שנה למחאת יוצאי אתיופיה: מפגש ראשון וטעון בין נציגי משפחתו של יוסף סלמסה, שנעצר באלימות בידי שוטרים ומצא את מותו, לבין שרת המשפטים, איילת שקד, שמח"ש - המצוי באחריותה - סגר את תיקי החקירה. בנצ'י סלמסה: "למה השוטרים שתקפו את אחי ז"ל עדיין משרתים במשטרת ישראל?". ח"כ דב חנין: "המחאה היתה צריכה לגרום לממשלה להתעורר"

כלים
מרים יצחק, יצחק טיים ובנצ'י סלמסה, ח"כ דב חנין שרת המשפטים וזיוה מקונן דגו מהאגודה למען יהודי אתיופיה
מרים יצחק, יצחק טיים ובנצ'י סלמסה, ח"כ דב חנין שרת המשפטים וזיוה מקונן דגו מהאגודה למען יהודי אתיופיה

למעלה ממאה יוצאי אתיופיה, פעילים חברתיים, נציגי משרדי ממשלה והמשטרה, וכן חברי כנסת, השתתפו בכנס שהתקיים בכנסת, ביוזמת ח"כ דב חנין, בנושא: "שנה למחאת יוצאי אתיופיה - מה השתנה?". הכנס אורגן במשותף עם האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה, ובנוכחות שרת המשפטים, ח"כ איילת שקד. בכנס הועלו טענות קשות על אלימות משטרתית והעדר טיפול מצד מח"ש, על הפללת אוכלוסיית יוצאי אתיופיה והאשמת מתלוננים על אלימות בתקיפת שוטרים, ועל העדר תקצוב של תכניות הממשלה המיועדות לצמצום האפליה.

עוד השתתפו בכנס חברי הכנסת: אברהם נגוסה, קארין אלהרר, איימן עודה, דוד אמסלם, עאידה תומא-סלימאן, עומר בר-לב, אילן גילאון, מירב בן ארי, ענת ברקו, איציק שמולי, יואל חסון, תמר זנדברג, מנואל טרכטנברג, רוויטל סוויד, יוסי יונה, וחברת הכנסת לשעבר פנינה תמנו-שטה.

ח"כ דב חנין, יוזם הכנס: "לפני שנה הייתה מחאה עצומה של יוצאי אתיופיה בישראל. אלפים רבים יצאו לרחובות הערים. בעקבות המחאה קיימנו בכנסת כנס שניסה להביא את הקולות של המחאה אל תוך הבית הזה, בית העם. נאמרו שם דברים קשים וכואבים, שציירו תמונה מקוממת של אפליה בכל מישורי החיים. שמענו סיפורים על אלימות משטרתית, על הטרדות משטרתיות, ביקורת רבה על המשטרה ועל עבודת מח"ש. שמענו טענות על אפליה בדיור, על גזענות במתחמי מגורים שונים. שמענו טענות על הסללה בגני ילדים, בבתי ספר, באוניברסיטאות. ושמענו טענות על אפליה בתחום התעסוקה. התמונה שהצטיירה הייתה של קבוצה שלמה בחברה שלנו, שבאופן שיטתי מושארת מאחור, וסובלת ממערכת שבמקום להתגייס לסייע, ובמקום לפעול כדי ליצור שוויון, בעצם מקבעת צורות שונות של אפליה.

בעקבות הכנס, יזמנו את הדרישה לוועדת חקירה פרלמנטרית, כדי שנשמע באופן פתוח את הטענות והביקורת, וגם נדון במנגנוני השינוי המתבקשים. לצערי, הממשלה החליטה להתנגד לוועדת חקירה פרלמנטרית, ולא הצלחנו להעביר את הדרישה הזו במליאת הכנסת. במקום זאת, החליטה הממשלה להקים ועדה משלה. אנחנו מתכנסים כיום שנה לאחר מכן, כדי לשאול - מה השתנה? ובאיזו מידה?

לצערי התמונה שמצטיירת היא תמונה קשה. במבחן התוצאה, בחיי היומיום, של בני ובנות קהילת יוצאי אתיופיה בישראל אין כל שינוי ויש יאוש גובר שמובן לי מאוד. אנחנו לא מוכנים לקבל את המצב בו אנשים מותקפים, ואפילו מתים - ולא מקבלים תשובות משכנעות מהמשטרה. לא מוכנים להמשיך ולסבול את המציאות הזו, ואת ההפרדה בדיור, ובתעסוקה, ובחינוך, ובבריאות. איך זה שעדיין יש בתים בישראל שבהם אומרים: 'לאתיופים לא משכירים'?! כל הדברים האלה, הם דברים שאנחנו לא נסבול אותם ואנחנו נשנה אותם."

זיוה-מקנון דגו, מנכ"לית האגודה הישראלית של יוצאי אתיופיה: "יש חוסר אמון של הקהילה הזו במערכת, ובמיוחד - בנושא המשטרה. בולט המקרה של יוסף סלמסה - אותו צעיר שמצא את מותו לאחר שעבר התעללות אלימה וחריגה בקיצוניותה, בעוד המשטרה החליטה לסגור את תיק החקירה נגד השוטרים המתעללים. עד לפני כמה חודשים לא היו לנו נתונים על אלימות שוטרים. ידענו שהתופעה קיימת ברחבי הארץ, ושלא מדובר במקרים בודדים, אולם כשיצאנו להפגנות לפני שנה - המידע הרשמי של המשטרה עוד לא נחשף. עכשיו כבר ידוע, ש-12% מהתיקים שנפתחים במשטרת ישראל על תקיפת שוטרים - נפתחים נגד יוצאי אתיופיה, שיעור הגבוה פי 6 מגודלה של הקהילה באוכלוסייה. נוהל נוסף שנחשף, הוא "נוהל השפיטה זריז": כאשר אזרח מתלונן על שוטר, השוטר מגיש תלונה נגדית, והתוצאה היא סגירת כל התיק בתוך מספר שעות, ללא תוצאות. זה מדגים כיצד מח"ש לא מטפל כשורה בתיקי אלימות שוטרים. אנחנו דורשים שהטיפול יהיה דומה לטיפול במקרים של הטרדות מיניות. כלומר - שהשוטר יושעה עד תום החקירה.

המשרד לביטחון פנים הכין תכנית לטיפול בממשק בין משטרת ישראל לבין קהילת יוצאי אתיופיה, אולם יש בתכנית חולשות רבות, משום שהיא מתבססת על ההנחה שהבעיה היא בקהילה, ולא ביחסם של השוטרים. אין בתכנית של המשרד מנגנוני ענישה לשוטרים אלימים. כדי לייצר אמון שנשבר, דרוש תהליך ארוך. אבל הבעיה לא מסתכמת רק ביחס של המשטרה, אלא ביחס של המערכת כולה, כולל מערכת הבריאות. אני 32 שנים בארץ, אבל עדיין לא מוכנים לקבל תרומות דם שלי. בתי-החולים מודים שהם מנהיגים הפרדה בחדרי לידות."

בנצ'אמלק (בנצ'י) סלמסה, אחותו של יוסף סלמסה ז"ל: "ב-1 במארס 2014, ישב יוסף סלמסה בגן ציבורי עם חברים. משטרת זיכרון יעקב קיבלה טלפון שיש חשד לפריצה. השוטרים הגיעו לשם, קראו בשמו של יוסף, הוא הרים ידיים, ולפני שהספיק לומר מילה נוספת - הפעילו נגדו טייזר, אזקו אותו בידיו וברגליו, לקחו אותו לתחנת המשטרה בזיכרון יעקב, והוא הוטל בחוץ, ללא הכרה. כעבור חודשיים הגשנו תלונה, ומאותו רגע התחלנו לקבל איומים משוטרים, שהגיעו אלינו הביתה. שבוע לפני שנעדר, הגיעו שוטרים לחפש אותו לחקירה. לאחר כמה ימים של היעדרות, התגלתה גופתו.

כל אחד מכיר את סיפור המקרה, שנידון אינספור פעמים בכנסת. שנה עברה מאז המחאה, אבל מה קרה? יש שוטרים שאיימו, ששיקרו, שאסור שישרתו את האזרחים. שוטרים כאלה, מקומם מאחורי סורג ובריח. אם אני כאזרחית אעיד עדות שקר - אשלח לכלא. אז למה המפכ"ל מעניק גיבוי לשוטרים? גבירתי שרת המשפטים, למה אותם השוטרים עדיין משרתים במשטרת ישראל? איך אני, כאמא שיש לה ילדים, אמורה לספק הסברים לילדים שלי? איפה החוק? יוסף סלמסה הוא לא המקרה הראשון ולא המקרה האחרון. אם הדיונים האלה לא יובילו לתוצאות - המצב רק ילך ויחריף.

מרים יצחק, מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך: "כאמא שהתחנכה בארץ ומגדלת כאן ילדים, אני מאוד מודאגת מאלימות משטרתית. אני עובדת בבית-ספר 18 שנים כמגשרת חינוכית-חברתית, וחווה את החוויות האלה יומיום. אני רואה צעירים שנפתחים להם תיקי משטרה על ימין ועל שמאל, בגלל שהם יושבים אחר-הצהריים בגנים ציבוריים בשכונות, וסובלים מיחס נוקשה מצד משטרת ישראל. אל בית הספר בו אני עובדת היו מגיעים אחת לכמה זמן שוטרים במדים ועוצרים בני נוער יוצאי אתיופיה שהואשמו בעבירות שלא הם היו אחראים להן".

ח"כ אברהם נגוסה, יו"ר ועדת העלייה והקליטה של הכנסת: "ההחלטות שהתקבלו בתחום החינוך, הרווחה, הבריאות - לא יצאו לפועל, וזאת משום שהכסף לא הגיע. זאת עבודה בעיניים. לגבי האלימות המשטרתית - המציאות היא ברורה. אנחנו שומעים כל שבוע ברשתות החברתיות על שוטרים שמכים צעירים. הצעתי הצעת חוק לטיפול בתופעה הזו, אבל היא נתקעה בגלל התנגדות המשרד לביטחון פנים". יצחק טיים, פעיל חברתי: "פגשתי פה בבית הזה חברי כנסת שאמרו לי: 'מדינה שמחכה שניצולי שואה ימותו - גם לכם היא לא תעזור'. כנראה שאנחנו צריכים להתארגן כדי לעזור לעצמנו, ולא לסמוך על הממשלה שתפתור לבדה את הבעיות שלנו. ישנה תופעה - שטרם נידונה בתקשורת אבל יש קורבנות אלימות שמוכנים להעיד לגביה - של זריקות הרגעה שמקבלים עצורים בתחנות המשטרה, אחרי שהוכו או אחרי שחושמלו בטייזר. המציאות של קהילת יוצאי אתיופיה היא מציאות קשה, ואפילו נפיצה. אני חושש ממצב שבו צעירים מתוסכלים ומיואשים ייקחו את החוק לידיים, ויהיו מקרים של "תג מחיר אתיופי" ושל פגיעה בשוטרים".

ח"כ דוד אמסלם, יו"ר ועדת הפנים של הכנסת: "לא שמעתי על דברים כאלה שקורים במדינת ישראל, אלא רק במשטרים אפלים. העבירו אליי את הנתונים. הנושא של יוצאי אתיופיה הוא לא נושא מפלגתי. גם בכנסת יש אנשים גזענים. חלקם נמצאים גם בשולחן של מקבלי ההחלטות. אני יודע את זה לא בגלל מה שהם אומרים, אלא בגלל מה שהם עושים. האנשים שלא מממשים חלק מהחלטות הממשלה, מנצלים מחלוקות שקיימות בקהילת יוצאי אתיופיה כדי לחמוק מביצוע ההחלטות".

ירון יחיאס, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה וארגון "מרחב ההשפעה": "הייתי אתמול בארכיון המדינה ובדקתי, ומסתבר שהתכנית החדשה של המשרד לביטחון פנים היא אותה התכנית בדיוק שהתקבלה ב-1997, למעט תוספת אחת, שהיא ההתייחסות של הרשות למלחמה בסמים. זו אותה התכנית, עם אותן הנחות יסוד בעייתיות".

ח"כ איימן עודה: "אני גאה שהשתתפתי בהפגנה של יוצאי אתיופיה בת"א לפני שנה. בזמנו, חלק מהציבור שלי תקף אותי על שהשתתפתי בהפגנה של יוצאי אתיופיה - בטענה שהמצב של יוצאי אתיופיה טוב יותר ממצבם של האזרחים הערבים. ואילו חלק מיוצאי אתיופיה תקפו אותי - אולי משום שלא רצו להפגין לצד ערבים. בעלי הכוח מרוויחים מכך שאוכלוסיות מוחלשות לא עומדות האחת לצד השנייה. אנחנו הרוב במדינה הזו. רק צריך לדעת איך לאחד כוחות וזהו המבחן החשוב ביותר של כולנו".

עו"ד נידאל עותמאן, מנהל המטה למאבק בגזענות: "מה שעוברים האזרחים יוצאי אתיופיה מזכיר, במובנים רבים, את מה שעובר על האזרחים הערבים בישראל. ההתנכלויות האלה מצד הרשויות - צריכות להוביל ליצירת מרחב משותף של סולידריות. אני הייתי בשנה שעברה בהפגנות בתל-אביב של יוצאי אתיופיה ועזרתי לחסום את נתיבי האיילון. הגעתי להפגנה עם שלט בערבית, וקפץ עליי מישהו ואמר לי 'מה אתה עושה פה, צא מפה'. והיו מפגינים יוצאי אתיופיה שבאו לעזור לי ואמרו לי 'הוא איתנו'. אני מביע את הסולידריות שלי כאזרח ערבי במדינת ישראל עם קהילת יוצאי אתיופיה".

ח"כ מנואל טרכטנברג: "כשאני הייתי ילד, פחדתי משוטרים. לפני שיצאתי מהבית בארגנטינה, ההורים שלי אמרו לי להיזהר מהמשטרה, כי בתקופת הדיקטטורה בארגנטינה - אנשים היו נחטפים ו'נעלמים', ואחר כך נמצאים מתים. האם זה צריך להיות המצב גם בישראל היום?"

עומר פינצ'וק, פעיל חברתי: "ריכזו ב-15 יישובים את יוצאי אתיופיה, בגטאות. משום כך זה נראה למשטרה מוזר שאנשים שחורים מסתובבים ברמת אביב. והמדיניות הזו היא מדיניות ממשלתית, וכתוצאה ממנה - אין פתרונות דיור הולמים, שליש מיוצאי אתיופיה הם עובדי קבלן, ויש אוכלוסייה שלמה של אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם ללכת לעו"ד כדי לשמור על הזכויות שלהם. אם ילד בן 8 שנולד בישראל עדיין נחשב "עולה חדש" ומטופל בידי משרד העלייה והקליטה - זו מדיניות גזענית. בשבוע שעבר קיימנו משמרת מחאה מול סניף "סופר יודה" בתל-אביב, שם הותקף הערבי-הבדואי מייסם אבו אל-קיעאן, ומשפחתו של יוסף סלמסה בחרה להגיע לשם, כי האלימות המשטרתית מכוונת כלפי כל הציבורים המוחלשים".

סנ"צ גיל עמית, ראש מחלקת מדעי ההתנהגות במשטרה ישראל: "מצער אותי כאזרח במדינה וכאבא לשמוע את הדברים שעלו כאן. לכן יצאנו לדרך לפני שנה עם תכנית. מה שחשוב הוא ביצוע התכניות, ויכול להיות שהיו תכניות טובות שלא בוצעו. יש כבר תוצאות. המוקד העיקרי הוא סוגיית האמון. התחלנו ממקום מאוד נמוך. 18% אמון במשטרה בקרב יוצאי אתיופיה, לעומת 48% בקרב כלל הציבור".

רחל מטר, נציגת מנכ"לית משרד המשפטים: " לתפיסת הצוות למיגור אלימות, התכניות שקיימות כיום לגבי המשטרה ומח"ש - הן לא תכניות שיכולות לתת מענה. יש בעיות שורשיות וקשות. במסגרת עבודת הצוות, ובעקבות הטענות הקשות ששמענו גם על פרופיילינג, גם על שימוש מופרז בטייזר, על תנאי אחזקה אלימים אחרי מעצר, כולל של קטינים - מעבר לשמיעת הטענות, ביקשנו גם לבחון את התיקים עצמם. המשטרה נענתה לזה ונתנה לנו לבחון תיקים. ב-22 ביוני יוצג הדו"ח המסכם של הצוות הזה."

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS