לדברי ח"כ יעקב פרי (יש עתיד) "רשויות המדינה נכשלו בכל הסתה שהיא. שרות הביטחון הכללי, משטרת ישראל ומשרד המשפטים לא יכלו, לא הצליחו ואולי אף חששו – לבוא חשבון עם הרבנים שנתנו גיבוי בשנות ה-80 למחתרת היהודית", ואילו חברו לסיעה, עופר שלח, הדגיש את "ויתור הממלכה – כבר שנים - על חובתה לעמוד על כבודה, חוקיה והכרה בסמכותה".
לדברי תמר זנדברג (מרצ) "קיימת אכיפה סלקטיבית כלפי מחנה השמאל, למרות שהוא-הוא הנרדף, והסובל מאלימות מילולית והסתה", ויעל גרמן (יש עתיד) ציינה "כי נמתח קו ישיר בין ההסתה נגד הומוסקסואלים, ערבים ושמאלנים" ומחתה על היעדר חוק נגד פשעי-שנאה.
הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית, ציין כי אסור להתמקד במקרים הקיצוניים, אלא להיות מודאגים מהפיכת הגזענות והאלימות-המילולית לנורמטיבית בקרב אוכלוסייה רחבה, ואילו הרב רפי פוירשטיין, מארגון רבני צוהר, סיפר על תפילה משותפת שערך עם השיי'ח נימר דרוויש לרפואת משפחת דוואבשה, והזהיר כי "ההתמודדות איננה דרך חוק - אלא חינוכית-ערכית".
לדברי עמית מררי, נציגת משרד המשפטים, נעשית על-ידם עבודה פעלתנית מאד נגד הסתה, ומחתה על הטיעון לאכיפה סלקטיבית כלפי השמאל. עמרי כהן, מהמחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות, הסביר כי ברוב המקרים הנבדקים, הם אינם נכללים בהגדרה הפלילית והמשפטית של הסתה.
מורן ציפר, מפורום 'תג מאיר', מחתה על "תשתית אידיאולוגית שצמחה בשנים האחרונות ומכשירה הסתה ורצח - ורשויות האכיפה והחוק אוחזות בשתיקה רועמת", ואילו לדברי אילן שמש, העוסק בנוער נושר במשרד החינוך, הנשירה בחינוך החרדי גבוהה במיוחד – ביחס לנשירה ממסגרות ממלכתיות-דתיות, וניכרת פעלתנות-רבה של המשרד במיוחד בקבוצות אלו, וביהודה ושומרון מטפלים בכ-250 נערים-נושרים, שהם אינם תושבי אותם האזורים – אלא מכל הארץ.
