לו אני במקום אהוד ברק, הייתי קם והולך. זאת אם כן עצתי לברק: קום ולך. לא משום שאתה לא בסדר. קום ולך משום שאתה לכוד בתוך חבורת פוליטיקאים מאוסה שה"אגו" שלה מעביר אותה על דעתה. בסתר לבם, כולם יודעים שאתה שר ביטחון מהמעולים ביותר שהיו למדינת ישראל. כולם יודעים שקורצת מחומר של מדינאים ומנהיגים. הם כמובן לא יודו בכך בפה מלא, אך בתוך תוכם הם יודעים שאת "מבצע עופרת יצוקה" (שלדעת כולם היה מוצלח) יש לרשום על שמך ולא על שמו של איש אחר

כלים

מבלי לזלזל חלילה באשכנזי (שלצערי התגלה לאחרונה במלא מערומיו), ברור לכולם ש"הידיים ידי אשכנזי והמוח מוחו של ברק". גם היציאה "החפוזה" מלבנון תירשם כאחד מהישגיך היותר טובים. כולם יכולים לזעוק עד צאת הנשמה: "אהוד ברח". אל תשים לב. בסתר לבם הם יודעים שזה היה מעשה של מנהיגות אמיתית שגאל אותנו מהביצה הטובענית שבלבנון. בימים אלה יש מי שמכנה אותך "אהבל". החכם שכינה אותך כך לא מבין שבכנותך כך, הוא הפך מיניה וביה את כולנו ל"אהבלים". הלא רק "אהבלים" מסוגלים לבחור "אהבל" כרמטכ"ל, כשר ביטחון וכראש ממשלה.

בשבוע שעבר כתבתי שאינני מכיר אותך (למעט מה שכל אחד יודע מהתקשורת) ושאתה אינך יודע כלל על קיומי. למען הסר ספק, אני חוזר על שוב על הדברים. אינני "מקורב" שלך ולבטח איני קרוב משפחה שלך. תתפלא לשמוע שמי שבאמת קרוב משפחה שלי מבין הפוליטיקאים שהיום חוככים ידם בהנאה, הוא יריבך המר ביותר. אני מתכוון לקודמך בתפקיד, שאותו נפנפת בהינף יד.

למרות זאת אני מרשה לעצמי להשיא לך עצה: לטובתך, קום ולך. אם תשאל למה אני בעצם יוצא להגנתך, ומדוע אני מכניס את ראשי לתוך "שדה המוקשים" לא לי, תשובתי פשוטה: אינני יכול לסבול רדיפה מכל סוג שהוא. לא רדיפה של איש חזק ולא רדיפה של איש חלש. לא רדיפה של איש עשיר ולא רדיפה של עני ואביון. לא רדיפה שלך ולא רדיפה של וירג'יניה האומללה. לא רדיפה של "אנשים נחמדים": בוז'י, ברוורמן, כבל, פרץ, אשכנזי, ובימים אלה גם פואד ועופר עיני (שכולם נחמדים ואנשי כבוד), ולא רדיפה שלך שאתה "לא נחמד" ושל רעייתך נילי שאולי גם היא "לא נחמדה".

אז קום ולך. לא זו בלבד שאתה לא "נחמד", אתה גם עושה טעויות. טעויות של טירון. אתה מרגיז את סביבתך. אולי בתוך תוכך אתה אפילו בז להם ואולי חלק מהם באמת ראוי לבוז. אז מה? "פוליטיקאי אמיתי", אסור לו להרגיז את סביבתו. "פוליטיקאי אמיתי" אמור להתבדר אתם, ללקק להם, לדבר אל "האגו" שלהם במקום לדבר לראשיהם. כך עושה "פוליטיקאי אמיתי".

אתה עושה את ההיפך ולא פלא שאתה מוחזק כמרחיק סדרתי של תומכיך. אני למשל, דווקא אוהב שאתה לא "פוליטיקאי אמיתי". אני לא רוצה להשוות חלילה, אבל בן גוריון לא היה "נחמד" ופעם אחר פעם נאלץ לנדוד לשדה בוקר. אני לא משווה מחמת עינא בישא, אני רק רוצה לקבוע ש"נחמדות" אינה תנאי הכרחי ל"מנהיג אמיתי", בשונה מ"פוליטיקאי אמיתי", ששם "נחמדות" היא באמת תנאי הכרחי. לכן אני מציע לך לקום וללכת. תשאיר במחילה מכבודך את הזירה הפוליטית ל"אנשים הנחמדים".

אתה הלא יודע שבמפלגת העבודה כמו במפלגת העבודה: כשרק "הנחמדים" יישארו בזירה אני מבטיחך נאמנה שהם כבר ימצאו את הדרך "לאכול" האחד את השני. הם "אכלו" את רבין בזמנו. הם "אכלו" גם את פרס, ואפילו את "פואד" הם אכלו (רק שהוא נוטה לשכוח זאת). אם את "פואד" הצליחו לעכל, הם בטח לא יתקשו "לבלוע את "בוז'י" המסכן, ואת ברוורמן החולמן, וגם את שלי יחימוביץ' יטרפו (למרות שעליה יהיה מאד חבל כי היא אישה באמת כלבבי). אפילו את אשכנזי הם יבלעו חיים והם יעשו זאת בתיאבון רב אם הוא רק יעיז להיכנס לתוך הביצה המרקיבה הזאת שנקראת מפלגת העבודה. במפלגת העבודה, תיאבון לא היה חסר אף פעם.

אז זהו: אני מציע לך ממקום של כבוד אמיתי לך ולפועלך הרב: עזוב אותם. לך לך. שנינו יודעים שגם כאשר תחליט ללכת מרצונך החופשי, זה לא יעזור לך אצלם והם ימצאו דרך להבאיש ריחך. הם יאמרו שברחת. הם לא צריכים אפילו להתאמץ כי הסלוגן הרי כבר מוכן: "אהוד ברח". כך הם יאמרו. לך, מה אכפת? שיאמרו! הלא רק "אהבל" אמיתי לא יברח מהביצה הטובענית הזאת כל עוד נפשו בו. ואתה הרי לא כזה. כולם יודעים זאת.

אם תחליט לקבל את עצתי, אז דרך צלחה.