בגיל עשר עוזב טוני את ביתו באפר איסט סייד במנהטן ועובר לגור בביתן של סבתו ג'ודית' ובת זוגה לחיים תלמה, החיות בעיירה הציורית שרוסברי שבמדינת מסצ'וסטס.
השתיים, היפיות לשעבר, הגרות בבית כתום וחולקות אובססיה מוזרה לכל דבר כתום, מגדלות באהבה, בכבוד ובקבלה מלאה את "טונין" כאילו היה בנן, ובעצם, מצילות אותו מחייו "ההם".
בשרוסברי, "טונין" נולד מחדש. חווה, מתאהב, חי. שם הוא מתיידד עם אלמה באנקס המכונה "אלמי", נערה שחורה, כחולת עיניים, יפהפייה. השניים הופכים לחברי נפש ומלווים זה את זו בקשייהם ובתקוותיהם.
בגיל 28, לאחר מותן של תלמה וג'ודית', "הסבתות", "טונין" יורש את ביתן הכתום בשרוסברי.
עכשיו, 18 שנים מאז הגיע לראשונה לשרוסברי, 18 שנים לאחר ש"ניצל", הוא חוזר למקום ההוא – כנראה אל ביתו היחיד מאז ומעולם – ומוצא בעליית הגג את היומן שלו, אותו כתב מאז היותו ילד.
יחד עם מארק, בן זוגו לחיים – אותו הוא מכנה "החצי השני שלי" ועם אלמי, הוא מגלה את עצמו כפי שהיה אז – על פי יומנו – וכפי שהוא כיום, ויוצא למסע מריר-מתוק של גילוי אל תוך עברו, אל טוני-הילד ואל טוני-הנער, כאשר עלילת היומן ועלילת חייו, מתמזגות לסיפור אחד שלם ויוצא דופן: עמוס בכאב, ועם זאת, למרות הכל, גם מלא בתקווה, ביופי, ובאמונה - בגברים. בנשים. באהבה.
גברים. נשים. אהבה. הוא ספרו של דורון בראונשטיין, יליד ישראל 1976, אמן ישראלי-אמריקאי רב-תחומי. עוסק בכתיבה (שירה, פרוזה, פילוסופיה ומחזות), יצירת מוסיקה, פרפורמנס ארט, ציור ועיצוב אופנה. נולד וגדל בפתח תקווה. משנת 2009 הוא בעל אזרחות כפולה: ישראלית ואמריקאית.
בגיל 17 התחיל לעבוד כעיתונאי ב"במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד) ובעיתון "זמן תל אביב" (תחת העורכות שרי שיין ודבורית שרגל). עם תום שירותו הצבאי כתב במשך שנתיים בשבועון "ראש 1" , ולאחר מכן עבד במשך שנתיים כעיתונאי וכרכילאי בשבועון "אנשים" (תחת העורכים אבי פרימו ומאוחר יותר, דוד מנור). בשנת 2001 גם כתב במקומון "מלאבס" של "רשת שוקן". בין השנים 1999-2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית הטלוויזיה "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי, ששודרה בערוץ הראשון . בשנת 2001 הגיש פינת תרבות בתוכנית הטלוויזיה "בוקר טוב ישראל", אף היא בערוץ הראשון. ביולי 2001 עזב את ישראל לטובת ניו יורק, שם גר עד לשנת 2009.
בשנים אלו עסק בעיקר בעיצוב אופנה ובציור, מתוקף היותו הבעלים של חברת האופנה האוונגרדית "אפולו בראון" ,Apollo Braun , ושל שתי חנויות אופנה עם גלריה לאמנות בשכונות הלואר איסט סייד והאיסט וילג'.
מספריו שראו אור בישראל: 1. "הפעם הראשונה שלי עם מלאך" (קובץ סיפורים, 1999, תחת שם העט שלו, דורון בראון). 2. "הזונות של פתח תקווה" (רומאן, 2009). 3. "כל החיים כותבים שיר אחד" (שירה, 2010). 4. "לכרות עץ זה כמו לכרות רחם" (שירה, 2011). 5. "המנטליות של הנפש: הפילוסופיה של דורון בראונשטיין" (פילוסופיה והגות, 2011). 6. "לדנה שני אבות" (ילדים, 2011). 7. "ביום שתל אביב מתה" (רומאן מדע בדיוני / פנטזיה, 2011). 8. "הקיפוד שאהב ארנבת (ועוד סיפורי ילדים)" (ילדים, 2011).
מספריו שראו אור בארצות הברית: 1. (America, My Whore (Poetry, 2006 2. (Love Counts On The Inside (Novella, 2009 3. (2009 ,Opposites Do Not Exist: A Breakthrough Philosophical Theory (Philosophy 4. (Sophie’s Two Dads (Children’s Book, 2011 5. (The Divine Desperation Of The Human Condition (Poetry, 2011 6. (How To Date Gay: The Bible Of Gay Dating (A Gay Guide For Dating, 2012
ממחזותיו שהוצגו מעל במות בניו יורק: 1. (Artist Vs. Landlord (2007 2. (Oh My Josh! (2010 כמו כן, שיר שכתב (יחד עם דיאנתוני פארקס) ומבצע, שנקרא "party in my pants" משתתף בסרט הקולנוע האמריקאי "religulous" (משנת 2008), בהנחיית ביל מאהר ובבימויו של במאי סדרת הטלוויזיה האמריקאית "סיינפלד", לארי צ'ארלס. בנוסף, שיר שכתב, "I Am Not", המופיע בספר שיריו "America, My Whore" נכנס בשנת 2010 למצעדי הפזמונים בתחום ה- spoken word בקנדה ובניו זילנד.
גברים. נשים. אהבה.
מאת דורון בראונשטיין הוצאת פרדס
(261 עמודים, 59 ש"ח)
