יציאה לטיול עם הילדים בחגים היא הזדמנות מצויינת לאחד את המשפחה. הכיוון: צפון ולפניכם זמן נסיעה לא מבוטל. אתם יושבים מקדימה, הילדים מאחור ועל פניו הכל זורם על מי מנוחות. כל אחד בענייניו: אחד הילדים מזמזם שיר, השני מתבונן בדרך, ולפתע צצה לה השאלה המסורתית מכיוונו של אחד הילדים: "אמא, מתי מגיעים?"
"יש עוד זמן", אנחנו עונים. דקת נסיעה נוספת חולפת בניחותא עד ששוב חוזרות הצעקות והמריבות במושב האחורי.
אז מה עושים כדי שבכל זאת הנסיעה המשפחתית תעבור על מי מנוחות? די-וי-די, משחקי מחשב ניידים או נגן מוזיקה הם פתרון זמין וקל אך שאינו מומלץ.
לנסיעות משותפות יש ערך משפחתי חשוב וכהורים כדאי מאוד שנקסם את ההזדמנות שנפלה בחלקנו לחיזוק התא המשפחתי. היכולת לנסיעה ממושכת מתפתחת עם הזמן ועם הניסיון, ולביחד המיוחד שנוצר ממנה אין כמעט תחליף.
טיפים שיעזרו להתכונן מראש לנסיעות ארוכות:
עם ילדים מגיל 4 ומעלה אפשר לשבת יום קודם ולשוחח איתם. מומלץ לעבור על שמות של מקומות שנעבור בדרך, ולציין יעדים שבהם נעצור ונבקר.
עם ילדים מגיל 7 אפשר לשבת עם מפה, להראות להם שמות של מקומות בדרך וכמובן להגיד מהו היעד הסופי. כך אפשר ליצור ציפייה לקראת מקומות מסוימים אליהם נגיע, ולקצר את הנסיעה לטווחים קצרים יותר שקל לילדים להתכונן אליהם.
כדאי להתאבזר מראש בערכות נסיעה לילדים: בידקו עם כל ילד מה הוא רוצה את הערכה כרצונו: טושים ודפים, משחק קלפים, חיות מפלסטיק, קובייה הונגרית, או סתם דינוזאורים ובובות.
טיפים למשחקי דרך
מה מצאתי בדרך? היושבים ברכב מקבלים משימה לזהות חפצים מסוימים בדרך, למשל: תחנות דלק, כלי רכב מסוג מסוים: משאיות, רכבים אדומים וכו'.
כמה עברנו? הזמינו את הילדים לנחש מתי מסתיים ק"מ בדרך. הנהג מכריז על תחילת המדידה, וכל אחד צועק "עכשיו" כשלדעתו עבר קטע באורך ק"מ. הנהג בודק במונה הקילומטראז' מי צדק, ומכריז על הזוכה. זהו משחק משעשע, שגם עוזר לחזק את תפיסת המרחק.
משחק הזיכרון. השחקן הראשון מתחיל ואומר משפט כמו: "הבאתי לטיול כובע," הבא אחריו יגיד גם הוא מה הביא אך קודם עליו לחזור על מה שאמר השחקן הקודם, למשל: "הבאתי לטיול כובע ומשקפת,"... וכן הלאה. מחזק את הזיכרון של הילדים, ומגרה את הדמיון.
הפכים. המשחק הידוע הוא שאני אומר מילה ואתה אומר את ההפך. מומלץ להכין מראש רשימה של מילים, משום שרובנו נתקעים אחרי חמש מילים, אף שיש הרבה מאוד מילים עם הפכים בשפה העברית.
הכותבת, ליליאן ללום, היא מנהלת מכללת הורים במנהל החינוך בעיריית ראשל"צ.
