בימים אלו, אנו מגיעים לסגירתה של שנה שחלפה מאז האסון בארוע הכרמל שבו ניספו 44 איש. ארוע בסדר גודל כזה אמור, חייב, וכותב מאמר זה משוכנע, שכך גם יתרחש בפועל, להפוך להיות ארוע מכונן בחיינו כחברה וארוע, שהוא בבחינת סימן דרך להנהגה הישראלית ולאופן התנהלותה מול מצבי חרום, שאנו יודעים ש"הם בדרך", שאנחנו מכינים עצמנו לקראתם, אבל שוב ושוב ברגעי האמת מוצאים את עצמנו עומדים ערום ועריה לפני וועדת הבדיקה והביקורת החדשה שתקום לבחינת מחדלי הכנרת, לדוגמה, כמסקנה מרכזית מארוע אסון הכרמל, העורף האזרחי הישראלי חייב להיות מוכן לשעת חרום, בין אם תהיה זו התקפת טילים על ישראל או רעידת אדמה בסדר גודל כזה או אחר

כלים

שנים התריעו רבים וטובים לגבי מצב מערך הכבאות ודבר לא נעשה, שנים שהמחדל "הזועק לשמיים" של חוסר תפקוד כוחות ההצלה על אותה רשת של שליטה וקשר חוזר ומוצג בעשרות מקומות ולפני מקבלי ההחלטות ברמה הגבוהה ביותר ודבר לא נעשה גם כאן. שנים, שהדיון הציבורי עוסק בשאלת מי מנהל את הארוע במצב חרום? וכבר הגענו להבנה שבצורך והקמנו את רח"ל (רשות החרום הלאומית) רק כדי לגלות שברגע של ארוע בסדר גודל לאומי (עד רמת התערבות של רוה"מ) לוקח את האחריות השר לבטחון פנים (כל הכבוד על התערבותו אך זה לא תפקידו).

לא יתכן שבארוע בסדר גודל כזה מצאנו את טובי אנשינו במערכה ללא בקרה, שליטה, פיקוד וניהול אלמנטאריים – דמנו בנפשכם שבמקביל לארוע זה (באם היה נגרם מירי טיל) היו נופלים עוד טילים ברחבי הארץ (מי היה פועל אז בשטח?). לא יתכן שאנחנו עדיין עומדים מול מספר זניח של הכנות לתמ"א 38 (חיזוק מבנים נגד רעידות אדמה) ולא עושים דבר. לא יתכן שאנחנו מסתפקים בתרגיל שנתי של מוכנות לחרום ועדיין אין לכולנו מסכות אב"כ ורובנו מעולם לא תירגל את עצמו עם מסכות אלו. לא יתכן שמזה שנה ומחצה קיימת תקנת שר הבטחון בדבר התקנת מערכות סינון אויר בממ"דים, בבתים חדשים ושקבלני בנין אינם מודעים לכך וכהנה וכהנה.

ארוע הכרמל חייב להפוך לארוע שיהיה בבחינת זריקת דרבון ודחיפה להכנותינו לחרום. 44 הנספים חייבים לשמש "סדין אדום" שינופנף מול עינינו ובוודאי כשהאיום האיראני מרחף באופק.

הנורא במצב זה הוא ההבנה, שרק מספר החללים הגבוה גרם לביקורת, "לרעידת האדמה" הצפויה ולהתעוררות הפתאומית של מנהיגינו, שאחד משיאיה המגוחכים, למשל, היה איתור מטוסי כיבוי ברשת האינטרנט תוך כדי הארוע, מעשה שבוודאי יכול היה להתבצע עוד לפני הארוע, כפי שמכוניות כיבוי בנות 40 שנה יכלו לזכות להחלפה לפני הארוע ולא אחריו!

הדברים הכתובים כאן "באים מן הלב" וצריכים "להיכנס ללב" אבל גם למוחם של מקבלי ההחלטות וטובה שעה אחת קודם. הגיע הזמן שההנהגה בישראל ובחברה הישראלית תפסיק "לכתוב את לקחיה בדם", הגיע הרגע שארוע בסדר גודל כזה עם לקחים ומסקנות כה כבדים יהיה בבחינת נקודת מפנה להתייחסות למוכנות החברה הישראלית לשעת חרום. עלינו להפוך להיות "עם קשה עורף" במובן החיובי של המילה.

על הכותב:

ד"ר אבי-ביצורד"ר אבי ביצור, סא"ל במילואים, לשעבר סמח"ט צנחנים, רע"ן ביצורים ומפקד ביה"ס לאב"כ. מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים בממשלת ישראל לשעבר, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה בבר-אילן, ובתוכנית לחברה, בטחון והגנת העורף במכללה האקדמית בית-ברל, וראש ביה"ס למינהל ציבורי במכללת רחובות.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS