פרקליט המדינה, שי ניצן, פרסם הנחיה חדשה שנועדה להתוות עקרונות מנחים לעריכת החקירה ושיקולי התביעה בהעמדה לדין בעבירה על סעיף 3(א) (5א) לחוק למניעת הטרדה מינית, שזכה לכינוי "חוק הסרטונים". "חוק הסרטונים" שנחקק בינואר 2014 קובע, כי הטרדה מינית תהיה גם "פרסום תצלום, סרט או הקלטה של אדם, המתמקד במיניותו, בנסיבות שבהן הפרסום עלול להשפיל את האדם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום...", ובצידו נקבע עונש של 5 שנות מאסר.

צילום: אילוסטרציה
צילום: אילוסטרציה
התיקון לחוק נועד להתמודד עם התגברות התופעה של פרסום תמונות, סרטונים או הקלטות בעלי אופי מיני, ברשתות חברתיות ובאמצעות אפליקציות סלולריות להעברת מסרונים, כאשר הפרסום לא נעשה בהסכמת המצולמים.

הנחיה 2.29 "חקירה והעמדה לדין בעבירות של פרסום תצלומים, הקלטות או סרטים של אדם, בעלי אופי מיני, ללא הסכמתו", מדגישה את העניין הציבורי שבהעמדה לדין בעבירה זו, לנוכח התגברות התופעה והפגיעה המשמעותית בקורבנות. בהנחיה נאמר, כי "קיים אינטרס ציבורי ממשי באכיפתה של העבירה, גם כאשר מדובר בחשודים קטינים, נעדרי עבר פלילי. זאת, נוכח פגיעתה הקשה של העבירה והשלכותיה מרחיקות הלכת על קורבנות העבירה, ובשל הצורך להטמיע את האיסור הפלילי גם בקרב בני נוער".

ההנחיה קובעת כי ככלל, חשודים שנמצאו לגביהם ראיות מספיקות להעמדה לדין – יובאו לדין פלילי. סגירת התיק בנימוק שמכלול נסיבות העניין אינו מצדיק העמדה לדין תישקל במקרים חריגים, למשל כאשר החשוד בן פחות מ-15, כאשר היקף תפוצת החומר הפוגע היה מצומצם, כאשר חלקו של החשוד במעגל ההפצה לא היה משמעותי, ועוד.

ההנחיה החדשה מתווה את שיקול הדעת של החוקרים והתובעים, וזאת במספר מישורים. ההנחיה מדגישה את חשיבות ההתמקדות בחקירה ב"חוליה הראשונה" שהחלה את הפרסום, וכן בחוליה שהפיצה את הפרסום המיני ברבים (להבדיל מהעברת הפרסום לאדם אחד בלבד).

ההנחיה מבחינה בין דרכי הפצה שונות ודרך הוכחת יסוד ה"פרסום" בעבירה (למשל, ההבחנה שבין תוכנה לשיתוף קבצים לבין תוכנה להעברת מסרים מיידים במחשב או בטלפון). עוד קובעת ההנחיה, כי כאשר נמצא כי החשוד העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה המינית לאדם אחד נוסף בלבד (למשל באמצעות שליחה בדואר אלקטרוני, בתוכנה להעברת מסרים מיידים במחשב או בטלפון הסלולרי כמו מסנג'ר או ווטסאפ) ואותו אדם העביר את הסרט, התצלום או ההקלטה הלאה לאנשים נוספים (בעצמו או בדרך של העברה ב"שרשרת" מאדם לאדם), הרי שגם ההעברה הראשונית עשויה לעלות כדי "פרסום", ככל שהחשוד היה מודע או עצם את עיניו מלדעת שיש הסתברות ממשית לכך שמקבל הפרסום עלול להפיצו הלאה לאנשים נוספים. זאת, כיוון שניתן לראות בחשוד כמי שאחראי, למעשה, להעברת הפרסום לקבוצת אנשים, ולא רק לאדם שאליו העביר את הפרסום המיני באופן ישיר.

ההנחיה מתייחסת גם למסלול האכיפה האלטרנטיבית, לצד האכיפה הפלילית הקלאסית, בנוגע לפרסומים המיניים באינטרנט. מסלול זה מתמקד בהסרת התוכן הפוגע, לצד המהלכים החקירתיים לאיתור מבצע העברה ואיסוף ראיות מספיקות נגדו.

בפרקליטות המדינה מציינים כי הפצת תוכן מיני ברבים, ללא הסכמת המצולם, הפך, בשנים האחרונות, ל"מכת מדינה". לציין כי ב-3 השנים שחלפו מעת חקיקת החוק, הגיעו אל פרקליטות המדינה עשרות רבות של תיקי חקירה בגין עברות על "חוק הסרטונים", ועד כה הוגשו כ-30 כתבי-אישום בגין עברה זו. ההנחיה תסייע לגורמי האכיפה והתביעה לפעול ביעילות ולצמצם את הפגיעה בנפגעים ולייצר הרתעה אפקטיבית.

ההנחיה החדשה היא חלק ממדיניותו של פרקליט המדינה להתאמת דרכי עבודתה של הפרקליטות להתמודדות עם תופעות מפרות חוק במרחב הסייבר. ההנחיה התבססה על עבודת מטה בראשות מנהל מחלקת הסייבר בפרקליטות המדינה, ד"ר חיים ויסמונסקי, ועל עבודתו של ד"ר דותן רוסו מפרקליטות המדינה, המרכז את עבודת המטה של פרקליטות המדינה בתחום הנחיות פרקליט המדינה.

יש לציין, כי במסגרת הפעילות למיגור התופעה של הפצת סרטונים מיניים, יזם משרד המשפטים, בראשות השרה איילת שקד והמנכ"לית אמי פלמור, יחד עם פרקליטות המדינה, גישה אכיפתית חדשנית שתעסוק בהעלאת המודעות הציבורית לקיומה של העבירה הפלילית ובמניעת ביצוע העבירה ולא רק באכיפתה. במסגרת זו, יצא המשרד בקמפיין תקשורתי ובנוסף התגייסו שרת המשפטים ומאות ממשפטני המשרד להעביר מערכי שיעור בנושא בבתי ספר בכל הארץ, אליהם נחשפו עשרות אלפי תלמידים.