זה היה ללא ספק השבוע של כחלון שבן לילה הפך מ"חביב האומה" ל"שק החבטות" שלה. אמנם "החגיגה" עודנה בעיצומה אך השיא שמור כבר לשלי יחימוביץ' שאיימה "לקרוע אותו לגזרים" אלמלא הייתה "מחבבת אותו". אני מניח שחרון אפה של גברת יחימוביץ' לא יצא על כך שכחלון פסל את עצמו מלטפל במונופול הגז "בשל ניגוד עניינים", שהרי הגברת יחימוביץ' היא אלופת המטיפים לערך חשוב זה.

כלים

אני מעריך שאילו דעתו של כחלון הייתה מנוגדת לדעתה והוא היה בכל זאת מחליט לטפל בנושא במצב בו מתקיים "ניגוד עניינים", היא באמת "לקרוע אותו לגזרים" ולא שמה על כך שהיא מחבבת או לא מחבבת אותו. ללמדך שגם ב"ארזות" יכולה ליפול שלהבת, ושמיודענו איינשטיין צדק כאשר הוא קבע שהכל יחסי והכל תלוי בנקודת המבט ממנה מתבוננים.

אני מתאר לעצמי שלא מעט מקוראיי היו רוצים שגם אני אצטרף ל"חגיגה" ואחבוט בכחלון ככל יכולתי. צר לי עליהם, אבל אני חייב לאכזב אותם. אני מודה שמחשבה זדונית זו חלפה במוחי לשבריר של שנייה, אך לבסוף החלטתי שאני לא מצטרף ולא משום שיש לי איזו חיבה מיוחדת לכחלון. אדרבא, יש לי מספיק סיבות לכעוס עליו למרות שאני לא מכיר אותו ומעולם לא התרועעתי עמו. יתר על כן: גם כאשר היה "חביב העם" וכולם נשאו אותו על כפיים אני הייתי רחוק מלהתלהב ממנו כרחוק גבעת אולגה מ"מדינת תל אביב". תשאלו מדוע אני לא מצטרף ל"חגיגה"? אולי מפני שאני נהנה "לשחות נגד הזרם", ואולי מפני שבדרך כלל אני אוהב להתייצב לצד "החלשים", ובמקרה זה (למרות התפקיד הבכיר וכפוי הטובה שהוא ממלא), כחלון מותקף מכל עבר ולעת עתה הוא נמנה בעיניי על החלשים.

לזכותי ייאמר שהזהרתי אותו מעל במה זאת. ביקשתי ממנו שיחדל מהחיוך הזחוח, ושייזהר מביבי כי ביבי לא אוהב אנשים פופולריים סביבו, במיוחד אם מדובר באיש אלמוני, "יוצא פריפריה" שזה מקרוב בא, שהייתה לו החוצפה לדרוש את תיק האוצר. מילא אם היה מסתפק ב"תיק הדואר" או "תיק המשטרה" (תיקים שהיו שמורים בזמנו ל"יוצאי הפריפריה" בימיה הרעים של המדינה), אבל תיק האוצר? בחייך כחלון, הגזמת! למען ההגינות אני חייב לציין שהפעם אי אפשר להפיל על ביבי את כל התיק. במקרה זה, גם בלעדיו יש לא מעט מ"נשמות טובות" שמחכים רק למעידה הראשונה שלו כדי "לקרוע אותו לגזרים". הם כבר ידאגו "להחזיר אותו לגודל הטבעי שלו" והוא לא יהיה הראשון שיטעם את נחת לשונם.

קדמו לו רבים וטובים: דוד לוי מבית שאן למשל, שהייתה לו החוצפה להצהיר שהוא "יורשו של בגין". יש במדינה מישהו שלא יודע מה קרה לו? הרי הוא הפך ל"בדיחה מהלכת" ו"בדיחות דוד לוי" מילאו את הארץ. כך קרה לעמיר פרץ שברוב חוצפתו חשב שהוא מסוגל להיות שר ביטחון וראש מפלגת שלטון. די היה בנאום מגומגם באנגלית קלוקלת ובמשקפת אטומה כדי שגם הוא יהפוך לבדיחה. העובדה שמבין כל המכובדים שניהלו את "מלחמת לבנון השנייה" הוא היה היחיד שגילה גם תבונה, גם רגישות וגם שיקול דעת לא עזרה לו במיל ובהזדמנות הראשונה הוא נבעט מהקריה בידי גנרל מעוטר (למען הגילוי הנאות אומר שעמיר הוא קרוב משפחה). מזל ש"כיפת הברזל" נקשרה (בצדק) לשמו. אלמלא הייתה הוא לא היה זוכה ל"חנינה" מהעם ו"המשקפת האטומה" הייתה מלווה אותו עד יום מותו, וגם אחר כך.

הייתי יכול להביא עוד אינספור דוגמאות של "יוצאי הפריפריה" שהחציפו פנים ורצו "לקפוץ מעל הפופיק". רובם ככולם כמרו רע. זה רק מוכיח שאם איתרע מזלך ואתה נמנה על "יוצאי הפריפריה" אסור לך לעשות אפילו שגיאה אחת. מה שמותר לאחרים, לך אסור כי אותך יבחנו בזכוכית מגדלת (מין "מבחן בוזגלו" שכזה). בשביל להיות "יוצא פריפריה" (שמתם לב שאני משתמש בביטוי ניטרלי ולא קורא לילד בשמו?) וגם שיהיה לך מותר לעשות פה ושם שגיאות ולצאת מזה בשלום אתה צריך להיות לפחות פרופסור בקי בלשונה של "מדינת תל אביב". פרופסור שלמה בן עמי היה כזה (הוא בכלל "לא נראה כמו מרוקאי"). גם ד"ר לנקרי משלומי ידע לגלגל בלשונו מטפורות שאפילו יוצאי "מדינת תל אביב" לא היו מתביישים בהן. בגלל זה הוא נעשה שגריר, ולא במיקרונזיה. לסטיב זה לא כל כך עזר למרות שהוא נשוי ל"נסיכה" יותר בלונדינית מבלונדינית וכל עוד הדבר תלוי בביבי שיחלום להיות שר חוץ. גם למופז זה לא עזר למרות שהוא היה גנרל ולמרות שלכמה שניות הוא עמד בראש מפלגה בת עשרים ותשעה חברי כנסת.

זה המקום להבהיר שלא באתי כאן לשבח את כחלון. כבר אמרתי שמעולם לא "חיבבתי" אותו, גם לא בתקופה שבה הוא היה "המחמד הלאומי". לא אהבתי את הזחיחות שלו, לא אהבתי את החיוך הזחוח שלו, ולא אהבתי את העובדה שבזכותו ביבי היה יכול להקים ממשלה "צולעת" של ששים ואחד חברי כנסת. לא זו בלבד שלא ארעיף עליו שבחים, אני בהחלט מתכונן "לתת לו מכה קלה בכנף" ולא בגלל שפסל את עצמו מטיפול בנושא הגז. אעשה זאת משום שאני פשוט סולד מאנשים שמקלים ראש בהבטחות. הוא הלך שבי אחר ה"רטו-ריקה (ר' צרויה) שלו, וברגעים של התעלות נפש הוא היה מוכן לפזר הבטחות מבלי לבדוק אם יש להן כיסוי או לא. נכון שכולם נוהגים כך לפני הבחירות, אבל מה שמותר לכולם אסור למי שבא מ"הפריפריה". כחלון לא הבין את זה ובכך הוא כרה בור לעצמו במו פיו הגדול. הוא הצהיר מעל כל במה שהוא יילחם מלחמת חורמה במונופול הגז ולא הפסיק להתרברב "ששנתיים" הוא מתכונן לתפקיד שר האוצר ו"כל התכניות מוכנות". חבל שבמהלך אותן "שנתיים" הוא לא טרח לבדוק את סוגיית "ניגוד העניינים".

ממי ש"התכונן שנתיים" אפשר לצפות שיבדוק את הנושא על כל היבטיו, ובמקרה הצורך להצטייד בחוות דעת משפטית מתאימה. במקום זאת, הוא נסחף בהבטחות חסרות כיסוי. זאת השגיאה שלו ו"כאן קבור הכלב". ההחלטה לפסול עצמו בשל ניגוד עניינים היא דווקא החלטה טובה. הלוואי שכל בעלי השררה היו נוהגים כך, וכמי שנלחמת בלא ליאות בשחיתות, שלי יחימוביץ' הייתה צריכה להיות הראשונה לברך על כך.

ולסיום: הימנעות מטיפול ישיר בנושא מסוים אין פירושה להיות אדיש לאותו נושא ואין משמעותה "שב ואל תעשה". אני מאמין לכחלון כשהוא אומר שהוא יילחם במונופולים וחבל שחכמתו לא עמדה לו להבין שלפני שמבטיחים בודקים ייתכנות. לא אחרי. אומרים שאיש פיקח יודע לצאת ממצבים מביכים אליהם איש חכם לא נכנס. כחלון לא גילה חכמה יתירה והוא נכנס למצבים מביכים. עכשיו שיהיה פיקח לפחות. בשביל זה הוא צריך לנקוט בשלוש פעולות לא מסובכות:

א. להתייצב אישית מול פני האומה ולהסביר את ההשתלשלות האירועים תוך הכאה על חטא היוהרה שגרם לו להבטיח אותן הוא מנוע מלקיים בשל ניגוד עניינים. בכך הוא יוכיח שאמנם המעשה לא רצוי אבל הכוונה רצויה.

ב. להציג בפני האומה את חוות הדעת המשפטית עליה הוא מסתמך.

ג. למנות מיד איש אמין שיפעל ב"רוח המפקד".

אם יעשה כן, אפשר שיצא מתוק מעז, ומי יודע? אולי זאת תהיה "כיפת הברזל" שלו.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS