האירוע נפתח ביום שלישי בנינגבו, אחת מערי החוף הראשונות בסין שנפתחו לעולם החיצון, המקיימת כיום קשרים כלכליים ומסחריים עם למעלה מ-220 מדינות ואזורים. לצד ההסכמים אימצו המשתתפים את ״הסכמת נינגבו״ (Ningbo Consensus), מסמך המדגיש את תפקידן של ערים כמנועים של סחר פתוח ותועלת הדדית.
הפרויקטים שעליהם נחתמו הסכמים כוללים חילופי משלחות בין ערים תאומות, סחר והשקעות, מדע וחינוך, וכן תרבות ותיירות.
״פתיחת העיר אינה מהלך חד-כיווני של יציאה החוצה, אלא תהליך דו-כיווני של השתלבות בשרשראות תעשייה וחדשנות גלובליות״, אמר ראש עיריית נינגבו, שן מינגצ׳ואן.
בין הדוגמאות שהוצגו באירוע: בשנת 2024 נפגשה משלחת מנינגבו עם רשויות תעלת סואץ במצרים, וחברת דאשון פרו (Dashun Fur) שמקורה בעיר השקיעה 40 מיליון דולר באזור הכלכלי של תעלת סואץ — מהלך שהרחיב את שיתוף הפעולה בין הצדדים מתחום הטקסטיל המסורתי אל ענף הלוגיסטיקה המודרנית. מוצרים כגון אבקת חלב מניו זילנד ותמרים ממרוקו זוכים לפופולריות בקרב תושבי נינגבו, והאיים המלדיביים נמנים עם עשרת יעדי התיירות המובילים שאליהם נוסעים תושבי העיר.
בדיונים שנערכו בנינגבו עלתה שוב ושוב הבחירה בין ״בניית חומות״ לבין ״בניית גשרים״. ראש עיריית אוקלנד, ויין בראון, סיפר כיצד שער בדרום האוקיינוס השקט הפך מרחק פיזי לפתיחות, ואילו ראש העירייה המרוקאית אר-רשידיה, קרימי סעיד, ציין כי החקלאות בנווה המדבר והתמרים משמשים כחוליות מקשרות לשווקים הגלובליים.
לפי נתוני המכס, היקף סחר הסחורות של סין הגיע בשנת 2025 ל-45.47 טריליון יואן (6.51 טריליון דולר), עלייה של 3.8% בהשוואה לשנה הקודמת. הייצוא הסתכם ב-26.99 טריליון יואן (4.06 טריליון דולר) והייבוא ב-18.48 טריליון יואן (2.78 טריליון דולר). הסחר עם שותפותיה ליוזמת החגורה והדרך היווה 51.9% מסך סחר החוץ של המדינה, שנותרה הסוחרת הגדולה בעולם בסחורות והיבואנית השנייה בגודלה.
לצד החוזים המסחריים כללו חילופי התרבות באירוע מסמך על לוח נחושת מאטול לאאמו שבאיים המלדיביים, חרפושית מסואץ וממתקים נורמניים מסנט-אטיין שבצרפת. ״הסכמת נינגבו״ מחייבת את המשתתפים בה לשיתוף פעולה תעשייתי מעמיק יותר, לסחר פתוח ולחילופים בין בני אדם.
