איש היה במשרד האוצר בירושלים, משה כחלון שמו. והאיש חביב על הבריות, חיוכו רב קסם ודיבורו ביישני. אבל לא רק בגלל זה הכל מחבבים אותו: השר כחלון, בניגוד לקודמיו בתפקיד שחשבו שתפקידם הוא לשמור על הקופה הציבורית, הוא נדיב ידוע. הם התפרסמו כמי שענו לכל מי שתבע דברים לא ראויים בתשובה הקרויה על שמו של יגאל הורביץ, "אין לי". השר משה, חביב הבריות, הוא "כחלון יש לי".

ח"כ עפר שלח: "כחלון יש לי וביבי לא קיים" צילום: אלעד גוטמן
ח"כ עפר שלח: "כחלון יש לי וביבי לא קיים" צילום: אלעד גוטמן

6 מיליארד לתקציב הביטחון, בלי לקבל דבר ממה שאמור להבטיח שאכן יהיה ביטחון? יש לי. 9 מיליארד לאתנן קואליציוני, לכל המבקש ובטח למי שדורש? יש לי. עליה של פי שתיים וחצי בתקציב משרד הדתות בשנתיים של כחלון כשר האוצר? נשבע באלוהים שיש לי. 80 מיליון שקל לחבר הכנסת גפני, שיואיל להעביר את התקציב בוועדת הכספים? בסיעתא דשמייא, יש לי. 41 מיליון ליו"ר הקואליציה, שהודיע ברבים שתפקידו הוא לשמן ראשי ערים של הליכוד? בטח שיש לי. 40 מיליון לחבר הכנסת מיקי זוהר, שיחלק לפוקדים שלו בפריפריה? אין עוד מלבדו, יש לי. 40 מיליון לחבר הכנסת אמסלם, כדי שיעביר לראשי רשויות שקרובים אליו?

בחיאת דודי, יש לי. 50 מיליון לחברים של חבר הכנסת סמוטריץ, 33 מיליון לקיש, ולקינוח 10 מיליון בלבד לחברי הכנסת בוקר וחזן, שיצאו פראיירים? יש לי, יש לי, יש לי. מאז אסף אשתר בקומדי סטור לא היה איש שיש לו כמו השר כחלון.

ומאיפה יש לו? נו, זה הרי ברור. מההבטחות הקודמות שהבטיח ואין לו שום כוונה לקיים. למשל, מהתקציב שהבטיח האוצר לקרן שהוקמה ברעש גדול, שתחלק את כספי הארנונה כך שרשויות חלשות יקבלו יותר. 230 מיליון שקל הובטחו למטרה הזו, והשבוע התבשרנו שנעלמו ואינם. כי כשזה מגיע לרגע האמת, לדברים החשובים, לסגירת פערים וצמיחה ושירות לאזרח, אז הופך השר כחלון לחתול הצ'שייר מעליסה בארץ הפלאות: הכסף נעלם, ההבטחה מתפוגגת, ובאוויר נשאר רק החיוך החביב.

קחו חיוך, החולים באיזור הדרום, כי שוב אין כסף לתכנית להגדלת מספר המיטות בבית החולים סורוקה. קחו חיוך, האוטיסטים והעובדים הסוציאליים ומקבלי קיצבאות הנכות, כי שר האוצר שיש לו בשביל העשירים הפיל ויפיל את כל הצעות החוק שנועדו לתת לכם חיים ראויים, ותנאי עבודה סבירים, והכנסה מינימלית שמאפשרת קיום בכבוד.

קחו חיוך, העניים והמוחלשים, כי שוב אין כסף ליישום מסקנות ועדת אלאלוף. אתם זוכרים? הקים אותה חברי מאיר כהן כשהיה שר רווחה, והעמיד בראשה את האיש המצויין אלי אלאלוף. ואחר כך בא אלאלוף לכנסת, למפלגתו של השר כחלון, כדי ליישם את מה שהניח על השולחן. היום הוא מודה בקול רם שנכשל במשימתו. למה? כי השר שלו גמר את הכסף על אלה שלוחצים אותו, שהוא חייב להם פוליטית, שעוסקים בכסף גדול שבו אין לו מושג כמו תקציב הביטחון. לכם, חברים, לא נשאר.

קחו חיוך והבטחות מלוא החופן, תושבי הצפון. כשתגמרו להתבשם מהם, תגלו שהתכנית החדשה עליה הוכרז אתמול, אחרי מאבק אדיר של תושבי הצפון בסיוע רבים בבית הזה, היא בסך הכל צביעה של כספים לכבישים שכבר תוכננו באיזור שלכם, הכרזה על תקציבים קיימים כשייכים לתכנית החדשה, מיחזור של הבטחות שכבר קיבלתם פעם אחר פעם ולא מולאו.

הכסף התוספתי האמיתי בא כמעט כולו מהקרן הקיימת, הקופה הגדולה של הממשלה, אליה הולכים כדי לשנורר במקום להסדיר אחת ולתמיד את מעמדה, ולהעביר את המיליארדים ששייכים לאזרחי המדינה חזרה אלינו. קחו חיוך, אבל אל תיקחו אותו לריאות: כמו בדברים אחרים, אתם עלולים לגלות שגם לכן אין. רק לשר האוצר יש. מה יש? יש לו כותרת בעיתון, וזה מה שמעניין אותו.

ועוד מילה אחרונה, בנושא שאני עוסק בו יומם ולילה. במשך שבועות דנה הועדה לתקציב הביטחון בתקציב לשנתיים הקרובות. במשך שבועות התמודדנו עם השלכות העבודה הרשלנית של השר כחלון על ההסכם הזה, עליו כבר אמר מבקר המדינה כי נוהל באופן לא תקין ולא יעיל. הנסיונות של חברי הוועדה, קואליציה ואופוזיציה, לשפר את השלכות ההסכם ולהבטיח שאכן הסכום העצום שנוסף לביטחון יקנה לנו ביטחון ולא משהו אחר, נתקלו בחומה של שר האוצר, שסירב לכל שינוי, כולל שינויים שאנשי המקצוע תמכו בהם בהתלהבות.

יש לי ספק גדול אם שר האוצר יודע בכלל על מה הוא חתום בהסכם שנקרא על שמו ועל שם השר יעלון. יש לי ספק אם מכיר משהו מהפרטים של התקציב הגדול ביותר והחשוב ביותר בתקציב המדינה. כמו בכל עניין, גם כאן הכותרת של "השגתי הסכם" עניינה את השר משה הרבה יותר מלהבטיח שהכסף, 70 מיליארד שקל מהמיסים של כולנו, יקנה ביטחון ראוי.

האשמה היא של השר כחלון, אבל עוד יותר ממנו היא שייכת לאיש שמתחבא מאחורי חיוכו של שר האוצר, האיש שנוסע במכונית הריקה שעליה כתוב "רכב ראש הממשלה". בכל אותם שבועות לא שמענו פעם אחת על מעורבות כלשהי של ראש הממשלה, האיש המתיימר להיות מר ביטחון, בדגשים של תכנית העבודה של צה"ל ובמשמעותה התקציבית. לא שמענו דבר אחד שיבהיר שנתניהו מבין ומיישם את לקחי המחדל האדיר שהוביל בחמש השנים שקדמו לצוק איתן, אז לא נוצל התקציב חסר התקדים של משרד הביטחון כדי לבנות צבא מוכן למשימתו, כפי שניכר היטב במבצע עצמו.

שר האוצר הוא "כחלון יש לי"; ראש הממשלה הוא "ביבי לא קיים". בניין הכוח שיגן על מדינת ישראל? הוא לא עוסק בזה. אחריות חברתית ותקציבית? מעניין הרבה פחות מעוד פוסט על רביב דרוקר. ככה הוא יכול להיות ראש ממשלה כבר שמונה שנים ולא להיות אחראי על כלום.

ואל תטעה, שר האוצר: כשיבוא היום לשלם פוליטית על המעשים המגונים שאתה חותם עליהם מדי יום, וביתר שאת בתקציב הזה, מי כמוך יודע שביבי לא יהיה גם שם. האחריות והמחיר יהיו שלך בלבד, וגם עליהם תוכל להגיד "יש לי. ורק לי. לביבי אין כלום, הוא לא אחראי לכלום. לא פלא שעכשיו הוא מחייך, ואני ועם ישראל בוכים".

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS