נראה כי רק אתמול בני האדם חיו באופל הפנימי של חיי המערות וקישטו את הקירות עם ציורים של ביזון. על מנת לגוון, היו מניחים מעת לעת זרדים יבשים על פתח המערה, כמעין אות כבוד לשמש המבצבצת ולגוון האור הבוהק שהיא מביאה עמה. אין ספק שהאדם כבר לא חי במערות ועשה כברת דרך רצינית מאז אותם ימי מערות נושנים

כלים

גורדי שחקים, ננו טכנולוגיה, אלו רק ביטויים מזעריים באותה כברת דרך בלתי נתפסת שעבר המין האנושי, ושעוד עתיד לעבור. כמו כל דבר אחר, המבנים העתיקים של האדם הפרה-היסטורי, עברו שינויים כמעט בכל היבט אפשרי, במיוחד בתחום העיצוב החיצוני.

במהלך תקופה זו בהיסטוריה כבר לא ברור כל כך אם העידן הפוסט מודרני משקף יותר את הדאגה של האדם בדבר השגת ביטחון בסיסי, אותו הבית אמור לספק, או הצהרה אומנותית גרידא, בדבר שייכותו למעמד סוציו אקונומי זה או אחר.

האדם דואג כיום הרבה יותר לאסתטיקה מאשר לצרכים אחרים. על פי פירמידת הצרכים הידועה מתחום הפסיכולוגיה החברתית, האדם דואג קודם כל למבטחו הפיזי ורק אחר כך לחיי החברה שלו ולרעיונות האסתטיים שהוא מייצג. כנראה שהמאה ה-21, במיוחד בעולם המערבי מביאה את האדם, לחשוש הרבה פחות לביטחונו מאשר לאיכויותיו הדקורטיביות. ואם באיכויות דקורטיביות עסקינן, אז אין כמו העיצוב החיצוני על מנת לתת אישוש לזהות התכולה שנמצאת בפנים, במיוחד על הפן האנושי שלה.

מי שחי בארמון, הוא כנראה מלך, פשוטו כמשמעו. את ציורי הביזון המיתולוגיים מחליפים מדבקות קיר איכותיות, אשר ניתנות לעיצוב כיד הדמיון, ואת הזרדים היבשים, בריקים מרהיבים, מכל הבא ליד. איך אפשר בכלל לדמיין שאי פעם היינו במקום אחר, ושהקישוטים בעצם היו סמל להישרדות בסיסית, ולעיתים גם כלי נשק בלית ברירה.

ציורי הביזון היו נועדים להרתיע עוברי אורח לא קרואים, כיום מדבקות קיר ועיצוב פנים מזמין, מיועד דווקא למשוך אורחים, ולא להרתיע... אם כי יש שיאמרו כי ההרתעה היא אחרת במאה הזו, בכך שאתה מסמל את הפאר שלך, אתה מחדד את המעמד שלך, וזוהי דמותו של הצייד המודרני בעצם.

הדבר הראשון שכל אדריכל או מעצב מביא בחשבון בעת בניית אובייקט אדריכלי, הוא תאימות הבניין עם הסביבה. היכולת להתמזג עם הסביבה אינה רק אינטרס פרטי של אדריכל האובייקט, כי אם של מהנדס העיר והאחראי על תכנון ערים באופן כללי. כמו שבלב ג'ונגלים באפריקה לא תמצאו שבירה של מבני האוהלים, אין סיבה שהעולם המערבי יהיה זה שאחראי לאבנורמליה הדקורטיבית הזו.

על כן, הקירות החיצוניים של הבניין משחקים תפקיד מרכזי בהתמזגות הזו, ומסתבר שהצעד האסתטי מכל, כאשר מדובר בבניינים מתועשים גבוהים, אשר מסמלים חדשנות ומסחריות, הוא להניח חזית מפלדה וזכוכית. מצד אחד אנחנו שומרים על שקיפות, ובאים לסמל כי הסינרגיה ושיתוף המידע הוא הכרחי ליצירת סביבת תעשייה מנצחת, ומצד שני, חוסנה של התעשייה הוא כחוסן פלדה. לא עוד מערות, ולא עוד קירות בטון אשר מסתירים את תוכנם... במאה ה-21 התעשייה היא שקופה מתמיד, לא חוששת לחייה, ומאמינה בשיתוף ועבודת צוות, על מנת לבנות, לבנה אחר לבנה, את העתיד של כולנו.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS