דיון סוער בוועדה לזכויות הילד בנושא אלימות אנשי צוות מקצועי כלפי ילדים בגיל הרך: "איך אנחנו כהורים יכולים לישון בשקט בלילה?". ח"כ יפעת שאשא-ביטון מחאה על חוסר הטיפול והענישה באנשי צוות פוגעניים: "התחושה היא שאנחנו מפקירים את הילדים שלנו". יפית איצקוביץ', הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך טענה כי הם מטפלים בחומרה בתופעות מעין אלה וכי "מדובר בתופעות שנמצאות בשוליים מבחינה כמותית".

ח"כ יפעת שאשא-ביטון
ח"כ יפעת שאשא-ביטון

הוועדה לזכויות הילד, בראשה עומדת ח"כ יפעת שאשא-ביטון (כולנו), קיימה היום דיון סוער בנושא אלימות אנשי צוות מקצועי כלפי ילדים בגיל הרך. במהלך הדיון הועלו כל הטיעונים של הצדדים המעורבים, והועלתה מורכבות הנושא הגדולה. ח"כ שאשא-ביטון פתחה את הדיון ואמרה: "המטרה שלנו היא להגן על הילדים. זה דיון קשה וטעון, כי דווקא במקום הכי מוגן שאמור להיות עבור הילדים, הילד חשוף לפגיעה קשה, פיסית, מילולית ונפשית. טיפול הרשויות לוקה בחסר ואני מכירה דוגמאות של מקרים שהתיקים נסגרו מחוסר עניין לציבור ואני תוהה, את מי לא מעניין שיש ילדים קטנים שאמורים להיות במסגרת ונפגעים נפשית, פיסית ומילולית?".

בפתח הדיון הוצגו שני קטעים, האחד מצולם והשני קטע קול, בהם תועדו גננות מתעללות בילדים. "גם כשהמקרים מגיעים לבית המשפט, ההרשעה במקסימום היא של 10 חודשי מאסר ובמקרה הפחות טוב, זה נגמר בעבודות שירות", המשיכה ח"כ שאשא-ביטון, "התחושה היא שאנחנו מפקירים את הילדים שלנו ואת זה אני רוצה לשנות. הילדים שלנו הם לא הפקר וכמערכת חייבים להתגייס על מנת למנוע את הפגיעה בהם".

נציגת משרד החינוך, יפית איצקוביץ', הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך: "אנו מטפלים בחומרה בתופעות שנמצאות בשוליים. יש כ-20 אלף גננות והתופעות האלה נמצאות בשוליים מבחינה כמותית. כל תלונה, קלה וחמורה, מדווחת ומטופלת באופן מידי".

לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, העלתה את מורכבות המצב כאשר מדובר בהאשמה שהתבררה כלא נכונה: "משתמע כאילו כל עובדי ההוראה אלימים כלפי הילדים, אבל כל גננת יודעת שאני לא מגנה על מי שעשתה מעשה שלא צריך לעשות. לפעמים הגננת באמת לא עושה כלום, ויש, למשל, סכסוכים עם סייעות או הורים. גננות מקבלות צו הרחקה עד השימוע או החקירה במשטרה ואחר כך, כשמוכח שהגננת לא עשתה כלום, היא לא חוזרת לעבודה כי הפגיעה הנפשית של הגננת קשה".

עו"ד אפרת נחמני בר, מהסתדרות המורים והמחלקה לגננות, העלתה נקודה מורכבת אחרת: "האופציה להתלונן הופכת את הגננות לברווזים במטווח. יש סייעות שאמרו לגננות 'אני אדאג לחסל אותך'. יש מסעות הכפשה וגם קורבנות של תלונות שווא. ילד בן 3 יכול להיות פלסטלינה למניפולציות. לפעמים ילדים אומרים שנעלו אותם בחדר עם מפתח, במקום שאין בכלל מפתח".

י', אמא שתיעדה גננת מתעללת באחד מילדיה: "איך אפשר לישון בשקט כשכאלה דברים קורים? כמה אפשר להכיל כאלה דברים? אני רוצה שבפרקליטות יסתכלו לנו בעיניים ויגידו לנו איך הם ישנים בלילה כשהם שומעים ורואים בעיניים מטפלת מתעללת ואומרת לילדים 'אני אהרוג אותך'?".

ע', אבא מעמותת 'צדק לילדים': "המשטרה קיבלה חומרי ראיות של 9 שעות של אלימות והגן ממשיך לפעול כרגיל. כשתופסים סמים בפאב, סוגרים אותו מיד, אבל כשיש אלימות בגן ויש ראיות, הגן ממשיך לפעול כרגיל. יש גננת שמשכה בשיער של ילדה והקטע הזה שודר בתקשורת והמירו את ארבעת חודשי המאסר שלה לארבעה חודשי שירות".

לירון ספרד, העוזר ליועצת המשפטית במשרד החינוך, טען כי גננת שהתגלתה כאשמה בהתעללות מוקעת מהמסגרת החינוכית ולא יכולה לעבוד בגן אחר: "אנחנו נוקטים בכל הסנקציות הנדרשות ואותם עובדים שהוחלט שאינם יכולים להיות עובדי הוראה בעקבות מקרה של אלימות, חסומים במערכות המשרד. אין מצב שמישהי שהורשעה בגן אחד, עוברת לעבוד בגן אחר. אנחנו מדינת חוק, ולרגע לא נפקיר את המוגנות של הילדים".

ח"כ שאשא-ביטון ענתה לספרד ואמרה לו: "יש לי חדשות בשבילך, זה דווקא כן קורה. אם הדברים היו כמו שאתם מציגים אותם, דיינו, אבל יש לא מקרה אחד וגם לא עשרה מקרים שאני אישית טיפלתי בהם ונחשפתי לכך ששום דבר ממה שאתם אומרים, לא קורה. כי תמיד היה צריך לחשוב על טובת הגננת, כי אולי זאת עלילה, ותמיד משום מה חמת הספק מעדיפה את הספק של הפגיעה בילד. עדיף לי שמחמת הספק הגננת תיפגע ולא שהילדים יישארו תחת יד שלא מסוגלת להגן עליהם. הייתי עדה למקרים שהוכח שהגננת פגעה והגננת לא נגרעה מהמערכת, אלא עברה מגן לגן ואנחנו את ההפקרות הזאת חייבים להפסיק. מי שלא מתאים לעבוד במערכת החינוך – אולי צריך לעבוד במקום אחר. קודם צריך לראות את טובת הילדים".

עו"ד רויטל כהן, מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים: "המציאות בשטח לא דומה למה שמציגים במשרד החינוך. יש מקרים מתועדים, ובמשרד החינוך אמרו לנו ש'אסור להקליט או לצלם גננות'. בסוף, הילד נשאר בבית והגננת בגן. התשובות שאנחנו מקבלים הן 'הילד עשה את זה לעצמו', 'אנחנו לא יודעים איך זה קרה לו' או 'הוא אשם, הוא התפרע והיינו צריכים לרסן אותו'. לא יעלה על הדעת שרואים על גב של ילד 5 שריטות של ציפורניים ואומרים לנו שהילד שיחק ונפגע לבד. הדברים האלה מתועדים. אני 10 שנים בתחום, ולא קיבלתי פעם אחת תשובה ממשרד החינוך ש'בדקנו את הנושא והצוות באמת לא בסדר'. אנחנו מבקשים מצלמות והגננות לא רוצות – מה יש לכן להסתיר?".

עו"ד קרן אוחנה-איוס, יו"ר איגוד הגנים הפרטיים: "בגילאים אפס עד שלוש יש ואקום כי אין בכלל פיקוח. בגילאים האלה, גננת שפגעה בילד בחדרה, יכולה לפתוח גן בתל אביב אחרי שנה. בגילאים אפס עד שלוש ילדים לא יכולים להעיד ואורך הטיפול במקרים כאלה יכול גם להגיע לשלוש או ארבע שנים. הענישה לא מתריעה".

עו"ד ורד וינדמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד: "הילדים בגיל הרך חסרי ישע ועד גיל 3 הם לא יכולים לדבר. המחויבות של אנשי חינוך והמפקחים חייבת להיות מוגברת, כי אי אפשר להסתפק בהשעיה זמנית. יש מקרים של תלונות חוזרות ונשנות וצריך לטפל בעניין הזה משפטית".

אמא לילד ממרכז הארץ שננעל במחסן הגן הוסיפה ש"הגעתי לכאן כדי שאנשים יבינו את המשמעות של ילד שעובר התעללות. הבן שלי היום לא הולך לבד לשירותים, לא סוגר את הדלת, לא ישן טוב ובא כל ערב לישון איתי. את זה אני חווה בתור אמא. כרגע הילד שלי ועוד ילדים נפגעו באופן ישיר. אמרו לי במשרד החינוך שהעניין בבירור והעברתי את הילד לגן אחר. הגננת, אגב, בחופשת מחלה והילד שלי סובל ועובר טיפול פסיכולוגי. ילדים בני 3 או 4 לא מתאמים גרסאות".

עו"ד טמיר שטרית, שמייצג אמא שאחד מילדיה עבר התעללות בגן: "אנחנו מדברים על המנגנון, כי ברגע שבפרקליטות מבקשים ראיות אי אפשר להכניס ילד בגיל 3 לחקירה נגדית. המקרים האלה הגיעו למפקחות - הן לא עושות עם זה כלום. זה מתמוסס".

מירי בן יואב, ארגון נעמ"ת: "אנחנו לא מתכוונים לעטוף בצלופן שום אירוע, ומצאנו את עצמנו מפטרות עובדות שלא דיווחו על חברה שהייתה חשודה בהתעללות פיסית או מילולית. אנחנו לא מקלים ראש בשום אירוע ומשתדלים למצות את הדין במקרים כאלה. הנוהל אצלנו מבוסס על חובת הדיווח וכולם מחויבים לו. אנחנו מקיימים גם הדרכות וימי עיון בנושא".

נציגות השלטון המקומי, עו"ד דגנית לפידות והדר אליהו: "העניין הוא הילד, ונשמח לקחת חלק בהצעה לשינוי אופן העסקת הסייעות, ככה שיהפכו להיות עובדות של משרד החינוך. הרשויות המקומיות מעסיקות סייעות ויש הליכי משמעת ברורים ברשויות. צריכים לייצר הליך מניעתי על ידי הכשרות וסדנאות".

חנן דגן, מנכ"ל איחוד גני הילדים: "כל מי שעובד עם ילדים צריך לעבור מבחני התאמה ואישיות".

ח"כ שאשא-ביטון סיכמה את הדיון ואמרה: "אני מבינה את הקושי שבדיון, ופונה למשרד החינוך –במקומות בהם יש ראיות ועדויות ברורות, יש להוציא מידית את הצוות מהמערכת. במקרים בהם יש ספק, אין ספק. אני פונה להסתדרות המורים והגננות – גלו אפס סובלנות כלפי אנשי הצוות במקרים כאלה, כי ככה אתם מגנים פעם אחת על הילדים ופעם אחת על אנשי הצוות שעושים את עבודתם נאמנה. אני פונה גם למערכת המשפט – גלו אפס סובלנות כלפי מי שפוגע בילדים שלנו. אני מבקשת עונש מקסימאלי. לגבי חוק המצלמות של ח"כ איציק שמולי שגם אני מובילה – יהיה אפשר להפעיל את המצלמות רק במקרה של חשד סביר ואין מנוס במקרה שמדובר בילדים חסרי ישע. אני מבקשת מהפרקליטות לשנות את המדיניות – ככה שהתעללות נפשית תהיה חלק ממה שלוקחים בחשבון כמעשה חמור. אני מבקשת גם מהשלטון המקומי לבדוק כיצד ניתן להפוך את הסייעות לכוח אדם מקצועי ששייך למערכת החינוך".

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS