ריכזתי כאן את המדריך המשפחתי המלא - מה עושים עם ילדים בכל גיל, כמה זה עולה, מתי הכי כדאי לבוא, ואיך בונים ארבעה ימים שהילדים יזכרו הרבה אחרי שהשיזוף ירד.
טור המלונות לאורך חוף הצפון באילת, על שפת מפרץ אילת (צילום: Yonatan Dodin, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0)
מתי כדאי לנסוע לאילת עם ילדים
נתחיל מהאמת הלא נעימה: יולי ואוגוסט באילת הם קשים. טמפרטורות של 40-43 מעלות בצל אינן חוויה שילדים קטנים אוהבים, ובשעות 11:00-16:00 פשוט אי אפשר לטייל בחוץ. מי שכן בא בקיץ צריך לבנות יום שמתחיל ב-6:30 בבוקר, נכנס פנימה בצהריים ויוצא שוב אחרי חמש.
העונות המושלמות הן מרץ-מאי ואוקטובר-דצמבר. הים עדיין חמים מספיק לשנורקלינג (26-24 מעלות), האוויר נעים, והטיולים בהרים אפשריים לאורך כל היום. חנוכה ופסח מבוקשים מאוד ומחירי המלונות מזנקים - כדאי להזמין חודשיים-שלושה מראש.
ינואר-פברואר קרירים בערב (עד 10 מעלות בלילה) אבל היום נעים לחלוטין, וזו העונה הזולה ביותר. בונוס: זו גם עונת נדידת הציפורים, ואילת היא אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם לנדידה.
הים: לא רק לשכשך
המפרץ של אילת הוא הקצה הצפוני של ים סוף, ויש בו שונית אלמוגים אמיתית - הצפונית בעולם. זו לא סיסמה שיווקית: מדובר במערכת אקולוגית ייחודית שמדענים מכל העולם מגיעים לחקור, כי האלמוגים כאן עמידים לחום בצורה חריגה.
שמורת חוף האלמוג היא המקום מספר אחת לשנורקלינג משפחתי בישראל. יש שם שני גשרים שמובילים ישירות מעל השונית, כך שאפשר להיכנס למים בעומק בטוח בלי לדרוך על אלמוגים. משכירים במקום מסכה, שנורקל וסנפירים, ואפילו ילד בן שש עם חגורת ציפה יראה תוך שתי דקות דגי נסיכה, דגי תוכי וקיפודי ים.
שמורת חוף האלמוג באילת - השונית הצפונית בעולם, עם גשרי כניסה מעל השונית (צילום: Mboesch, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
שונית האלמוגים במפרץ אילת - מערכת אקולוגית ייחודית בקצה הצפוני של ים סוף (צילום: Daviddarom, ויקישיתוף, נחלת הכלל)
טיפים מהשטח: מגיעים מוקדם (השמורה נפתחת ב-9:00 והחניה מתמלאת), לוקחים חולצת שנורקל ארוכה לילדים כדי למנוע כוויות שמש בגב, ומזכירים לילדים את הכלל הזהב - מסתכלים ולא נוגעים. אלמוג שנשבר לוקח עשרות שנים לגדול מחדש.
המצפה התת ימי הוא הקלאסיקה שאף פעם לא מאכזבת, ובעיקר עם ילדים קטנים שעדיין לא נכנסים למים. יורדים במגדל תצפית לעומק של שישה מטרים מתחת לפני הים ורואים את השונית מבפנים, בלי להירטב. באתר יש גם בריכות כרישים, מכלי צבי ים, ומופע האכלה שמושך את כולם.
המצפה התת ימי באילת - תצפית על השונית מעומק של שישה מטרים מתחת לפני הים (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.5)
דולפין ריף הוא סיפור אחר לגמרי: להקת דולפינים אפורים שחיה במפרץ פתוח, ללא כלובים וללא מופעים. אפשר פשוט לשבת על המזחים ולצפות בהם, וילדים מגיל שמונה יכולים לצלול איתם בליווי מדריך. גם מי שלא נכנס למים - השהייה על הרציפים העץ מעל המים היא חוויה מרגיעה במיוחד.
דולפין ריף באילת - מפרץ פתוח שבו חיה להקת דולפינים בסביבתם הטבעית (צילום: Mohammad Shad Siddiqui, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
ולמי שרוצה פשוט חוף: חוף הדקל וחוף מגן הם החופים המשפחתיים הנוחים ביותר - רדודים, עם מציל, מקלחות וצל. חוף אלמוג ודקל גם נגישים לכיסאות גלגלים ולעגלות.
סרטון קצר שנותן תחושה טובה של איך נראית חופשה משפחתית באילת:
פארק תמנע: המקום שבו ילדים מפסיקים להתלונן
אם יש אתר אחד שהייתי מכריחה כל משפחה שמגיעה לאילת לבקר בו, זה פארק תמנע - כ-25 דקות נסיעה צפונה מהעיר. זה עמק ענק (כ-60 קמ"ר) של הרי חול-אבן אדומים, מכרות נחושת עתיקים ותצורות סלע שנראות כאילו מישהו פיסל אותן.
הכוכבים הם עמודי שלמה - עמודי אבן חול אדירים בגובה עשרות מטרים, ולידם מקדש מצרי לאלה חתחור מהמאה ה-13 לפני הספירה. מדובר באחד מאתרי כריית הנחושת העתיקים בעולם: המצרים כרו כאן נחושת לפני יותר מ-3,000 שנה, והשבילים במכרות עדיין פתוחים לביקור.
עמודי שלמה בפארק תמנע - עמודי אבן חול שנוצרו מסדיקה טבעית לאורך אלפי שנים (צילום: Mboesch, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 4.0)
הפטרייה היא תצורת הסלע המצולמת ביותר בפארק - גוש אבן חול אדום שהרוח שחקה לצורת פטרייה מושלמת. סביבה יש מחנה התכה עתיק וכבשנים משוחזרים, וזה מקום מצוין להסביר לילדים איך בכלל מפיקים מתכת מאבן.
"הפטרייה" בפארק תמנע - תצורת אבן חול שעוצבה על ידי בליית רוח ומים (צילום: Israel photo gallery, ויקישיתוף, רישיון CC BY-SA 2.0)
ובקצה הפארק - אגם מלאכותי עם השכרת פדל-בוטים, מתחם "חול צבעוני" שבו הילדים ממלאים בקבוקון בשכבות חול בגוונים טבעיים, ומתחם אוהל המשכן המשוחזר בגודל מלא. יש גם מסלול אופניים מסומן, ובחורף מתקיימים אירועי לילה עם תאורה על הצוקים.
האגם המלאכותי בפארק תמנע, מוקד הפעילות המשפחתית בפארק (צילום: Chmee2, ויקישיתוף, רישיון CC BY 3.0)
תכנון נכון: מגיעים בפתיחה (8:00), מתחילים במסלול הרכב הפנימי, עוצרים בעמודי שלמה ובפטרייה, ומסיימים באגם. בקיץ - יוצאים לא יאוחר מ-12:00. מים: לפחות שני ליטר לאדם, גם בחורף.
חי-בר יטבתה: ספארי ישראלי בלב הערבה
כ-40 דקות צפונה מאילת, ליד קיבוץ יטבתה, פרושה שמורת חי-בר על שטח של 12 אלף דונם. הרעיון מאחוריה מרתק: לשקם בישראל את חיות הבר שהוזכרו בתנ"ך ונכחדו מהאזור. מסתובבים שם ברכב פרטי לאורך מסלול מסומן, ורואים עדרים של ראמים לבנים, יעלים, פראים אסייתיים, יענים וצבאים.
ראם לבן (אדקס) בשמורת חי-בר יטבתה - מין שנכחד מהבר ומשוקם בשמורה (צילום: Zachi Evenor, ויקישיתוף, רישיון CC BY 2.0)
בנוסף לשטח הפתוח יש "מרכז הטורפים" עם זאבים, צבועים, קרקלים ונחשים, ו"בית החשכה" - מתחם שבו רואים חיות ליליות במחזור מואר הפוך. עם ילדים קטנים זה שילוב מנצח, כי כל הביקור נעשה מהרכב או במרחקי הליכה קצרים ומוצלים.
אחרי הביקור, עצירה חובה בחנות המחלבה של יטבתה לשוקו קר - טקס ישראלי מובהק שכל ילד מבין מיד.
הרי אילת והקניון האדום: הרפתקה קלה לילדים גדולים
המדבר סביב אילת הוא לא מדבר של דיונות אלא הרים גרניטיים בגוונים של אדום, שחור וסגול. הקניון האדום, כ-20 דקות מהעיר בכביש 12, הוא נקיק צר באורך של כ-150 מטרים עם קירות חול-אבן אדומים בוהקים, סולמות ומאחזי יד.
הקניון האדום בהרי אילת - נקיק צר בסלע חול אדום, מסלול קצר ומרשים למשפחות (צילום: Ratoncito Perez, ויקישיתוף, רישיון CC0)
המסלול הקצר (מעגלי, כשעה וחצי) מתאים לילדים מגיל שבע-שמונה שאוהבים לטפס, אבל שימו לב: יש מספר מקטעים עם סולמות מתכת שדורשים ביטחון בגובה. אין להיכנס לקניון בימי גשם או כשיש התרעת שיטפונות - זה נקיק צר שמתמלא במהירות.
אלטרנטיבות קלות יותר: תצפית הר יואש בכביש 12, נחל שלמה עם מסלול נגיש, ותצפית הכוכבים בחניון עמרם - ללא זיהום אור, ובלילה נקי רואים משם את שביל החלב בעין בלתי מזוינת.
עוד רעיונות לימים ולערבים
פארק הציפורים בכניסה הצפונית לעיר הוא אחד ממוקדי הצפרות החשובים בעולם. בעונות הנדידה (מרץ-מאי, ספטמבר-נובמבר) עוברות מעליו מיליוני ציפורים, ויש בו מסתורים, בריכות ומרכז מבקרים.
הטיילת והמרינה - טיילת אילת בערב היא בילוי בפני עצמו: אמני רחוב, קרוסלה, מזרקות, ומסעדות. שייט בסירת זכוכית מהמרינה (כשעה) הוא פתרון נהדר לילדים שלא נכנסים למים.
אילת והמרינה בשעות הערב - הטיילת היא מוקד בילוי משפחתי מרכזי (צילום: Yonatan Dodin, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0)
ימי גשם או חום קיצוני: קניון האייס מול, מוזיאון אילת, פארק המים, ומתחמי חדרי בריחה. בקניונים באילת אין מע"מ, מה שהופך קניית ציוד ים או מזכרות למשתלמת יותר.
מבט אווירי על שמורת האלמוגים ומפרץ אילת (צילום: Yonatan Dodin, ויקישיתוף, רישיון CC BY 4.0)
מסלול מומלץ לארבעה ימים
יום 1: הגעה, מנוחה, שמורת חוף האלמוג בשעות אחר הצהריים, ערב בטיילת.
יום 2: פארק תמנע מהבוקר עד הצהריים, חזרה למלון לבריכה, ערב חופשי.
יום 3: חי-בר יטבתה + מחלבת יטבתה בבוקר, המצפה התת ימי או דולפין ריף אחר הצהריים.
יום 4: הקניון האדום או תצפית הר יואש בבוקר המוקדם, קניות בקניון ללא מע"מ, ונסיעה חזרה.
מי שיש לו יום חמישי - שווה להוסיף יום שלם של שנורקלינג וחוף, או טיול ג'יפים בהרי אילת עם מדריך.
טיפים פרקטיים למשפחות
חום ומים: הכלל הפשוט הוא ליטר וחצי עד שניים לילד ליום, ובקיץ יותר. כובע רחב שוליים, קרם הגנה עמיד למים (רצוי ידידותי לשוניות) וחולצת שחייה ארוכה חוסכים הרבה סבל.
תקציב: כניסה לשמורת חוף האלמוג ולפארק תמנע נכללת חלקית במנוי "מטמון" של רשות הטבע והגנים - אם אתם מטיילים הרבה בארץ, המנוי מחזיר את עצמו תוך שני טיולים. כרטיסים משולבים למצפה התת ימי + דולפין ריף נמכרים לעיתים בהנחה בקופות המלונות.
נסיעה: מהמרכז זו נסיעה של כארבע שעות בכביש 90 או 6. עם ילדים קטנים כדאי לצאת מוקדם מאוד בבוקר או, לחלופין, לטוס - טיסה פנימית לוקחת 45 דקות ולעיתים עולה פחות מהדלק והבלאי.
לינה: אזור חוף הצפון נוח למי שרוצה הכול במרחק הליכה; אזור חוף אלמוג ומרינה שקט יותר וקרוב לשמורה. דירות נופש בשכונת שחמון משתלמות למשפחות גדולות.
איפה אוכלים עם ילדים
אילת היא עיר של תיירות פנים, ולכן היצע האוכל בה רחב אבל לא תמיד זול. שלושה כללי אצבע שעובדים: ראשית, מסעדות הדגים באזור המרינה ובנמל התעופה הישן מגישות מנות גדולות שמספיקות לשיתוף בין שני ילדים. שנית, מתחם המסעדות בקניון מול הים כולל פינות ישיבה מקורות ומזגן, וזו הצלה בשעות החום. ושלישית, למי שגר בדירת נופש - הסופרמרקטים באילת מוכרים ללא מע"מ, כך שקנייה גדולה ליומיים חוסכת סכומים לא מבוטלים.
אם אתם נוסעים לתמנע או ליטבתה, שווה להצטייד בסנדוויצ'ים מראש: בפארק יש קפיטריה אחת בלבד, ובשעות העומס התור בה ארוך. פיקניק בצל של אחד ממתחמי הישיבה, מול הצוקים האדומים, הוא בכל מקרה חוויה טובה יותר.
קצת רקע שכדאי לספר לילדים
אילת שאנחנו מכירים היא עיר צעירה מאוד - היא הוקמה רק ב-1951, כשקבוצת חיילים משוחררים הגיעה לאזור שנקרא אז "אום רשרש" והניפה דגל מאולתר שצויר בדיו. הנמל, שדה התעופה ובתי המלון הראשונים הגיעו רק בשנות השישים. לעומת זאת, ההיסטוריה של האזור עתיקה בהרבה: מכרות הנחושת בתמנע פעלו כבר במאה ה-14 לפני הספירה, והנתיב שעובר בערבה שימש שיירות מסחר בין אפריקה לאסיה במשך אלפי שנים.
הידיעה הזו הופכת את הביקור בתמנע או בחי-בר למשהו אחר לגמרי בעיני ילד: זה כבר לא "עוד טיול בחום", אלא הליכה בתוך אתר שבו אנשים עבדו, חיו והתפללו הרבה לפני שהמילה "ישראל" קיבלה את המשמעות הנוכחית שלה.
לסיכום
אילת היא הרבה יותר מבריכת מלון עם רקע של הרים. זו הפינה היחידה בישראל שבה אפשר לצלול על שונית אלמוגים בבוקר, ללכת בין מכרות נחושת בני 3,000 שנה בצהריים, ולראות ראמים לבנים בשקיעה - הכול ברדיוס של 40 דקות נסיעה. עם קצת תכנון ויציאה מוקדמת בבוקר, זו אחת החופשות המשפחתיות המשתלמות ביותר שיש בארץ.
ואם אתם אוספים מדריכים משפחתיים לחופשה הבאה - כדאי להציץ גם במכתש רמון והנגב עם ילדים, ברמת הגולן עם ילדים, בירושלים עם ילדים ובעמק המעיינות והגלבוע עם ילדים. הדרום, כמו שאומרים בקמפיין "ארץ נגב", שווה גילוי מחדש.
