הטעות שעשיתי בפעם הראשונה
לקחתי ילד בן חמש למוזיאון אמנות גדול בשעה אחת בצהריים, בלי לאכול קודם, והחלטתי שאנחנו "עושים את כל הקומה". אחרי עשרים דקות הוא שכב על הרצפה המצוחצחת ליד פסל שווה מיליונים והודיע שהוא גוסס. חזרנו הביתה עם תחושה שאמנות וילדים הם שני עולמות שלא נפגשים.
לקח לי כמה שנים להבין שהבעיה לא הייתה בו. אמנות עם ילדים עובדת מצוין – רק לא בפורמט שאנחנו, המבוגרים, מדמיינים. היא עובדת כשהיא בחוץ ואפשר לרוץ סביבה. היא עובדת כשמותר לגעת. היא עובדת כשהיא צבעונית, ענקית או מוזרה מספיק כדי לעורר שאלה. והיא עובדת כשהיא נמשכת ארבעים דקות ולא שלוש שעות.
המדריך הזה בנוי בדיוק לפי זה: מתחילים בגני פסלים פתוחים, ממשיכים לקירות גרפיטי ברחוב, ורק אחר כך נכנסים פנימה – ודווקא למוזיאונים שבנו לעצמם אגפים שלמים בשביל הגיל הזה.
גני פסלים: אמנות בחוץ, בלי קופה ובלי לחש "אל תיגע"
זו נקודת הפתיחה הכי טובה, והיא גם ברובה בחינם. בגן פסלים אין קירות, אין שקט מאולץ ואין שומר שעוקב אחריכם. הילדים מסתובבים בין עבודות בגודל של בית, שואלים "מה זה אמור להיות?" – וזו בדיוק השאלה הנכונה.
גן האמנות ע"ש בילי רוז, מוזיאון ישראל, ירושלים
לדעתי גן הפסלים היפה בישראל, ואחד היפים בעולם. האדריכל היפני איסאמו נוגוצ'י תכנן אותו כסדרת טרסות אבן שיורדות במדרון, עם עצי זית ואבן ירושלמית, וביניהן פזורות עבודות של פיקאסו, רודן, קלדר, הנרי מור וקלאס אולדנבורג. לילדים זה בעיקר מגרש משחקים ענק של צורות מוזרות: אריה ברונזה שנראה כאילו הורכב ממשולשים, ערימת קוביות מתכת, ופסל של ענק ששוכב על הגב.
הגן כלול בכרטיס הכניסה למוזיאון ישראל, ולכן כדאי לשלב: שעה בגן, הפסקת אוכל, ואז כניסה לאגף הנוער של המוזיאון – אחד הטובים בעולם, עם סדנאות יצירה ותערוכות שנבנות במיוחד לילדים. באותו מתחם נמצא גם היכל הספר עם הכיפה הלבנה המפורסמת, ודגם ירושלים בתקופת הבית השני, שמרתק ילדים יותר ממה שנדמה.
אם אתם ממילא בעיר, שווה לשלב עם המסלולים שבמדריך ירושלים עם ילדים.
גן הפסלים בפארק הלאומי רמת גן
הפתעה אמיתית, ובחינם. בתוך הפארק הלאומי של רמת גן, על הדשא שליד האגם, פזורים עשרות פסלי פלדה גדולים – חלקם מחוררים בצורות של בני אדם וחיות, כך שהנוף נראה דרכם. השילוב מושלם למשפחות: הילדים רצים בין הפסלים, אחר כך סירות פדלים באגם, פיקניק על הדשא, ומגרש משחקים בקרבת מקום. אין שעות סגירה נוקשות ואין כרטיסים.
גן הפסלים של תומרקין בחיפה
בגן הזכרון שבמרכז הכרמל, לא רחוק מהגנים הבהאיים, ניצבת קבוצת עבודות של הפסל יגאל תומרקין. פסלי מתכת וברזל גדולים, חלקם מופשטים לגמרי, עם תצפית אל המפרץ מאחור. ביקור קצר, חינמי, ומשתלב מצוין במסלול חיפאי – יש לנו מדריך מלא לכרמל ולחיפה עם ילדים.
כיכר הבימה ושדרות רוטשילד, תל אביב
בכיכר הבימה עומד פסל העיגולים החלודים הענק של מנשה קדישמן – ארבעה עיגולי פלדה שנראים כאילו הם עומדים ליפול. הילדים תמיד שואלים אותה שאלה ("למה זה לא נופל?"), וזו פתיחה מצוינת לשיחה על איזון ומשקל. משם אפשר להמשיך במורד שדרות רוטשילד, שבהן מפוזרות עבודות נוספות, ולסיים בכיכר דיזנגוף מול מזרקת האש והמים של יעקב אגם – שחוזרת לפעול בכל שעה עגולה וצובעת את כל הכיכר.
אמנות רחוב: הגלריה שפתוחה 24 שעות ולא עולה כלום
אם יש פורמט אחד שעובד עם ילדים בכל גיל, זה גרפיטי. הוא גדול, צבעוני, לפעמים מצחיק, לפעמים מרגיז – ותמיד אפשר לדבר עליו. ההליכה עצמה הופכת למשחק חיפוש: מי מוצא קודם דמות, מי מזהה חתימה שחוזרת על עצמה על כמה קירות, ומה ההבדל בין ציור קיר מוזמן לבין תיוג מהיר באישון לילה.
פלורנטין, תל אביב
בירת אמנות הרחוב של ישראל. הרחובות ויטאל, פרנקל, אברבנאל והסמטאות שביניהם מצופים כמעט לחלוטין – ציורי קיר שלמים, סטנסילים, פסיפסים קטנים מודבקים על עמודי חשמל וחצרות פנימיות שהפכו ליצירה אחת גדולה. הכי טוב לבוא בשבת בבוקר, כשהמוסכים סגורים והתריסים מגולגלים למטה: אז נחשפים קירות שלמים שבימי חול מוסתרים.
טיפ: הקירות בפלורנטין מתחלפים כל הזמן, אז גם אם הייתם לפני שנה – זה לא אותו מסלול. אפשר לשלב עם מדריך תל אביב-יפו עם ילדים, ולסיים בשוק הפשפשים ביפו.
תריסי שוק מחנה יהודה, ירושלים
הפרויקט הזה הוא גאונות קטנה: האמן סולומון סוזה צייר דיוקנאות ענק על מאות תריסים של דוכני השוק. ביום אף אחד לא רואה אותם, כי התריסים פתוחים; אחרי הסגירה – ובעיקר בשבת – השוק הופך למסדרון גלריה שלם של פרצופים. זו אחת הפעילויות הכי מגניבות שאפשר לעשות עם ילדים בירושלים בשבת, והיא לגמרי בחינם. על השוק עצמו בשעות הפעילות כתבנו במדריך השווקים עם ילדים.
ואדי ניסנאס וחיפה התחתית
ואדי ניסנאס הוא מוזיאון רחוב בפני עצמו, עם עבודות שהוצבו לאורך השנים במסגרת פרויקט "מוזיאון ללא קירות" – פסלים וציורים בין הסמטאות, שכדאי לחפש תוך כדי הליכה. בחיפה התחתית, סביב שדרות העצמאות ורחוב החלוץ, יש גם ריכוז יפה של ציורי קיר גדולים.
מוזיאוני אמנות שילדים באמת אוהבים
לא כל מוזיאון בנוי לילדים, אבל אלה שכן – עושים את זה טוב מאוד.
מוזיאון תל אביב לאמנות
האגף החדש (בניין הרצק) הוא בעצמו חוויה ארכיטקטונית: חלל לבן מסחרר שמתפתל כלפי מעלה, ושווה להיכנס אליו גם בלי להסתכל על אף ציור. בכניסה למוזיאון ניצבת "דמות שרועה" של הנרי מור, ובתוכו פועל מרכז אומנויות לילדים עם סדנאות בסופי שבוע ובחופשות. הטריק שעובד: לבחור מראש חמש עבודות, לתת לכל ילד "משימת בלש" לגבי כל אחת, ולסיים.
מוזיאון העיצוב חולון
אולי המבנה הכי מצולם בישראל: חמש רצועות פלדה כתומות וחלודות שמתעקלות סביב הבניין כמו סרט. הילדים מגיבים אליו מיד, עוד לפני שנכנסו. התערוכות עוסקות בעיצוב ולא באמנות "גבוהה" – אופנה, מוצרים, משחקים, טכנולוגיה – ולכן הן נגישות הרבה יותר לגיל הצעיר. המוזיאון קטן, סיור של שעה עד שעה וחצי מספיק.
מוזיאון יעקב אגם, ראשון לציון
אם יש מוזיאון אחד בארץ שנבנה כאילו במיוחד בשביל ילדים, זה הוא. אגם הוא אמן האמנות הקינטית: העבודות משתנות כשזזים מולן, פסים צבעוניים הופכים לתמונה אחרת לגמרי מזווית אחרת, ויש התקנים שמזיזים, מסובבים ומנגנים. ילדים לא עומדים מול העבודות – הם רוקדים מולן. זה בדיוק הרעיון.
מוזיאון ינקו דאדא וכפר האמנים עין הוד
עין הוד, שעל מורדות הכרמל, הוא כפר שלם של אמנים: בתי אבן, סטודיואים פתוחים, גלריות קטנות, בית קפה אחד טוב ופסלים שפזורים פשוט בין הבתים. מוזיאון ינקו דאדא שבמרכזו מוקדש לאמן מרסל ינקו ולתנועת הדאדא, ויש בו סדנאות יצירה למשפחות. הדאדא, אגב, היא אולי התנועה הכי ידידותית לילדים בתולדות האמנות – כל הרעיון שלה הוא שמותר שזה יהיה מצחיק, אקראי ולא הגיוני.
אחת ההפתעות בכפר היא קטע מקורי מחומת ברלין שהוצב בו, מצויר בצבעים – נקודת פתיחה טובה לשיחה היסטורית קצרה עם ילדים גדולים יותר.
ועוד כמה ששווה להכיר
- מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית – קטן, נגיש, עם תוכניות משפחה בסופי שבוע.
- משכן לאמנות עין חרוד – בניין אור טבעי יפהפה בעמק, ולידו שטחים פתוחים לריצה.
- המוזיאון הפתוח בתפן ובתל חי – פסלים בחוץ בין צמחייה, פורמט מושלם למשפחות.
- מוזיאון נחום גוטמן, נווה צדק – קטן, מקסים ומאויר, מתאים במיוחד לגילאי 4-9.
- מוזיאון הילדים בחולון – לא בדיוק אמנות, אבל שכן קרוב ושילוב מתבקש.
רשימה רחבה יותר של מוזיאונים מכל הסוגים תמצאו במדריך המוזיאונים ומרכזי המדע עם ילדים.
איך עושים את זה נכון: שמונה כללים שעובדים
- ארבעים דקות, לא שלוש שעות. זה הזמן שבו ילד ממוצע נשאר סקרן. לצאת כשעדיין כיף עדיף פי כמה מלמצות עד הסוף.
- לבחור חמש עבודות מראש. לא "לעבור על הכל". חמש עבודות, אחת לכל ילד לבחור בעצמו.
- לשאול, לא להסביר. "מה את חושבת שקורה פה?", "איזה רעש הפסל הזה היה עושה?", "אם היית נכנס לתמונה, איפה היית עומד?" – עדיף פי מאה על הרצאה.
- לתת תפקיד. מצלמה, פנקס רישום, או משימת בלש ("תמצאו שלוש עבודות עם בעל חיים").
- להתחיל מבחוץ. גן פסלים לפני אולם תצוגה, תמיד.
- לבדוק מראש סדנאות. כמעט לכל מוזיאון גדול יש פעילות יצירה בסופי שבוע ובחופשות, והיא לרוב מה שהילדים יזכרו.
- לאכול לפני. באמת. זה חצי מההצלחה.
- לסיים בחנות המוזיאון. גלויה בעשרה שקלים היא מזכרת שמאריכה את החוויה הביתה.
מה מתאים לאיזה גיל
- גיל 2-5: רק בחוץ. גני פסלים, מזרקת אגם, פסלים בפארקים. זמן ביקור: 30-40 דקות.
- גיל 6-9: הגיל המושלם לאמנות רחוב ולמוזיאוני אגפי נוער. מוזיאון אגם, מוזיאון העיצוב, מוזיאון נחום גוטמן.
- גיל 10-13: אפשר כבר מוזיאונים "אמיתיים" עם הקשר. סיורי גרפיטי מודרכים עובדים מצוין בגיל הזה.
- גיל 14+: תנו להם לבחור את המוזיאון. באמת.
כמה זה עולה, ומה בחינם
החלק הטוב בקטגוריה הזו הוא שכמעט חצי ממנה לא עולה כלום. גן הפסלים ברמת גן, גן תומרקין בחיפה, כיכר הבימה, מזרקת אגם בדיזנגוף, כל מסלולי הגרפיטי בפלורנטין ובתריסי מחנה יהודה, וסיור חופשי בעין הוד – הכל בחינם לחלוטין.
במוזיאונים, הטווח נע בדרך כלל בין 30 ל-70 שקלים למבוגר, כשילדים עד גיל 5 נכנסים לרוב חינם וילדים עד 18 מקבלים הנחה משמעותית. כרטיס משפחתי משתלם כמעט תמיד. שווה לבדוק שלושה דברים לפני שיוצאים: אם יש ערב אחד בשבוע שבו הכניסה מוזלת או חינמית (למוזיאונים רבים יש), אם כרטיס הכניסה כולל את הסדנה או שהיא בתשלום נפרד, ואם צריך להזמין מראש לסדנה – בסופי שבוע ובחופשות המקומות נגמרים.
ומה עושים כשיורד גשם
זה אולי היתרון הגדול ביותר של אמנות כקטגוריית טיול: רוב המוזיאונים כאן הם בדיוק התשובה ליום החורפי שבו התוכנית המקורית נפלה. מוזיאון העיצוב בחולון, מוזיאון אגם בראשון לציון, אגף הנוער של מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב – כולם מקורים, מחוממים, ולרוב ריקים יחסית בדיוק בימים כאלה. אם אתם מחפשים רעיונות נוספים לימים גשומים, ריכזנו אותם במדריך האתרים לימי גשם עם ילדים.
ואם דווקא יצא יום בהיר ואתם רוצים לשלב אמנות עם ירוק, גן הפסלים ברמת גן והמוזיאון הפתוח בתפן משתלבים מצוין עם מדריך הגנים הבוטניים והפארקים העירוניים.
שורה תחתונה
אמנות עם ילדים היא לא מבחן ולא שיעור. אף אחד לא צריך לצאת מגן הפסלים ולדעת מי היה הנרי מור. מה שכן קורה, ואני רואה את זה בכל פעם מחדש, הוא שילד שעמד פעם אחת מול פסל ברזל בגובה שלושה מטרים ושאל "למה זה ככה?" – מתחיל פתאום לשים לב לדברים גם ברחוב שלו. לציור על קיר המוסך, לצורה של ספסל, לפסל הקטן בכיכר שעבר לידו מאה פעמים. זה כל הרעיון, וזה שווה את ארבעים הדקות.
