, |

זמן קריאה: 9 דקותשיתוף:

יש ימים שבהם הילדים פשוט לא מוכנים לצאת למסלול, ויש ימים שבהם גשם, חום או עייפות מחסלים כל תוכנית הליכה — ובדיוק בשבילם קיימים הכבישים הנופיים של ישראל. בנסיעה אחת של שעתיים אפשר לעבור מרמה געשית ירוקה אל ים כחול, או ממדבר צחיח אל שדה כלניות, והנוף עושה את כל העבודה דרך החלון. ריכזנו שנים-עשר קטעי כביש שבהם הנסיעה עצמה היא האטרקציה, עם נקודות העצירה, העונה הנכונה והטיפים שהופכים יום כזה למוצלח.

כלים
הירידה המתפתלת אל מכתש רמון, בבוקר שבו עננים גולשים מעל שפת המכתש | צילום: צילום: ZeevStein, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
הירידה המתפתלת אל מכתש רמון, בבוקר שבו עננים גולשים מעל שפת המכתש | צילום: צילום: ZeevStein, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

למה כביש נופי הוא רעיון טוב דווקא עם ילדים

כל הורה מכיר את הרגע הזה: תכננתם מסלול הליכה מדהים, והילד בן השש יושב על אבן אחרי שבע דקות ומכריז שהוא לא זז. בימים כאלה, ובימי גשם, ובימים שבהם פשוט אין כוח — כביש נופי הוא פתרון מושלם. הנוף עובר בחלון, המזגן עובד, אף אחד לא מתלונן על הרגליים, ובכל זאת כולם רואים את הארץ.

אבל יש בזה יותר מפתרון חירום. נסיעה בכביש נופי היא דרך מצוינת להסביר לילדים גיאוגרפיה בלי שיעור: כשעוברים תוך שעה וחצי מהרי הגליל הירוקים אל בקעת הירדן הצחיחה, או כשיורדים אלף מטר מהר הנגב אל הערבה, הילדים מרגישים את השינוי בגוף — באוזניים שנסתמות, באור שמשתנה, בטמפרטורה שקופצת. זה שיעור שאי אפשר ללמד בכיתה.

הכלל שלי לנסיעות כאלה פשוט: לא יותר משעה רצופה בלי עצירה. כל עצירה — אפילו של עשר דקות בתצפית — מאפסת את המונה ומאפשרת להמשיך. במדריך הזה ריכזתי שנים-עשר קטעי כביש שבהם הנסיעה עצמה היא האטרקציה, עם נקודות העצירה שמשתלבות בהן.

כביש דו-נתיבי מתפתל בין גבעות הנגב הבהירות
כביש דו-נתיבי מתפתל בין גבעות הנגב הבהירות (צילום: Grand Parc Bordeaux, ויקישיתוף, CC BY-SA 2.0)

צפון: בין רמות בזלת לעמק ירוק

1. כביש 98 — ציר הרוחב של הגולן

זה כנראה הכביש היפה ביותר בישראל שלא מדברים עליו מספיק. הוא מטפס מחמת גדר בדרום לאורך כל רמת הגולן עד מג'דל שמס בצפון, וכל עשרה קילומטרים הנוף מתחלף: שדות חיטה, מכתשי געש כבויים, עדרי בקר, מטעי תפוחים ודובדבנים. בחורף ובאביב הכול ירוק עד כאב, בקיץ זהוב.

איפה עוצרים: מצפה אופיר מעל עמק הירדן, הר בנטל עם עמוד השלטים והבונקרים (חניה נוחה, שירותים ובית קפה), ומצפור על גדות הכנרת בדרך חזרה. אם אתם בונים יום שלם באזור, המדריך לרמת הגולן עם ילדים ישלים לכם את התמונה.

עמוד השלטים המפורסם בהר בנטל, שמצביע על יעדים רחוקים
עמוד השלטים המפורסם בהר בנטל, שמצביע על יעדים רחוקים (צילום: ישראל זלר, ויקישיתוף, CC BY 2.5)

2. כביש 989 ו-99 — דרך החרמון

העלייה מקריית שמונה לנמרוד ולנוף החרמון היא אחד הקטעים הדרמטיים בארץ: הכביש מטפס בין מצוקים, חולף ליד מבצר נמרוד המתנשא, ונפתח לנוף של עמק החולה כולו מלמעלה. בחורף, אחרי סופה, הפסגה הלבנה נראית מכל פנייה והילדים לא מפסיקים להצביע.

איפה עוצרים: תצפית מבצר נמרוד, שמורת בניאס (מסלול קצר ונגיש יחסית), ובשיא העונה — אתר החרמון עצמו. שימו לב שבימי שלג הכביש עשוי להיסגר בפתאומיות; בדקו לפני היציאה. על עונת השלג והנחלים השוצפים כתבתי בהרחבה במדריך לטיולי חורף עם ילדים.

עץ בודד בנוף מושלג בצפון הרמה
עץ בודד בנוף מושלג בצפון הרמה (צילום: Someone35, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)
הר מושלג במבט מהגולן ביום חורף בהיר
הר מושלג במבט מהגולן ביום חורף בהיר (צילום: Onn Lahav, ויקישיתוף, Attribution)

3. כביש 899 — הציר הגלילי לאורך הגבול

מהחוף ליד ראש הנקרה ועד מטולה, 899 הוא כביש של כפרים, יערות וגבעות ירוקות. הוא איטי — הרבה פניות חדות, הרבה כניסות ליישובים — ובדיוק בגלל זה הוא נעים. בחודשים פברואר-מרץ, כששקדיות פורחות לאורכו, זה אחד המסלולים היפים בישראל.

איפה עוצרים: מצפה ראש הנקרה, יער ביריה, ובריכת החורף בעין אל אסד. בתקופת הפריחה שווה לשלב עם ההמלצות במדריך לטיולי פריחה עם ילדים.

גבעות ירוקות וים כנרת שנראה במרחק
גבעות ירוקות וים כנרת שנראה במרחק (צילום: Adam Jones, ויקישיתוף, CC BY-SA 2.0)

4. כביש 90 בקטע הצפוני — לאורך עמק החולה

רוב הנוסעים חוצים את הקטע הזה במהירות בדרך צפונה, וחבל. בין ראש פינה לקריית שמונה הכביש עובר בלב עמק חקלאי מוקף הרים משני הצדדים, ובעונת הנדידה — אוקטובר-נובמבר ושוב פברואר-מרץ — השמיים מעליו מלאים.

איפה עוצרים: אגמון החולה (אטרקציה בפני עצמה, עם עגלות וכרכרות), שמורת החולה, ותל חצור. אם יצא לכם לנסוע בעונת העגורים — עצרו. הרעש שהם עושים הוא חוויה.

עגורים ממריאים מעל מי אגמון החולה באור של שקיעה
עגורים ממריאים מעל מי אגמון החולה באור של שקיעה (צילום: ארז אשכנזי, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

מרכז: ים, הר וכרמל

5. כביש 672 ו-721 — חוצה כרמל

העלייה מחיפה או מעתלית אל רכס הכרמל היא אחת הנסיעות הנעימות בארץ: יער אורנים צפוף, פניות מתמשכות, ובכל פתח בעצים — הים הכחול מלמטה. זו נסיעה של 40 דקות שמרגישה כמו טיול שלם.

איפה עוצרים: מצפור יערות הכרמל, חורשת האלונים בחי-בר, ודליית אל-כרמל לארוחה. להרחבה: הכרמל וחיפה עם ילדים.

מדרונות ירוקים בכרמל, עם הים והעיר שנפרשים מתחת
מדרונות ירוקים בכרמל, עם הים והעיר שנפרשים מתחת (צילום: Chenspec, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0)

6. כביש 4 ו-2 בקטע החוף — מזכרון לקיסריה

זה לא כביש הררי ואין בו פניות מרשימות, אבל בשעת שקיעה, כשהשמש יורדת לים משמאל והחולות של חוף הכרמל נצבעים כתום, הוא יפה בדרכו. טוב במיוחד למשפחות עם פעוטות, כי הוא קצר ומלא אפשרויות עצירה.

איפה עוצרים: חוף דור-הבונים, קיסריה, ורמת הנדיב עם הגנים. המדריך לזכרון יעקב וחוף הכרמל מכסה את האזור לעומק.

7. כביש 386 ו-375 — הדרך הנופית בהרי ירושלים

מעטים יודעים שאפשר להגיע לירושלים בלי כביש 1 בכלל. הציר שעובר דרך עמינדב, נס הרים ובר גיורא הוא כביש הררי צר, מוצל ויפהפה, שחולף בין טרסות עתיקות, מעיינות ויערות. בכל כמה קילומטרים מופיעה מרפסת תצפית אל עמק האלה.

איפה עוצרים: מעיין שורש, יער הקדושים, ומצפור נס הרים. נוסעים עם ילדים קטנים? קחו שקיות — הפניות תכופות. עוד רעיונות אפשר למצוא במדריך להרי ירושלים עם ילדים.

8. כביש 232 — ציר הדרום הפורח

הכביש שמחבר את ישובי הנגב המערבי עובר בשדות פתוחים, חורשות שיטים ובתרונות לס. בשיא החורף, כשהכלניות פורחות, הוא נהיה אחד הכבישים העמוסים בארץ — ובצדק.

איפה עוצרים: פארק אשכול, יער שקדה, והגשר התלוי על הבשור. לרשימה מלאה: הנגב המערבי עם ילדים.

שדה כלניות אדומות בדרום בשיא הפריחה
שדה כלניות אדומות בדרום בשיא הפריחה (צילום: Zachi Evenor, ויקישיתוף, CC BY 2.0)

איזה כביש מתאים לאיזו עונה

אותו כביש בדיוק יכול להיות חוויה מושלמת בפברואר ועינוי באוגוסט. זו החלוקה שאני עובדת לפיה:

  • חורף (דצמבר-פברואר): הזמן של הדרום. כביש 12, כביש 40 וכביש 90 הדרומי נעימים בדיוק בחודשים האלה, והמדבר אחרי גשם מוריק בצבע שקשה להאמין שהוא אמיתי. במקביל, זו גם עונת השלג בחרמון ועונת הכלניות ב-232. השמש שוקעת מוקדם, אז צאו ב-7:30 בבוקר.
  • אביב (מרץ-מאי): העונה המושלמת כמעט לכל כביש ברשימה. הגולן ירוק, הגליל פורח, מכתש רמון עדיין נוח, והימים ארוכים מספיק כדי לשלב שתי תצפיות ומסלול קצר באותו יום.
  • קיץ (יוני-ספטמבר): צפון בלבד. כבישי הגולן, הגליל והכרמל נעימים גם בקיץ, במיוחד בשעות הבוקר. את הדרום דלגו — טמפרטורות של 42-46 מעלות הופכות תקלה קטנה למצב מסוכן.
  • סתיו (אוקטובר-נובמבר): עונת הנדידה. כביש 90 הצפוני לאורך עמק החולה הוא הכוכב, ובמקביל אפשר לחזור לדרום כשהחום שוכך. המדריך לטיולי סתיו עם ילדים מרחיב על החודשים האלה.

הרכב, הילדים והדרך: מה שכדאי להכין מראש

נסיעה נופית היא עדיין נסיעה ארוכה, וכמה הכנות קטנות עושות את ההבדל בין יום מהנה ליום ארוך מדי.

מושבים וחלונות. אם אפשר, הושיבו את הילד שנוטה לבחילה במושב האמצעי האחורי, שממנו רואים את הכביש קדימה — זה מקטין את תחושת הסחרחורת. פתחו חלון קצת בכל עלייה הררית, גם כשהמזגן עובד.

אוכל בדרך. בקטעים הנופיים כמעט אין מסעדות, ולכן קירור קטן עם כריכים, פירות ומים קרים הוא לא מותרות. בכבישי הדרום במיוחד — התחנה הבאה עשויה להיות במרחק 60 קילומטר.

לוח זמנים גמיש. התצפית הכי יפה ברשימה הזו היא בדרך כלל זו שלא תכננתם. אם ראיתם מפרץ נוף ויש מפרצון חניה — עצרו. שמונה דקות לא יהרסו את המסלול, והתמונה הזו תהיה זו שתזכרו.

מה עושים כשמשעמם. הורידו מראש פודקאסט או ספר מוקלט לילדים. בקטעים ללא קליטה — וזה קורה הרבה בדרום — אין רשת, ויוטיוב פשוט לא ייפתח.

דרום: המדבר הוא הכוכב

9. כביש 40 — הירידה אל מכתש רמון

אם יש כביש אחד שחייבים לנסוע בו, זה הקטע שיוצא ממצפה רמון ויורד במעלה עצמאות אל רצפת המכתש. הכביש נצמד למדרון בסדרת פניות חדות, והמכתש כולו נפרש מתחת. בבקרים מסוימים בחורף עננים ממש גולשים מעל שפת המכתש פנימה — מראה שקשה להאמין שהוא בישראל.

איפה עוצרים: מרכז המבקרים במצפה רמון (תצפית חינם מהמרפסת), המנסרה בתחתית, ובור הפלדה. ההמלצה שלי: לרדת בבוקר מוקדם ולעלות בשעת שקיעה. המדריך למכתש רמון והנגב עם ילדים מפרט את כל האתרים סביב.

צוק סלע בשפת מכתש רמון, עם מרחבי המכתש המיטשטשים באובך מאחור
צוק סלע בשפת מכתש רמון, עם מרחבי המכתש המיטשטשים באובך מאחור (צילום: Someone35, ויקישיתוף, CC BY-SA 3.0)

10. כביש 12 — ציר הגבול לאילת

זהו הכביש ההררי ביותר בישראל: מנאות סמדר דרומה עד אילת, הוא מטפס ויורד בין הרי אילת האדומים, עם פניות שיכולות להפוך את הבטן ועם נוף שאין דומה לו. בסוף היום, כשהסלעים נצבעים אדום וורוד, זה פשוט מדהים.

איפה עוצרים: מצפה עמרם, הר יהורם, ותצפית אילת מעל העיר. חשוב: אין תחנות דלק לאורך הקטע, ואין קליטה סלולרית ברציפות. צאו עם מיכל מלא.

פנייה חדה בכביש מדברי בדרום הנגב, לאורך אזור הגבול
פנייה חדה בכביש מדברי בדרום הנגב, לאורך אזור הגבול (צילום: עומר מרקובסקי, ויקישיתוף, CC BY 2.5)

11. כביש 90 הדרומי — לאורך ים המלח והערבה

הקטע מעין גדי דרומה הוא שיעור בגיאולוגיה: המים הכחולים מצד אחד, מצוקי מדבר יהודה מהצד השני, ובהמשך — בולענים, מפעלי אשלג ושדרות דקלים של הערבה. זה גם הכביש הנמוך בעולם.

איפה עוצרים: תצפית מצדה, עין בוקק, אזור חצבה בערבה, ומצפה שלום. בקיץ אל תנסו — הטמפרטורות כאן עוברות 45 מעלות. על האזור כולו: ים המלח עם ילדים ואילת והערבה עם ילדים.

מבט מנקודת תצפית על מי ים המלח ועל מדרונות המדבר שיורדים אליהם
מבט מנקודת תצפית על מי ים המלח ועל מדרונות המדבר שיורדים אליהם (צילום: רוני כהנא, ויקישיתוף, CC BY 2.5)
כביש הערבה עובר בין שדרות דקלים ליד חצבה
כביש הערבה עובר בין שדרות דקלים ליד חצבה (צילום: Chaver83, ויקישיתוף, נחלת הכלל)

12. כביש 227 — מעלה עקרבים

הכביש ההיסטורי שיורד מהר הנגב אל הערבה בסדרת סרפנטינות מפורסמות. הוא צר, איטי ולא מיועד לנהגים חדשים, אבל מי שעובר בו לא שוכח. היום הוא משמש בעיקר לטיולים, ולכן התנועה בו דלילה.

איפה עוצרים: תצפית ראש המעלה, ומצפה ממשית בדרך. שימו לב: הקטע לא מתאים לקרוואנים ולרכבים ארוכים.

איך מתכננים יום נסיעה שעובד

  • שעה רצופה מקסימום. תכננו עצירה כל 50-60 דקות, גם אם היא קצרה. זה ההבדל בין יום מוצלח לבין מריבה.
  • תדלקו מראש. בכביש 12, בכביש 227 ובקטעי הגולן המזרחיים אין תחנות. מלאו לפני שיוצאים.
  • מים לכל הנוסעים. שלושה ליטר לאדם ביום קיצי בדרום, גם אם כל הזמן באוטו. תקלה אחת והאוויר נגמר מהר.
  • בדקו סגירות. בחורף כבישי החרמון והגולן נסגרים בשלג, ובדרום נסגרים כבישים בגלל שיטפונות. אתר רשות הטבע והגנים ומוקד 100 מעדכנים.
  • שימו את התצפית הגדולה בחזרה. כשמתכננים מסלול מעגלי, כדאי שהנוף המרשים יהיה בדרך חזרה — ככה הילדים עדיין ערניים לקראתו.
  • מפה, לא רק וייז. בחלק מהקטעים אין קליטה. הורידו את המפה לשימוש לא מקוון לפני היציאה.
  • משחק לדרך. "מי מזהה את השלט הראשון", ספירת גמלים, או חיפוש בעלי חיים — כל דבר שהופך את החלון למסך.

לסיכום

הכבישים הנופיים של ישראל הם אחד הדברים הכי פחות מנוצלים בטיול המשפחתי. הם לא דורשים כושר, לא דורשים ציוד, ומתאימים כמעט לכל גיל — מפעוט במושב בטיחות ועד סבתא שלא מתלהבת ממסלולי הליכה. ובסוף, בנסיעה אחת של שעתיים אפשר לעבור מרמה געשית ירוקה אל ים שמימי, או ממדבר צחיח אל שדה כלניות.

רוצים עוד רעיונות לימים שבהם ההליכה לא מסתדרת? נסו את המדריך למצפורים ותצפיות נוף עם ילדים, או את 12 הגנים הלאומיים ושמורות הטבע עם ילדים — שניהם משתלבים מצוין עם יום של נסיעה נופית.

The Butterfly Button