כהורים אנחנו רוצים אך ורק את הטוב ביותר עבור ילדינו. לא משנה אם אנו הורים צעירים או מבוגרים, עשירים או עניים, בזוגיות או גרושים. ספרים רבים בנושא הורות מבטיחים להראות לנו את הדרך להשגת התוצאות הטובות ביותר, ועל הדרך אולי נגלה גם על עצמנו כיצד הפכנו להיות מי שאנו כיום.
הבעיה שספרי הורות רבים משדרים מסרים סותרים, אומרת יוקו מונאקטה - פרופסורית לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה. האם לבחור בהורות קפדנית או בהורות חופשייה ומאפשרת? האם להיות כמו ההולנדים, שמגדלים את הילדים השמחים ביותר בעולם, או דווקא כמו הגרמנים - שמגדלים ילדים לעצמאות? לא משנה במה נבחר, כי המסר האחיד שמחלחל בכל התובנות הללו, הוא שאם ילדך לא מוצלח - אתה בטח עושה משהו שגוי.
למרבה המזל, ממצאים מדעיים תומכים בגישה שונה לחלוטין. הניסיון לחזות כיצד הילד שלנו ייצא בסופו של דבר, בהתבסס על החלטות ההורים - דומה לניסיון לחזות סופת הוריקן על בסיס פרפר המכה בכנפיו. אומנם מחקרים מעידים שטראומות ילדות משפיעות בצורה שלילית, ושלצערנו הן נפוצות יותר ממה שאנו חושבים; אך בכל הנוגע לילדות רגילה - אין ממש אפשרות לשים את האצבע על העתיד לבוא.
"רגע, מה עם כל אותם הורים לילדים מוצלחים, או לחילופין הורים שמתקשים לחנך את ילדיהם?" לכאורה מדובר בדוגמאות להורות מהסוג הכי פשוט, של סיבה ותוצאה. אבל למעשה לא באמת ניתן להגיד מי או מה השפיע על הילדים בסופו של דבר.
עד סביבות שנות ה-70 של המאה ה-20, המושג "הורות" לא היה נפוץ כפי שהוא כיום. בתקופות קודמות לכך, הורים לא נתפשו כבעלי יכולת לעצב בצורה אקטיבית את עתיד ילדיהם. בעתיד לבוא ייתכן שיביטו לאחור בתדהמה על תקופתנו, בדיוק כפי שאנו מביטים לאחור על תקופות שקדמו לנו בכל הנוגע להשפעתה של הורות על הילדים.
למרבה המזל, כאן בדיוק נכנס המדע לתמונה. מטא אנליזה מ-2015 סקרה אלפי מחקרים שעקבו במשותף אחרי יותר מ-14 מיליון זוגות תאומים ב-39 ארצות. נבדקו מעל 17,000 תוצאות אפשריות, ונמצא שכל אחת מהן היא תוצאה של הורשה. גנים בהחלט משחקים תפקיד חשוב בהתפתחות הילד, אך הם לא מסבירים הכול. גם לסביבה יש השפעה. אבל המסקנה המתבקשת כביכול הייתה שלהורות אין שום השפעה. אנחנו נהיה מי שאנחנו בלי קשר לשאלה מי גידל אותנו.
מצד שני המסקנה הזו לא כל כך מטלטלת כפי שהיינו חושבים. ילד אחד עשוי לגלות שהוא מעדיף לקבל תמיכה מאימא, בעוד שאחותו מרגישה שזה חונק. ילד אחד יכול לחוש שהוריו מראים אכפתיות כשהם שואלים אודות חבריו, ואילו אחיו חושב שהם פשוט חטטנים. אותם אירועים, חוויות שונות.
ההורות שלנו בהחלט תורמת לעיצוב אישיות הילדים, אך לא בהכרח בצורה שתוביל לכך שהם יהיו דומים באופיים. אותה הורות בדיוק עשויה להביא לכך שהילד הבכור יהיה יותר רציני, ואילו הילד השני יהיה יותר רגוע וקליל; הבכור ירצה להיות דומה לכם, והילד השני ירצה להיות משהו שונה לחלוטין מכם.
זו לא הדרך הרגילה בה אנו מדמיינים הורות. אין פה עצה פשוטה לחיים קלים יותר. מצד אחד כל זה עלול לגרום לנו לחשוב שכל זה מסובך מדי, ושאין ממש מה לעשות עם זה. מצד שני, המדע מתחיל להבין בדיוק כיצד תינוקות הופכים מאותם "גושים גבשושיים" לכדי ישויות הולכות, מדברות, חושבות ועצמאיות מבחינה חברתית. המדענים מבינים זאת מספיק כדי ליצור הבנה מתוחכמת יותר, של השפעת ההורים על עתיד ילדיהם.
איך כל זה יכול לעזור לנו להיות הורים טובים יותר?
קודם כל להבין שהורות חשובה ויש לה השפעה. זה נשמע מובן מאליו אבל גם כיום יש כאלה שיגידו ההפך. שנית דעו שההשפעה שלכם כהורים היא עניין מורכב ומסובך שלא ניתן לחיזוי. אז הורים יקרים, הפסיקו להאשים את עצמכם כאילו יש לכם שליטה על הדרך בה צועד הילד. יש לכם השפעה, אבל אין לכם שליטה. בדיוק מאותה סיבה, כל מבוגר שהיה פעם ילד - הפסיקו להאשים את הוריכם, כאילו הם מגדירים אתכם.
הפסיקו להאשים הורים של אחרים. מחקר שנעשה על אלפי הורים גילה כי 90% מהאימהות ו-85% מהאבות חשים ששופטים אותם. קרוב למחציתם חשים ששופטים אותם בלי הפסקה - הן על ידי אנשים שהם מכירים והן על ידי זרים גמורים. זכרו, אותם הורים מגדלים בביתם שלהם ילדים שונים לחלוטין - גם אם השתמשו באותה שיטת חינוך בדיוק. אפילו כשההורים עושים כמיטב יכולתם, תמיד יהיה מישהו לא מרוצה.
הכי חשוב הוא לאהוב את הילדים כאן ועכשיו ולדאוג להם בהווה. עבור רוב ההורים, זה בדיוק מה שהם עושים. משפט חכם אומר: למרות שרובנו מתגאה בכך שאנו שונים מהורינו, אנו עצובים לאין שיעור מכך שילדינו שונים מאיתנו. אולי היינו יכולים להיות פחות עצובים אם ננקוט בגישה יותר ריאליסטית, ונשתחרר מהגישה שאומרת שעתיד ילדינו נתון לשליטתנו. אז תחיו את הרגע, את הרגעים הקטנים, יחד עם הילדים שלכם. זה הכי חשוב.
המאמר באדיבות רשת דובדבן – מעונות יום לגיל הרך
