתו של פלסטיני תושב דורא אל-קרע אמרה נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש: "אנחנו יושבים בהרבה תיקים כאלה, ומכל ההצהרות על סדרי העדיפויות באכיפה, באף תיק לא ראינו שיש מימוש צווים. אין שום עדיפות כי דבר לא מתבצע."
הפרת צווי ביניים
13 מהעתירות בהן עוסק הדו"ח עוסקות בבנייה בלתי חוקית, וב- 11 מתוכן הוצאו צווי ביניים על ידי בית המשפט העליון שנועדו להקפיא את המצב בשטח עד למתן הכרעה בעתירות.
חמישה מבין הצווים הללו הופרו, ועבודות הבנייה בשטח נמשכו למרות צו בית המשפט שאסר זאת במפורש. הפרות חמורות אלה לא זכו לאכיפה הולמת מצד הרשויות: מניעת ההפרות והעמדת פורעי החוק לדין.
כך לדוגמה, בעתירת פלסטינים מהכפר עין יברוד למימוש צווי הריסה של תשעה בתים בעפרה שנבנו על אדמותיהם, ניתן צו ביניים המורה על הפסקת העבודות ואוסר על כל שימוש במבנים. משעלה חשד כי הצו הופר, פנו העותרים לפרקליטות המדינה, בדרישה לאכיפת הצו כלשונו.
בתגובה, טענו נציגי המדינה כי קיים "חוסר בהירות" לגבי היקף תחולתו של הצו, והוצגה הפרשנות התמוהה על פיה "צו הביניים מתייחס רק למשיבים ואוסר עליהם לעשות כל שימוש במבנים ולאכלס אותם" – כלומר, הכוונה היא ששר הביטחון, אלוף פיקוד המרכז וראש המינהל האזרחי לא ישתמשו במבנים בעצמם בלבד.
גרירת רגליים והכשרת העבירות בדיעבד
למחדלי האכיפה נוספות דחיות ממושכות בהצגת עמדותיה של המדינה לבית המשפט, המובילות להתארכות הדיונים בעתירות ולעיכובים משמעותיים בהכרעת הדין. כך למשל, בעתירה שהגישה שלום עכשיו בספטמבר 2005, שבה נתבקש בית המשפט להורות למדינה לממש צווי הריסה שהוצאו לכמה מבנים במאחזים חרשה והיובל, נענה בית המשפט ליותרמ-25 בקשות שהגישה המדינה לדחיית מועד הגשת תשובות מטעמה.
היות שצווי הביניים שנועדו להקפיא את המצב עד למתן הכרעה בעתירות אינם נאכפים, גרירת הרגליים מנוצלת לעיתים קרובות לקביעת עובדות חדשות בשטח כדי לטרפד אפשרות למתן הסעד המשפטי שהתבקש בעתירות.
למעשה, פורעי החוק זוכים לרוח גבית מהמדינה, אשר נוסף על כך שאינה פועלת להסרת הבנייה הבלתי חוקית ולאכיפתם של צווים שהיא עצמה הוציאה או צווים שיפוטיים של בית המשפט העליון, בחלק מהמקרים המדינהמבקשת להסדיר את מעמדה של בנייה בלתי חוקית זו ולהכשירה בדיעבד.
זיו שטהל, מחברת הדו"ח, כתבה בסיכומו כי: "השילוב בין היעדר אכיפה אפקטיבית שתפקידה גם הרתעה ובין הכשרות בדיעבד המזינות את המניעים האידיאולוגיים העומדים בבסיס המעשים יוצר מצב שבו ניתן לצפות כי היקף הפלישות החקלאיות והבנייה הבלתי חוקית ילך ויגדל.לצד הפגיעה האנושה בשלטון החוק, התנהלות זו של המדינה מאפשרת מצב מתמשך של פגיעה בזכות הקניין של הפלסטינים, ומסייעת על דרך המחדל לגזל אדמותיהם.היבטיה השונים של אי-אכיפת החוק בנוגע לבנייה בלתי חוקית בגדה המערבית מצטברים לכדי מעילה של מדינת ישראל בחובתה להגן על רכוש התושבים הפלסטינים."
