מחלת הוסכרת היא "מחלה משפחתית", דהיינו, אדם נחשב בעל נטייה לסוכרת אם יותר מבן משפחה אחד (מקרבת דם) סובל מהמחלה.אחד הסימנים הראשונים לבעיה הוא צמאון קיצוני. שתייה מרובה מאוד של מים ללא תחושת רוויה (polydipsia), בצירוף עם השתנת יתר (polyuria), מהווים נורת אזהרה משמעותית הדורשים בירור מעמיק (אם כי הם אינם תסמינים ייחודיים לסוכרת בלבד). רעב יתר הינו סימן נוסף, במיוחד כאשר אכילת יתר אינה גורמת לעליה במשקל.
חולי סוכרת סובלים לעיתים קרובות מבעיות בעור, כגון עור יבש ומגרד, נטייה לחבורות, והחלמה לקויה של שריטות וחתכים קטנים. אפילו חתכים קטנים עלולים להביא לזיהומים ממושכים וחוזרים באזור אם לא ניתן טיפול מתאים.
נשים הסובלות מסוכרת סובלות יותר מפטריה (קנדידה) בנרתיק. אצל גברים, ישנה לעתים קרובות ירידה משמעותית בחשק המיני (ליבידו) ואפילו אפיזודות תקופתיות של אימפוטנציה.
תסמין נוסף הוא כאשר אדם חווה תקופות בלתי מוסברות של עייפות, תשישות, וישנוניות. בדרך כלל, תסמינים אלו מלווים בחוסר בהירות מחשבתית וחוסר מרץ, כאשר מעשים פשוטים נתפסים פתאום כמטלות מעיקות.
אם התסמינים הללו מודחקים ואינם נבדקים כיאות, המחלה מתפתחת באין מפריע. בסופו של דבר, תסמינים משמעותיים וחמורים הרבה יותר יתפתחו, וידרשו טיפול אינטנסיבי יותר על מנת להגיע לתוצאות יעילות (אם בכלל).
בשלבים מאוחרים של התפתחות מחלת הסוכרת, מערכות העצבים המרכזית וההיקפית מותקפים. ראיה מטושוטשת עלולה להיות סימן לרטינופתיה סוכרתית. תחושה של עקצוצים באצבעות הידיים והרגליים הינה, פעמים רבות, סימן להתפתחות נוירופתיה סוכרתית.
אחד הסיבוכים המסוכנים ביותר של מחלת הסוכרת הוא התפתחותו של מחלה וסקולרית (כלי דם) היקפית, אשר עלולה להוביל להתפתחות פצעים בגפיים התחתונים. במקרים חמורים, הדבר עלול להוביל לנמק באזורים הפגועים.
לסיום, התסמינים המוקדמים של מחלת הסוכרת הינם קלים ובדרך כלל לא זוכים להתייחסות הראויה. על כל אדם "להקשיב" לגופו ולהתייעץ עם גורם רפואי בכל מקרה שמשהו "אינו כשורה", במיוחד כאשר יש הסטוריה משפחתית של המחלה. אבחון מוקדם הינו עדיין הדרך הטובה ביותר להימנע מסיבוכים חמורים, למנוע סבל מיותר, ואף, יש לקוות, למנוע קטיעת גפיים.
נכתב באדיבות פרופסור סטראזשינסקי, ראש המרכז הוסקולארי לרגל סכרתית.
